 |
/images/archive/gallery/816/087.jpg
Lazy Lightning , CC-BY  |
|
|
|
|
|
|
| מכורים לפורנוגרפיה? לא נורא. מכורים לגלידה? לא ביג דיל. הרי הדרך לשחרור בכלל לא מתחילה בשליטה על דחפים ויצרים. אמתי מגד על שלבים בהתפתחות רוחנית, חלק שלישי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קול קטן התעורר בתוכנו. קולה של המהות. אנו חשים שהחיים שאנו חיים אינם באמת שלנו. אנו חשים שישנו איזה שקר שמלווה אותנו. אנו חשים שאנו רחוקים מהמרכז. משהו בתוכנו מתגעגע נואשות לקשר עם מי שאנו באמת. אנחנו רוצים לעבוד על עצמנו. לחפש את עצמנו. למצוא את עצמנו. לפעול באופן אותנטי. אך איננו יודעים כיצד. איננו יודעים מהיכן להתחיל.
 |
| שחררו את החטופים |
|
מה קורה לנו בגוף, ברגש ובחשיבה כשהאישיות משתלטת על המהות? אנחנו הופכים חסרי שמחת חיים, קהי רגשות ועם מוח רועש. אמתי מגד מתאר את חיינו בשבי ומסמן את האויב |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
במאמר הקודם תיארתי את האופן שבו המנגנונים המכאניים, "האניים", השתלטו על המהות ועתה פועלים במקומה. במקום להיות מונהגים על ידי הקול הפנימי והאותנטי בתוכנו, הקול שקשוב למציאות ונענה לה, הפכנו למריונטות המופעלות על ידי אלפי מנגנונים מכאניים. כדי לחזור ולהיות משוחררים, כדי לחזור ולהיות בקשר עם מי שאנחנו באמת, נצטרך לשחרר את עצמנו מכל אותם "אניים". כיצד עושים זאת? עם מה מתחילים?
מסורות רבות מתחילות עם היצר. שמות רבות ניתנו לו: איד, דחפים, החלק החייתי שבתוכנו או פשוט החיה. למעשה מסורות רבות טוענות אף שהיצר, האיד או הדחפים הם הדבר היחידי או לפחות העיקרי שמנהל אותנו. אם נוכל לשלוט לחלוטין במיניות ובתוקפנות שלנו, נהיה משוחררים, נהיה אדונים לעצמנו. רבים מהמחפשים הרוחניים מנסים את כוחם בדרך הזו. לפחות לתקופה. רבים מהם גם מתייאשים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
האישיות תצא מחוזקת
|
|
|
 |
|
|
|
אנו חשים, לדוגמא, שהדחף שלנו לשוטט באתרי פורנו באינטרנט מנהל אותנו ולא אנחנו אותו. אנו חשים שהצורך שלנו ללכת למקרר ולחסל גביע של גלידה גדול יותר מאיתנו, חזק יותר מאיתנו. אנו חשים שהתוקפנות שאנו מרגישים לעיתים אל מול בן הזוג שלנו או ההורים שלנו היא פשוט איומה.
לא פלא שרובנו, ורבות מהמסורות הרוחניות, נפנה, קודם כל, לניסיון לשלוט בדחפים הגופניים הללו במטרה להשתחרר מהם. הם נחווים, על ידי רובנו, כבעלי כוח אדיר עלינו.
באופן דומה, רבים מאיתנו יפנו לעבודה רגשית כדי להשתחרר. רגשות כמו קנאה, זעם, שנאה, רחמים עצמיים, דיכאון וכדומה, נחווים על ידינו כאנרגיות אדירות שמנהלות אותנו ולא להיפך.
אם אנחנו פונים, כנושא ראשון, לעבודה
על היצר או הרגשות שלנו, ישנו משהו שאנחנו חייבים להבין לפני הכל. אנחנו חייבים להבין שאין זה משנה כלל, לצורך הדיון העכשווי, אם אנחנו פונים, בניסיונות השליטה שלנו, לדרך נזירית של הכחשת הגוף או לטיפול פסיכולוגי שיסייע לנו להבין את היצר והרגש, או למדיטציות של אושו או לעבודה ביואנרגטית שיסייעו לנו לבטא את היצרים, הדחפים והרגשות שלנו באופן חופשי יותר. בכל מקרה מה שנעשה לעצמנו זה נלמד את האישיות שלנו, את האגו שלנו, לשלוט באופן טוב יותר ביצרים, בדחפים או ברגשות.
כל ניסיון, גם כזה המשתמש בהדחקה וגם כזה המשתמש בקתרזיס, מחזק את האישיות על חשבון היצר, או הרגש. בסופו של כל תהליך כזה, האישיות שלנו תצא מחוזקת. בריאה יותר, אך מחוזקת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מי רוצה להשתחרר?
|
|
|
|
|
|
|
את הנקודה החשובה הזאת צריך להבהיר. השאלה שאנו חייבים לשאול את עצמנו היא: מי הוא זה שרוצה מלכתחילה להשתחרר? מי הוא זה שרוצה מלכתחילה לא להיות מנוהל על ידי הגוף שלו, המיניות שלו, ההתמכרויות שלו, הרגשות שלו? מי הוא זה שבוחר בכלל ללכת לטיפול?
וכשאנו נמצאים סוף סוף בטיפול, או במרכז מדיטציות, או בריטריט, או במנזר, או בסדנא, מי הוא זה שעושה שם את העבודה? מי הוא זה שמשתנה? מי הוא זה שמשנה? מי הוא זה שנהנה מהתוצאות? מי הוא זה שמשתחרר?
אנחנו חייבים להבין שבשלבים הראשונים של העבודה על עצמנו, בכל דרך שהיא, זו תהיה תמיד האישיות שלנו שתנהל עבורנו את המסע. זו תהיה תמיד האישיות שלנו (או האגואים) שתבחר בשיטת הטיפול או בסדנא, זו תהיה תמיד האישיות שלנו שתקלוט את התובנות. זו תמיד תהיה האישיות שלנו שתהנה מהתוצאות. זו תמיד תהיה האישיות שלנו ש"תשתחרר".
ממה היא תשתחרר? היא תשתחרר מדברים שמציקים לה ומפריעים לה בגוף, ביצר וברגשות שלנו. דברים שמפריעים לה להתנהל באופן זורם יותר בתרבות שבה היא חיה. דברים שמפריעים לה להיות אדפטיבית.
האישיות תמיד שואפת להיות אדפטיבית. היא הרי הסוכן החברתי שבתוכנו. האישיות היא מריונטה. רובוט. מכונה המופעלת לחלוטין על ידי התניות חברתיות ותרבותיות. ככזו היא מחזיקה, תמיד, בערכים, באמונות, במוסר ובתפיסות של התרבות בה היא חיה, בין אם זו תרבות מפאיניקית, ש"סניקית, מזרחית, לאומנית, אנתרופוסופית או אושואיסטית.
אין כל ברירה כאן. אם אנחנו פונים לעבודה פסיכולוגית ורוחנית על עצמנו, אנחנו תמיד, קודם כל, נחזק בתוכנו את האישיות שלנו, על חשבון היצר והרגשות.
והאישיות שלנו תמיד תהיה עסוקה בוויסות ובפישור בין האידים שלנו והסופר אגואים שלנו. לעיתים היא תעשה זאת באופן אלים יותר ולעיתים באופן אלים פחות. אך תמיד מטרתה תהיה למצוא איזו פשרה הולמת בין האידים והסופר אגואים, פשרה שתהיה בהתאמה עם החברה והתרבות בתוכה היא חיה ולתוכה היא צריכה להתאים את עצמה.
ושוב, כפי שכבר נכתב, אין זה רע כל עיקר. לא רק שאין כל ברירה עבורנו אלא לחזק את האישיות (או האגואים), בתחילה, על חשבון האיד, זהו גם מהלך העניינים הנכון והרצוי. איננו יכולים באמת לעשות עבודה אמיתית לחשיפת המהות שלנו לפני שפיתחנו לנו אישיות חזקה ובריאה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תעזבו את הרגשות בשקט
|
|
|
|
|
|
|
מהי, אם כן, עבודה של המהות? במה היא שונה מעבודה של האישיות?
עבודה של המהות אינה מתחילה קודם כל ברגשות או ביצר. להפך. היא מתחילה דווקא בעבודה על אותו דבר שאנו מזוהים איתו יותר מכל כ"אני". היא מתחילה באישיות שלנו. את העבודה על הרגשות ועל היצר היא דווקא משאירה לסוף.
כן, זהו רעיון זר ומוזר. ולאורו אני עומד להציע לכם הצעה משונה: אם אחרי שתסיימו לקרוא את המאמר הזה, האצבעות שלכם, כמו מעצמן, יקלידו על שורת הכתובת את אתר הפורנו האהוב עליכם, אל תשפטו את עצמכם כפחות רוחניים. אם אחרי שתסיימו לקרוא את המאמר הזה, הידיים שלכם, כמו מעצמן, יפתחו את מיכל הגלידה מהפריזר ויתחילו לבלוס בו, אל תרדו על עצמכם ותמררו לעצמכם את החיים. להפך. הרשו זאת לעצמכם. כל עוד אינכם מנוהלים על ידי סטיות מזיקות של ממש (שאז עבודה של אישיות היא כן הכרחית) אפשרו לעצמכם את החירות הזאת. במקום לנסות ולשלוט בהתנהגויות הללו, התבוננו בזה ששופט את ההתנהגויות. התבוננו באישיות שלכם שעסוקה כל העת בלהתערב ולשלוט.
כן, עבודה מהותית היא עבודה של התבוננות באישיות. אי אפשר לעשות אותה כלל כל עוד האישיות לא התאזנה והתחזקה. כלומר, אם האישיות שלכם חלשה ואינה מסוגלת לווסת, באופן נורמלי יחסית, את הדחפים והרגשות שלכם, אתם חייבים, קודם כל, לבנות ולחזק אותה. אך אם אתם כבר פחות או יותר מאורגנים על עצמכם ואינכם מנוהלים על ידי סטיות או התמכרויות שמסכנות לכם את החיים, עזבו את הרגשות והיצרים שלכם לנפשם. טפלו בהם אחר כך. או יותר נכון, תנו למהות שלכם לטפל בהם אחר כך.
והמהות מטפלת בדברים בסדר הפוך. היא קודם כל מטפלת בתפיסות ובאמונות החברתיות והתרבותיות המקובלות, כלומר היא קודם כל מטפלת במרכז השכלי, שהוא משכן האישיות, אחר כך היא פונה לטפל ברגשות, ורק אחר כך היא פונה לטפל בגוף וביצר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"אנחנו" לא עושים את העבודה
|
|
|
|
|
|
|
סדר הטיפול בדברים הוא ההבדל הראשון בעבודה. ההבדל השני נוגע לאופן העבודה. והאופן גם הוא שונה לחלוטין. כשהאישיות עובדת על המרכז הגופני והמרכז הרגשי היא מנסה לאלף אותם. היא עושה זאת על ידי תכסיסים ואסטרטגיות. היא עושה זאת על ידי בנייה של מנגנוני הגנה יעילים. היא עושה זאת על ידי הכחשה, הדחקה ועוד מיני שקרים שונים ומשונים.
המהות עובדת באופן הפוך לחלוטין. המהות עובדת בעדינות. כשאנו מאפשרים למהותנו לעשות עבודה על עצמנו, "אנחנו" איננו עושים עוד את העבודה. העבודה נעשית מעצמה. במקום הדחקה והכחשה המהות דווקא חושפת. היא מאפשרת לתכנים לעלות, לאט לאט, בעדינות. אף שריר אינו מופעל. אף כיווץ. אף אחיזה. במקום כל אלה ישנה רק התבוננות והקשבה.
וההתבוננות וההקשבה עושות אט אט את השינויים הנדרשים. כמעשה פלא, מגיעים לידיים שלנו הספרים הנכונים. מורה כזה או אחר מתגלה לנו. חבר טוב שמשקף עבורנו דבר מה. נראה כאילו המהות מזמנת לתוך חיינו בדיוק את מה שאנו זקוקים לו כדי שכל מה שצריך לקרוא בתוכנו יקרה. בעדינות ובהרמוניה היא חושפת בדיוק את שצריך להיחשף. וההתבוננות שלנו בכל התהליכים המופלאים הללו, עושה בעצמה את ההבדל. אנו מרגישים, אט אט, מאוזנים יותר, הרמוניים יותר, שלמים יותר, אחדותיים יותר. הצרימות והקונפליקטים מתנקים מעצמם.
יותר ויותר מתגלה, מעבר למנגנונים האישיותיים, המהות בכל תפארתה. אותה מהות שהיא יצירתית, קשובה, שקטה, עוצמתית ובהירה. אותה מהות שכל חיינו התפללנו לחוש אותה ולתת לה להיות חלק מחיינו.
עבודה של מהות עלינו היא תמיד עבודה של התבוננות. היא אינה עבודה של שרירים. ועבודה של מהות מתחילה וממשיכה תמיד בהתבוננות נחושה באישיות שלנו. אך כיוון שבמצבנו הנוכחי איננו יודעים תמיד על מה בדיוק עלינו להתבונן. כיוון שבמצבנו הנוכחי אנו כל-כך מזוהים עם האישיות שאיננו יודעים להפרידה מכל דבר אחר, ישנו צורך, קודם כל, לקבל הנחיה ברורה לאיזה כיוון להסתכל. על כך, בפרק הבא.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מטפל משפחתי, מרצה, מנחה, מדריך ומחבר הספרים ''משפחה כן בוחרים'' ו''פיות ומכשפות''. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
