שרי כבר לא
החילופים בצמרת רשימת עשירי ישראל מסמלים יותר מסתם מיקום ברשימת יוקרה. הכסף של אריסון הגיע בירושה, ורטהיימר עשה את זה בעצמו. אבי לן על אובדן הכתר של שרי אריסון, המיליארדרית שהישראלים נהנים למתוח עליה ביקורת
המזל הגדול הוא, שאנחנו לא נפרדים ממנה באמת. היא תמשיך להיות כאן בסביבה ולייצר כותרות. לא כל כך מהר תרד שרי אריסון מכס הכבוד של האישה שהישראלים אוהבים להעביר עליה ביקורת לפעמים. אבל זה כבר לא יהיה אותו דבר. היא כבר לא מלכת היופי (סליחה, הכסף). עכשיו היא רק סגנית ראשונה.
למה בעצם מבקרים אותה ?
קודם כל, בגלל חוסר הרגישות החברתית שגילתה. זה לא היה רעיון מאוד נבון לפטר מאות מעובדי בנק הפועלים, דווקא בשנה בה הציג הבנק רווחי-שיא, רווחי ענק ממש. הפיטורים הניבו קמפיין הסתדרותי נגדה, תחת הכותרת "שרי צוחקת כל הדרך אל הבנק".
שנית, בגלל המריבה המתוקשרת עם שלי יחימוביץ, שהטיחה בה ביקורת לגיטימית וזכתה לקבל מן היחצ"ן הצמוד של שרי מכתב שפורסם בכל אמצעי התקשורת, שבו הוא יוצא להגנתה של לקוחתו. משפט אחד שהטיח רני רהב ביחימוביץ' ראוי להיכנס לפנתיאון של המשפטים הלא-חשובים שלעולם לא נשכח: "אשה רעה, רעה, רעה!".
אבל יש בשרי אריסון גם משהו שמעורר חמלה. היא נראית לי קצת אבודה, ילדה לא-אהובה שירשה אימפריה ולא ממש יודעת מה לעשות עם הכסף. ייאמר לזכותה, שיש לה המון כוונות טובות. היא תורמת כספים רבים לארגוני צדקה. היא עמדה מאחורי הקמפיין טוב-הלב אך הכושל של "השלום מתחיל בתוכנו". היא מתעניינת ברוחניות.
גם
המלכים החדשים של אצולת הממון הישראלית, סטף ואיתן ורטהיימר, הם כבר אופרה אחרת. הם הרבה יותר "משלנו". הם "מלח הארץ". הם ההתגלמות הבולטת ביותר בישראל של "הגניוס היהודי".
לא לחינם זכה סטף ורטהיימר בפרס ישראל בשנת 1991 והדליק משואה ביום העצמאות.
אין יותר מתאים מסטף לתואר "איש עם חזון". לפני עשרות שנים הוא הקים במסגריה בנהריה את "ישקר" והפך את מפעליה למובילים בעולם בתחום המסובך של להבים וכלי חיתוך עדינים. היום יש לו בתי חרושת ברחבי תבל, מסין ועד פולין.
תוך מאבקי כוח מתישים עם הביורוקרטיה וצרות-העין הישראלית הוא יסד את "כפר ורדים" באזור תפן בגליל. המקום נועד לשמש מרכז וחממה מרכז תעשיות יצוא מתקדמות, לחנך נוער לתעשייה ולספק תעסוקה הולמת לאלפי עובדים. ההצלחה הגדולה היתה לצנינים בעיני הרשויות, שהחלו להצר את צעדיו.
הטרור חיסל את חלומו של ורטהיימר להקים מספר מרכזי תעשייה עבור הפלסטינים, במרחב התפר שבין ישראל לרשות. עצוב לדעת שהיום הוא מקים פארקים תעשייתיים לא כאן, אלא בטורקיה.
כמו שאמר וורן באפט בראיון לגיא רולניק על רכישת ישקר: "הייתי משקיע את הכסף כבר אחרי הפגישה הראשונה. כשאני רואה את הבחורה הכי יפה בעיר, אני מציע". האיש החשוב ביותר בעולם ההשקעות הבינלאומי הוא בן 76, ועוד כוחו במותניו. מדובר במשקיע שהפך לאגדה, מקום שני ברשימת עשירי העולם, האיש שהאימפריה שלו שווה סכום אגדי של 136 מיליארד דולר.
הבעת האמון שלו בחברה ישראלית היא התגשמותו של חלום, כמו שאומרת היום הכותרת הראשית של "מעריב": "חלום ישראלי".
השינוי בצמרת אצולת הממון, עם הדחתה של שרי אריסון למקום השני והצבתם של הוורטהיימרים במקום הראשון, מסמל גם מעבר מכסף יד-שנייה - כסף שנוצר בחו"ל על ידי תד אריסון והגיע לבתו בירושה - לכסף יד-ראשונה, שנולד כאן, נוצר כאן, פרי של חזון, עמל מתמשך, יוזמה, תושיה וכישרון.
גם בורטהיימרים אנחנו נקנא, בכל זאת אנחנו יהודים טובי-לב. העובדה שישלמו מיליארד דולר מן העיסקה לרשויות המס, תעורר מן הסתם לא מעט שמחה-לאיד. ועם זאת, קיימת ההרגשה, שלהם לפחות, הכסף מגיע. הם הזיעו על כל פרוטה. אם וורן באפט משלם להם ארבעה מיליארד דולר, זה בגלל שהם שווים כל סנט.
המלכה הודחה. תנוח בשלום על זרי הדפנה והמיליארדים. עברנו עידן. קבלו את המלכים החדשים.
נא להמתין לטעינת התגובות
