 |
/images/archive/gallery/809/843.jpg Delmonti, cc-by
 |
|
|
|
|
|
|
| מה קורה לנו בגוף, ברגש ובחשיבה כשהאישיות משתלטת על המהות? אנחנו הופכים חסרי שמחת חיים, קהי רגשות ועם מוח רועש. אמתי מגד מתאר את חיינו בשבי ומסמן את האויב. מאמר שני בסדרה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"מעשה במלך אחד, שהייתה שפחה אחת בביתו, שהיתה משמשת את המלכה... והגיע זמן לידתה של המלכה. וגם השפחה הגיע זמן לידתה באותה העת. והלכה המיילדת והחליפה הוולדות והניחה בן המלך אצל השפחה ובן השפחה אצל המלכה. ואחר-כך התחילו הבנים להתגדל" (מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו. רבי נחמן מברסלב)
 |
| עסקים בלתי גמורים |
|
הם מגבילים את המיניות שלנו ומדכאים את התוקפנות שלנו: כך נוצר כלא האישיות. ומי שלא מכיר אותו - לא יכול להשתחרר. אמתי מגד על עבודה פסיכולוגית רוחנית. חלק ראשון |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
בסיפור המופלא הזה מספר לנו הרבי נחמן מברסלב על מה שמורים רוחניים מסוימים כינו "מקרה של זהות מוטעית": כשנולדנו היינו כולנו מהות. היינו מחוברים למי שאנו באמת. אך, חשופים למשפחה, לחברה ולתרבות, נאלצנו לגדל סביב המהות שלנו אישיות, אגו, מבנה שתפקידו לאלף אותנו ולהתאים אותנו לדרישות הסביבה. עם השנים איבדנו לחלוטין את הקשר עם המהות שלנו והפכנו מזוהים לחלוטין עם מבנה זה, עם האישיות.
במאמר שלפניכם אנסה לאפיין את ההבדלים בין חיים של מהות וחיים של אישיות דרך סקירה של השינויים שעוברים הגוף, הרגש והחשיבה שלנו כשהאישיות משתלטת עליהם. אתחיל בתיאור של הגוף הרגש והשכל שלנו, לפני ההשתלטות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
15 שניות של כעס
|
|
|
 |
|
|
|
מה קורה, אם כן, בגוף, ברגש ובחשיבה של תינוק או ילד שהאישיות טרם השתלטה עליו? המורה הסופי אלמאס חידד כאן נקודה חשובה. לא את כל המאפיינים של המהות ניתן לראות ביחד. בתקופות שונות בחיי התינוק והילד יופיעו מאפיינים אחרים ויכבשו את מרכז הבמה. כך, לדוגמא, את המאפיין המרכזי של המהות של תחושת אחדות עם הכול נוכל לראות בבירור ממש עם היוולדות התינוק. מאפיין זה ילך וידעך עם הופעתה של האינדיבידואליות. לעומתו המאפיין של רצון חזק וברור יבלוט באופן ברור יותר סביב גילאי שנתיים שלוש. עם ההבנה הזו במחשבתנו הבה נתבונן במאפיינים של המהות במרכזים השונים שלנו.
מה קורה בגוף של תינוק או ילד קטן בטרם השתלטה עליו האישיות? מה שאנחנו נראה זה קודם כל זרימה. בגוף שהמהות זורמת בתוכו אין עדיין חסימות. האנרגיה זורמת בו חופשי. גוף כזה יהיה ערני וקופצני. התינוק או הילד יהיו בקשר עם הגוף הזה והוא ידבר אליהם. כלומר תהיה שם נוכחות. תהיה שם תחושה מלאה. בדיוק אותה תחושה שאנו כה מחפשים אחריה במדיטצית וויפסנה או בתרגולים גופניים שונים.
האנרגיה המינית והתוקפנית תזרום בגוף כזה ללא הפרעה. אנחנו נוכל לראות חושניות ועוצמה אצל ילד כזה. בדיוק אותה חושניות ועוצמה שאנו מבקשים לקבל כשאנו פונים לטיפול ביואנרגטי, לדוגמא. ילד כזה לא יתבייש לרצות ולדרוש לקבל את הרצונות שלו. לא יהיה כל היסוס בפעולה שלו. היא תהיה ברורה וחד משמעית.
מה נוכל לראות בחיי הרגש של תינוק או ילד כזה? אנחנו נראה זרימה חופשית לחלוטין של רגשות. אנחנו נראה רגשות מופיעים ונעלמים.
אף רגש לא יתקע. 15 שניות (כך מספרת לנו אליזבת קובלר רוס) הן הזמן שבו יופיע וגם יעלם פרץ של כעס. אחריו תופיע שמחה, או עצב ואחריהם התלהבות או אהבה. תינוק שהאישיות עדיין לא השתלטה עליו יחווה בזמנים מסוימים פרצי אהבה לכל הסובב אותו. אלה יהיו פרצי אהבה ללא כל תנאים. התנאים יצוצו רק אחר כך. הוא יחווה תחושה של אחדות עם הכול, אותה אחדות שהיא החוויה המיסטית שכולנו כה כמהים אליה. ילד כזה יחווה חמלה לאחר הסובל, וזו לא תהיה מלווה כלל ברחמים או בהתחשבנות. ילד כזה יחווה התרגשות והתפעלות מכל מה שקיים וכל רגע יהיה חדש עבורו.
אילו מחשבות יהיו בראשו של ילד כזה? איך יעבוד המוח שלו? קודם כל תודעתו תהיה שקטה. אלפי המחשבות המתרוצצות תדיר במוחנו, אינן מנת חלקו של ילד שחי במהות. במוחו ישנו שקט. אותו שקט שאנו מחפשים אחריו כשאנו יושבים בזה-זן או במדיטציות בודהיסטיות אחרות. מוח כזה יהיה פשוט בהקשבה. הוא יקלוט המון. לא יהיה שם סינון או צנזורה. כשהוא יעבוד על בעיה כלשהי, פירוק מנוע המשאית שלו לדוגמא, הוא יהיה בריכוז מלא, כל כולו בפעולה וכל כולו בחשיבה ובהבנה. בכל רגע מוחו יתרגם את מה שקלט לתובנות שישמשו אותו בהמשך. לעיתים קרובות יהיו לילד כזה רגעים של ידיעה. הוא פשוט ידע משהו וכלל לא יהיה ברור כיצד הוא הגיע לידיעה הזו. כשהוא יסתכל על הוריו מסוכסכים הוא יוכל, לפתע, אם עדיין לא נחסם, למסור להם תובנה מדויקת על מצבם. לעיתים יוכל גם להתחבר לידע על פעולתו של היקום ופשוט לשלוף אותו, טוב יותר מכל מתקשר, ממאגר החוכמה האין סופית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כשיש דימוי במקום גוף
|
|
|
|
|
|
|
אבל כל זה יחסם אט אט עם הופעתה של האישיות. במקום זרימה של אנרגיה מינית, תוקפנית, אינסטנקטיבית, מוטורית, רגשית ושכלית, אנו נראה קיפאון, התקעות. במקום מהות אחת שמבטאת את עצמה במלואה אנחנו נראה אלפי "אניים" מכאניים ומקובעים שיתחילו לנהל את חיינו. "אניים" אלה, אובייקטים אלה, סרטים אלה, סלילים אלה, עסקים בלתי גמורים אלה, יתפסו אט אט את מקומו של ההווה. במקום מפגש אמיתי עם הכאן והעכשיו יתחילו ה"אניים" הללו לתווך בינינו ובין החוויה. במקום מפגש מלא עם המציאות והיענות ספונטנית למה שקורה, יתחילו דפוסים קפואים ובלתי פתורים מהעבר לנהל את הבחירות ואת ההחלטות שלנו.
כיצד זה יתבטא בגוף? ראשית תעלם יותר ויותר תחושת הגוף. ההכחשה של הזרימה הטבעית של אנרגיות כמו מיניות ותוקפנות תביא לכך שאנו פחות ופחות נהיה בקשר עם הגוף שלנו. במקום קשר מוחשי וישיר עם אגן הירכיים שלנו, לדוגמא, אנו נחייה רק מתוך דימוי של האזור הזה. למעשה יווצר שם מעין חלל. אנחנו, כלומר הנוכחות שלנו, לא באמת תהיה שם. יתקיים שם, למעשה, רק זיכרון של האזור. זהו הבדל עצום. אנשים שמתחילים לעשות עבודה אנרגטית על הגוף שלהם, או משחררים אותו בעזרת יוגה, ריקודי בטן או אומנויות לחימה, נדהמים לפגוש את גלי האנרגיה האדירים שמשתחררים שם כשאנו נפגשים באמת עם הגוף שלנו.
הגוף מפסיק לקרון כשדימויים ממלאים אותו. העוצמה נעלמת. הוא הופך לעייף, לחסר חיים. התנועה הופכת מוגבלת יותר ויותר. מפסיקה הלמידה של אפשרויות תנועה חדשות ובמקומה נוצרות יותר ויותר מוגבלויות. במקרים יותר קיצוניים ההדחקה של זרימת האנרגיה בגוף תוביל, בסופו של דבר, להתפתחות של סטיות. הדחף המדוכא יחפש דרכים להתפרץ ולבטא את עצמו והוא יעשה זאת באופן מעוות דרך אכילה מוגזמת, או הרעבה עצמית, דרך התמכרויות למין, להימורים, למשקאות או לסמים.
מה קורה לחיי הרגש שלנו כשהאישיות משתלטת על המהות? כאן נוצר אט אט וויתור על ביטוי אוטנטי של רגשות ועל התקווה למילוי צרכים רגשיים. הילד הקטן מבין שאת האהבה ללא תנאי שהיה כה זקוק לה הוא לא באמת יוכל לקבל. הוא מבין שיוכל לזכות במילוי חלקי של הצרכים הרגשיים שלו אם יוותר על מי שהוא. הוא מוצא לעצמו טקטיקות הישרדות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
זאת חשיבה? זה לעג לרש
|
|
|
|
|
|
|
במקום התפנקות הוא הופך לחרוץ וזוכה לקבל הערכה מהסביבה, שמשמשת לו כתחליף לאהבה לה היה זקוק. במקום חום הוא לומד לקבל תשומת לב דרך ריצוי הסביבה או דווקא דרך התמרדות. במקום מילוי הצורך הענק שלו בשייכות הוא לומד לקבל ערך עצמי דרך היותו מאוד מיוחד, מה שמביא אותו להתמכר לתחושת המיוחדות הזאת ולהיות מוכן לעשות הכל כדי לשמר אותה. כך, במקום צרכים רגשיים אותנטיים לומדים כולנו לבקש מהסביבה רק תחליפי צרכים. ואנו לומדים לבקש זאת דרך הפנמת הציפיות של הסביבה מאתנו. נוצר בתוכנו "אני" שקרי לחלוטין. וה"אני" השקרי הזה, או למעשה אלפי ה"אניים" השקריים הללו, הופכים להיות "אנחנו". אנו מזדהים איתם ומאמינים שאנחנו זה הם.
אך הצורך הרגשי האמיתי אינו באמת גווע. הוא רק נשאר קפוא ותקוע בתוכנו. הוא הופך לישות בתוכנו שמנהלת אותנו. כיוון שקפא בזמן והודחק, הוא אינו מתבגר. הוא נשאר תינוקי או ילדותי. ובצורתו הזו הוא מנהל אותנו מהמחשכים. כיוון שאנו מבוהלים מהאפשרות להפגש איתו, איננו בודקים ומעדכנים אותו. וכך, מודחק ובלתי מודע, דוחף אותנו הצורך הזה לתמרן את כל הסביבה שלנו לספק לנו אותו. אנו הופכים לדרשניים ומניפולטיביים. במקום להכיר בכך שאלו הורינו שלא סיפקו לנו את הצורך, אנו חשים שזו חובתו של בן הזוג, או חובתה של בת הזוג, לספק לנו אותו. אנו הופכים בלתי אפשריים, נודניקים ותלותיים, או לחליפין אטומים או מרוחקים, ובכל מקרה מנוהלים לחלוטין על ידי כוחות שאיננו ערים להם.
ומה קורה באותה העת במרכז השכלי שלנו, בחיי החשיבה שלנו? גם אלה הופכים מכאניים ותבניתיים לחלוטין. למעשה יכולת החשיבה החופשית שלנו הולכת ונעלמת. אינני יודע כמה מאיתנו מוכנים להתבונן באמת הזאת בפנים. רובנו כלל איננו מסוגלים לחשוב. סלילים אין סופיים של מחשבות שהושתלו בנו על ידי הורינו, מורינו, החברה, התרבות והתקשורת, חושבים במקומנו, מנוגנים במקומנו. המוח שלנו לא באמת מקשיב, לא באמת מתבונן, לא באמת יכול להסיק מסקנות. רובנו איננו באמת מסוגלים לקחת בעיה, להתבונן בה ולהסיק מסקנות חדשות, יצירתיות ומקוריות עליה. כשאנו נחשפים לבעיה הסלילים האוטומטיים, התבניתיים, במוחנו מתחילים לפעול ואנו, למעשה, רק מקשיבים להקלטות. לזוועה הזו רובנו קוראים חשיבה. זהו לעג לרש. ומי שאינו באמת מבין את הזוועה שבמצב, לעולם לא ירצה באמת להשתחרר מהכלא הזה שבו הוא נתון.
כך, במקום תודעה שקטה, אנו חווים רעש עצום ובלתי פוסק. במקום הקשבה, התבוננות והסקת מסקנות, אנו מופעלים על ידי סלילים אוטומטיים ותבניתיים. במקום רגעים של ידיעה ברורה ובהירה, אנו חווים בלבול ומבוכה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הסיכוי היחיד להשתחרר
|
|
|
|
|
|
|
הנקודה שחשוב להבין היא שכל ה"אניים" המכאניים הללו יכולים לשלוט בנו בדיוק ורק בגלל שנוצר בתוכנו הפיצול. כלומר, כל עוד היינו אחדות, היא עצמה, כלומר האחדות עצמה, ביטאה את עצמה דרכנו. אך ברגע שהפכנו למפוצלים האנרגיה האחדותית אינה עוברת עוד דרכנו וה"אניים" המכאניים השתלטו על עלינו. "האניים" המכאניים הללו מופעלים, על ידי לחיצת כפתור, ועושים, כל אחד, את התפקיד שלו נועד. במקום היענות מלאה לרגע הזה, ישנה תגובתיות מכאנית כל פעם של "אני" אחר וכל פעם מתוך מרכז אחר.
העבד, כלומר, המנגנונים המכאניים, השתלטו על המלוכה. בן המלך, כלומר המהות, הורד מכסאו. אנשי הממלכה, כמו בסיפורו הנפלא של רבי נחמן, שומעים מדי פעם רינונים, שמועות, על כך שבן המלך והמשרת הוחלפו, אך אף אחד אינו מעיז לפצות פה ולצפצף. כולם פוחדים מעונשו המלך, כלומר מעונשו של הסופר אגו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כיצד משתחררים?
|
|
|
|
|
|
|
אם נולדת בתוכנו הכמיהה לחיים אוטנטיים יותר, למפגש אמיתי עם המהות שלנו, עם הרצון הפנימי שלנו, עם האהבה הבלתי מותנית שאנו עשויים ממנה, עם התודעה השקטה ועם הידיעה שהיא זכותנו, אנחנו נהיה חייבים לזהות, קודם כל, את האויב שלנו, ולהוריד אותו מכסא המלך. אנחנו נצטרך לעשות בתוכנו בירור מדויק של מה שייך למה. מה בתוכנו נובע מהמהות ומה מהאישיות. אנחנו נהיה חייבים להפסיק להיות מזוהים עם האישיות שלנו. נהיה חייבים לדעת שהיא מעולם לא הייתה ומעולם לא תהיה אנחנו. נצטרך להיות מחויבים לחלוטין לתהליך השחרור הזה. נצטרך לרצות אותו יותר מכל. יותר מכל. אחרת אין לנו כל סיכוי.
בפעם הבאה: השלבים בתהליך השחרור הזה והכללים לצעידה בו.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מטפל משפחתי, מרצה, מנחה, מדריך ומחבר הספרים ''משפחה כן בוחרים'' ו''פיות ומכשפות''. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
