עכשיו אני מבין למה יש לי לחץ דם

כתברד הבריאותה לעניין . לא צריך חוק רק לחייב ספקי מוצרי המזון לסמן באופן בולט ובגודל אות קריא את כמות הנתרן.הגברת המודעות יכולה להעשות על ידי קופות החולים ומש

I drink a lot of water and love my salt; my blood pressure is nice and low,

למה חברות מים המינרלים מוסיפים נתרן למים?

מטעמי ישימות: ברור שהמדינה לא מסוגלת לעקוב אחר רוכל ולבדוק את תכולת המלח של מוצריו בחנות. שלא לדבר על מוצרי מזון מיובאים. ואיך בדיוק המדינה תבדוק כל מוצר מזון בארץ? ואם אני משווק עוף ם הרבה מלח ספוג בעורו ואני פושט את עורו לפני האכילה? כל ההתעסקות הזאת פשוט מגוחכת.

אך זו לא יכולה להיות הסיבה היחידה לנפילת חקיקה בנושא. נדרש להתייחס בצורה רצינית גם להיבטים המוסריים.

באיזו זכות המדינה מתערבת לעסקים פרטיים איזה מוצרים להציע ואיך לייצר אותם. באיזו זכות המדינה רומסת חוקי יסוד שאמורים לשמור על חירותו של אדם כל עוד הוא לא פוגע באדם אחר. עסקי המזון לא דוחפים אותו לפיות הלקוחות ללא הסכמה, הם רק מוכרים להם אותו.

האם טרם למדנו שכאשר אנו מוותרים על מעט חרות כדי להשיג בטחון אנחנו מאבדים את שינהם? הרי יש כאן אין ספור אפקטים שליליים שאף אחד לא הקדיש להם תשומת לב ראויה:
אולי המדינה תוציא מחוץ לחוק גם חוגי קראטה כי אנשים נפצעים, או תוציא מחוץ לחוק אנטיביוטיקה כי היא גם פוגעת בגוף האדם בנוסף לחיידק שבו היא נלחמת. אולי אני רוצה לקנות מוצר בסיס עשיר נתרן וליצור ממנו מאכל סופי מופחת נתרן? האם בכל המקרים הנל אני פושע?

זוהי חקיקה מטומטמת, מרושעת, לא מוסרית בעליל

יש לי תינוק בין שנה וחצי ומאז שהתחיל לאכול אוכל מוצק אני מאוד מקפידה על מיעוט במלח, גם בשבילו וגם בשבילנו. התרגלנו לטעם פחות מלוח וזה אפילו יותר טעים לנו.

תאכלו פירות וירקות.
שם אין מלח נתרן.

צריך לחשוש פחות? לא ראיתי התייחסות לכך בכתבה.