תגובות עד כה: 85 תגובות, ב- 19 דיונים. לקריאת כל התגובות ברצף סגור את כל התגובות הוסף תגובה 19.  הליכה במעגלים הולכים וקטנים, זן. תשובה לבועז פ.     א.,  מ.,    03/09/07 11:55 בועז, קראתי את תגובתך המופיעה כמספר 6 ואת התשובות לכך. אני חייב לספר לך שמניסיוני האישי, כמעט בכל תחום בחיי, ובכל רמת מציאות, גם המחוספסת בחוץ וגם המעודנת שבפנים, גם בעבודה וגם בעבודה הפנימית, תמיד, אבל תמיד ההליכה היא במעגלים, במעגלים של איכות הולך וגדלה, של עשיית דברים זהים לבעבר אבל באיכות קורה שינוי מדהים! תנסה לבצע תנועה מסויימת אלף פעמים, בפעם ה-500 תהיה לתנועה איכות שונה ובפעם האלף התנועה תהיה אלוהית. ככה גם בעבודה הפנימית, המעגליות הכרחית ליצירת איכות. הגב לתגובה זו 18.  אני מעדיפה את שי טובלי     שרה,    30/08/07 16:18 המקור טוב מהחיקוי הגב לתגובה זו          שי טובלי לא הסכים ללמד את אמיתי ולעשות איתו ''פרויקט''         חווה,  רמות נפתלי,    04/09/07 15:16 הנה הסיפור כפי שאמיתי כתב בזמנו; אני בן 42. כבר שנה וחצי שזוגתי ואני לומדים עם שי טובלי. אחרי שבוע ריטריט הקולות אומרים לי: היכנע טוטלית למורה. אני כותב מכתב נרגש ומבקש להכנע לו. הוא לא מתרשם. ניפגש בעוד חודש וחצי הוא אומר. אני נעלב ומפסיק להגיע למפגשים עם שי, שאחר כך מבטל את פגישותנו. הוא מפקפק בכנות המסע שלי. אני נפגע. שי כותב לי שהוא לא מוצא טעם ביחסי מורה-תלמיד ביננו או בפרויקט משותף. אני יוצא מהבית המום והולך לבנק הפועלים, שאני כל כך מסוכסך איתו, באופן פנימי. אני מתיישב על כורסה ומחכה לתורי להתחנן על נפשי שיכבדו את הצ'קים שלי. פתאום משהו משתחרר. הבנק נראה לי המקום הטוב להיות בו. אני אוהב את הבנק הזה. אני חופשי להתחיל לחיות את החיים שלי, לא של שום מורה. אני חופשי להקים את בית הספר לדהרמה תרפיה, את החלום והייעוד המשותף שלי ושל אילה. הגב לתגובה זו          חשבת על זה שיש מספר מקורות שמדברים כולם על אותו הדבר?  ל"ת          צ,    30/08/07 22:05 הגב לתגובה זו 17.  מומלץ     אהרון,  צפון,    30/08/07 14:11 http://www.youtube.com/watch?v=LshBDSfKXlY הגב לתגובה זו          כנסו לכאן חברים         אברם,    30/08/07 19:12 http://www.youtube.com/watch?v=-u1fO2HuODc&mode=related&search= הגב לתגובה זו          LOL  ל"ת          voice,    30/08/07 15:45 הגב לתגובה זו 16.  שאלה קטנה/או הרהור למעשה...(לאמיתי מגד)     מושון,    30/08/07 09:46 בוא נדמה שהאישיות היא ''מסננת'' - משקפיים דרכם אתה רואה את העולם, משקפיים שנבנו ע''י תגובה למציאות על סמך כמה כללים בסיסיים (אינסטינקטים), או אם תרצה נכפו ע''י הקארמה שלך (לא משנה לי תבחר) אתה מנסה להביט פנימה ל-''מי'' שנמצא שם מאחורי המשקפיים...השאלה היא למעשה, האם אתה לא ''צופה בעצמך'' דרך בדיוק אותם משקפיים פשוט מהכיוון ההפוך...והאם בכלל ניתן לראות מהכיוון ההפוך ללא משקפיים...זה שכשאתה מסתכל הפוך ואתה רואה דברים אחרים לא אומר שאתה לא מסתכל שוב דרך האישיות, זה לא אומר שלא התנת את עצמך כרגע בתגובה לסבל שגרמו לך המשקפיים האחרות שלך...ופשוט לבשת כרגע זוג חדש. כלומר, האין זה נכון שמנקודת מבט בודהיסטית גם ''המהות'' ריקה מקיום עצמי ובלתי תלוי?...וגם אותה מהות ''אמיתית'' הינה עוד שכבה של אותם המשקפיים בדיוק... לפי הבודהיזם, יש רק משקפיים! ואשליית הצופה היא פשוט היזון חוזר שלהם...אשליה שלדעתם נמוגה בדיוק בזמן שאתה מקלף את הכל עד הסוף שם אפילו ''אתה'' לא נשאר... יום טוב הגב לתגובה זו          אני מדבר על המסקנות         מושון,    30/08/07 16:16 איך אתה מבדיל בין חוויה מהותית לחוויה אישיותית? הרי גם חוויה אישיותית יכולה לפרק חוויות אישיותיות אחרות ואפילו ''לפרק'' (להסתיר) את המהות... מה זה אומר פירוק באופן הרמוני? מה זה ''מבני אישיות''? אגב, המסר של הבודהיזם הוא לא: ''שאין אני ואין כלום, ואין דבר שניתן לתפוס אותו או להגיד שהוא ממשי'', המסר הוא שהמציאות ריקה אך ממשית קיימת ומתפקדת... אולי זה לא משהו ''פנימי'' שעושה עבודה אלא פשוט חלקים בלתי מודעים במוח, כשהתודעה פשוט מתבוננת בנעשה בלי לתת פרשנויות של בדיעבד? כתבת: ''זוהי החיות עצמה. הקיומיות עצמה. זה אינו מבנה מחשבתי. זה אינו דפוס. זה החיות עצמה, באופן טרי, רענן. באופן שנפגש ישירות עם המציאות, שלא דרך תפיסות או אמונות. והמשהו הזה מרגיש מאוד ממשי. הוא אינו אוסף של תמונות, דימויים ותפיסות כמו האישיות. הוא מממשות אמיתית. '' זה שזה מרגיש ככה, אני מבין, הרבה דברים מרגישים ככה, בעיקר תבניות חדשות שמרעננות את שאר התבניות ומשפיעות על כולם...לא הכל באישיות הו תמונות תפיסות ואמונות, חלק גדול הוא תחשות ''אמיתיות'' לגמרי שמרגישות מהותיות לחלוטין...אני מנסה להבין מה גורם לך לחשוב שהתחושה הזו אמיתית יותר מהשאר בבטחון כזה מוחלט. תודה על ההתייחסות הגב לתגובה זו              מהות ואישיות             אמתי מגד,    01/09/07 16:32 הי מושון אתה כותב ''לא הכל באישיות הו תמונות תפיסות ואמונות, חלק גדול הוא תחשות ''אמיתיות'' לגמרי שמרגישות מהותיות לחלוטין''. יש פה עניין של הגדרה. כיצד אתה מגדיר את האישיות וכיצד אתה מגדיר את המהות. ההגדרה שלי לאישיות זה שהכל, הכלללללל, זה תמונות, תפיסות ואמונות. זו ההגדרה. כל מה שהוא חוויה ישירה של המציאות, אינו האישיות. ההבדל הזה הוא עקרוני ואם רוצים באמת להפתר מהאישיות חייבים להבין אותו, ולהבין אותו ברמת החוויה, לא ברמה המושגית בלבד. איך מרגישה חוויה שעוברת דרך האישיות ואיך מרגישה חוויה מהותית? זו הרי השאלה. אז בוא, בקשה, ולך איתי כברת דרך עם ההגדרה שלי לאישיות ונראה מה קורה, אוקי? לפחות תבין את ההגיון שלי. אז האישיות היא כולה מבנה שמבוסס על הזכרון, כלומר מבנה שמחזיק בתוכו תמונות, תפיסות ואמונות מהעבר. כשאני חווה את עצמי דרך האישיות, אני נפגש לא עם חוויה ישירה של עצמי אלא עם חוויה מסוננת, חוויה שעברה דרך פילטר. האישיות שלי מחזיקה רעיון שאומר לי מי אני. הרעיון הזה אומר לי איזה מין בן אדם אני. עכשיו, כשאני חווה את עצמי, אני חווה את עצמי דרך הרעיון הזה. הרעיון הזה הוא כלא. הוא אינו מאפשר לי לחוות את עצמי באופן ישיר אלא רק דרכו. הדבר הזה ממית חלקים מאוד גדולים בחוויה. אישיות נוקשה ממיתה כמעט את כל החוויה. אישיות גמישה מאפשרת לקצת יותר מהחוויה להיעכל, להחוות. אבל גם אישיות גמישה ובריאה עדיין מעבירה את החוויה דרך מסננת של רעיונות, תפיסות ותמונות. היא עדיין מעבירה את החוויה העכשווית דרך העבר. כלומר, היא אינה מאפשרת לחוויה של ההווה להחוות לגמרי, עד תומה. אז כיצד ניתן להבחין? אתה כותב: ''הרי גם חוויה אישיותית יכולה לפרק חוויות אישיותיות אחרות ואפילו ''לפרק'' (להסתיר) את המהות...'' זה נכון. אתה יכול, לדוגמא, ללכת לאיזו סדנא חזקה או לאיזה שבת של חזרה בתשובה. במקום כזה יכולים בהחלט לפנות אל האישיות שלך, ללטף אותה, ותוך כדי כך להכניס לך מלא רעיונות חדשים. ואז, משהו בהחלט ישתנה. את תחווה אחר כך את המציאות דרך הפילטר החדש שהסדנא החזקה יצרה בתוכך. וזו בהחלט תהיה חוויה אישיותית. אז איך באמת יודעים? הרי כל הסבר שאני אתן לך יהיה בהכרח הסבר שמגיע דרך תפיסות, אמונות ותמונות. אינני יכול להסביר דבר ללא כל הסיפורים הללו. ללא העבר המשותף והמוסכם שלנו. הדרך היחידה שאני יכול להזמין אותך לאפשרות הזאת היא דרך החוויה האישית שלך. אני בטוח שהיו לך חוויות של מהות. לכל אחד יש, לפחות מספר חוויות כאלה בחיים. תגיד אתה מה היה מיוחד שם? מה היה שונה? מה היה אחרת מכל חוויה אחרת? אני יודע שהיו לי מספיק חוויות כאלה של מהות שאני יכול היום להרגיש את הטעם השונה שלהן. הן אחרות. הן ישירות לגמרי. זה ההווה לגמרי, לחלוטין. אין בהן כל זיכרון. ואת החוויות הללו אני רוצה עוד ועוד. אני רוצה לחוות את החיים שלי כך כל הזמן. אין כאן וויתור על הידע מהעבר. הוא אינו הולך לאיבוד. אבל הוא כבר לא מנהל לי את החוויה. הוא לא מארגן אותה ומסנן אותה. אני יודע שחוויות מהותיות כאלה הן פשוט כל-כך הרבה יותר מלאות, מעשירות, עמוקות, אמיתיות וטרנספורמטיביות מכל דבר אחר, שזה מה שאני רוצה שיהיה בחיים שלי יותר ויותר. בי הגב לתגובה זו                  האם אתה מתכוון בסך הכל                 מושון,    02/09/07 08:38 ל-נקודת מבט אשר שמה לב שכל חוויה מקפיצה מהעבר תבניות, ניחושים, פרשנות שעליהם אתה מממש בחירה מודעת באיזה להשתמש אם בכלל? או בשפה פשוטה: אתה ממשיך לראות את כל המסננות, אבל בוחר שלא להשתמש באף אחת מהם? האם זו המהות שאתה מדבר עליה? מושון הגב לתגובה זו                      נקודת מבט                     אמתי מגד,    02/09/07 12:02 הי מושון מה שאתה מדבר עליו הוא השלב הראשון, וההכרחי להגעה למהות. כלומר, במילים שלי למה שאתה כתבת אני קורה ''האני המתבונן''. הפיתוח של האני המתבונן הוא שלב מאוד מאוד חשוב בתהליך. אנחנו הרי כל הזמן מתבוננים בעצמנו. מתבוננים ומגיבים. כי אנחנו מתבוננים אבל מתוך משהו, מתוך משהו אישיותי. מתוך חלק זה או אחר באישיות שלנו. להגיע לדבר שאתה מדבר עליו, זוהי התקדמות עצומה. באמת להיות יכולים להתבונן בדברים, אבל שלא מתוך שום נקודת מבט. פשוט התבוננות בלתי מתערבת. התבוננות שאין לה כל דעה על מה שקורה ושום שום אינטרס. האפשרות הזאת מביאה המון המון חופש לתוך החיים שלנו. חופש באמת לבחור. אבל אז מגיע שלב נוסף. ככל שהאני המתבונן הזה מתפתח, אט אט מגלים שהוא לא רק מתבונן. שהוא משהו. שהוא ממשי. שיש לו אפילו רצון משלו. כאן יש הבדל מאוד חד בין התפיסה שאני מציג ובין רוב התפיסות המזרחיות, לפחות בצורתם המוכרת. האם יש רצון למהות שלנו? אני, בעקבות רבים וחכמים, ובעקבות ההתנסות שלי, אומר שכן. ישנו רצון עמוק. אפשר לקרוא לו ייעוד. כשאנו מחוברים אל המהות שלנו אנו מחוברים אל הרצון העמוק והפנימי ביותר שלנו. הרצון שנגשים את מה שנועדנו להגשים כאן. שניתן את המתנה שנועדנו לתת. זהו רצון מסוג אחר לגמרי מהרצונות של האישיות. זה אינו רעיון. זו אינה תמונה. הוא אינו מגיע כתמונה או דימוי. הוא מגיע כקריאה מתוך המעמקים, מהפנימיות. יש משהו שאנחנו חשים שאנחנו פשוט חייבים, ממש חייבים, להביא לעולם הזה. וכשאנו מתחילים להביא את הדבר הזה לידי ביטוי אנחנו חשים שאנחנו סוף סוף בדיוק במקום הנכון. בדיוק בנקודה הנכונה שלנו. אבל אי אפשר להביא את זה בכוח. החיבור עם הייעוד שלנו מגיע בדיוק מתוך מה שאתה תיארת קודם. מהתבוננות בלתי מתערבת בכל הדפוסים האישיותיים ובאי הזדהות עם אף אחד מהם. כשאנו מפסיקים, אט אט, להיות מזוהים עם הדפוסים שלנו, עם הרצונות, הרגשות והמחשבות שנובעים מתוך האישיות שלנו, אז מתחילה להתגלות מתחת לכל זה המהות. האם זה מדבר אלייך? האם יש לך חוויות דומות? בי הגב לתגובה זו                          אני בד''כ                         מושון,    02/09/07 22:09 מעדיף לא להיכנס לדיונים אישיים מדי (אם כי זה קצת קשה בנושאים הללו), אבל אני אסביר את דעתי/התחושות שחוויתי. אי אפשר להרגיש פיזית כלום במוח! (זו עובדה מדעית-אין שם פשוט שום מערכת עצבים...), אבל ניתן לחוש דברים דרך המחשבות..כלומר אופן הזרימה שלהם, קפיצות, מידת האסוציאציות והמרחקים שלהם, מעגליות, לינאריות, הרגש המתלווה אליהם, החדות שלהם וכיו''ב... מתוך זה אני משער אני שיכול להעיד שניתן להגיע לתחושה (אולי מטעה יש לציין) של ''עמידה מהצד'', או של ''טופולוגיה שטוחה יותר''...שים רק לב שגם ה-מושג של הטופולוגיה של מסלולי הניורונים הוא למעשה תבנית מחשבתית, הדמייה בדיעבד, מידול של תחושות שאני זוכר שמהוות פרשנות להסתכלות על זרימה של מחשבות/תחושות... יום טוב הגב לתגובה זו                          אני מוכן להסכים                         אמתי מגד,    02/09/07 17:00 אתה יודע מה מושון. יכול להיות. באמת יכול להיות. דווקא מאוד מרתק לי להבין מה קורה במוח כשהתהליכים הללו קורים. וברור לי גם שאכן קורה משהו. המוח שלי חש את עצמו ממש פיזית אחרת לגמרי. האם אתה מרגיש את המוח שלך אחרת? האם אתה עושה ספקולציות על מה שמתרחש במוח או שאתה חי את זה? תקרא לזה מהות או שתקרא לזה יצירת תוואי טופולוגי יותר נוח במוח. זה לא משנה. מה שמשנה זה האם זה קורה לך? האם אתה חי את זה? האם חווית את זה, או שזה תיאוריה? כי לחוות את החיים עם תוואים טופולוגיים חדשים זו באמת חווית חיים אחרת לגמרי, עשירה יותר, מרתקת יותר, יצירתית יותר, עם הרבה יותר בחירה. הגב לתגובה זו                          בכנות מוחלטת                         מושון,    02/09/07 15:32 אני חושב שזה בסך הכל עוד שכבה, שכבה שבמקום ליצור עוד מסננת, היא יושבת מעט הצידה מהמערבולות של מלחמות התבניות...ומנטרלת מעט מכוחם של התבניות...ע''י השטחתם... היא לא יותר פנימית לדעתי, כי אם יותר ''חיצונית''...אני אביא לך התסכלות מעט פיזית (אצלי אין הבדלים בין השניים, ברור לי שלך זה כנראה מעט יצרום)...המוח לעניות דעתי מקיים כמויות של תבניות אשר פיזית הם קישורים חזקים בין ניורונים. תהליך יצירתם קורה באמצעות תהליך של קלט עיבוד ופלט, כאשר הפלט עצמו נכנס שוב ככקלט ויוצר היזון חוזר (תודעה עצמית), כלומר שלצורך הדמיון, יש תוואי שטח של ''נסיון'' שעל פניו חולפת ''ספירלת מחשבות'' שמהווה קלט, תגובה לקלט, פלט ופלט כקלט (היזון חוזר פנימי), עם הזמן נוצרים תבניות, מסלולים שהם יותר חזקים מאחרים...מה שאתה מתאר מבחינתי הוא הורדת הווליום של המסלולים לכדי מסלולים השווים בעומקם (כלומר שלכל התבניות יש את אותה ההשפעה) - כך שכל מסלול ניורוני מקבל את אותה עדיפות כמו לשאר... בנקודה הזו, התודעה עצמה מאבדת את הטופולוגיה ונעה על ''תוואי נסיון שטוח יותר) ומאפשרת בחירה חדשה בלי השפעות חריפות של מסלולים חזקים מדי - זה מאפשר לתודעה לבחון את ''כל העסק'' מחדש לגמרי כביכול, אך בלי לאבד את התבניות הנרכשות... אין לי מושג מה זה מהות. אבל אני חושב שמה שאתה מתאר הוא בסך הכל יצירת תוואי ''טופולוגי'' נוח יותר למציאת מסלולים חדשים והוא מערכת חדשה שנבנית על הישנה ולא איזשהו גרעין ''אמיתי'' יותר...אלא פשוט שחרור מסוים ממסלולי ניורונים חזקים מדי שהפכו כמעט לאוטומטים... יום טוב הגב לתגובה זו          האם ישנה מהות?         אמתי מגד,    30/08/07 11:06 אהלן מושון. קודם כל, אתה כמובן צודק. עלולות לעבור שנים רבות ואנו נמשיך להתבונן רק דרך המשקפיים, רק דרך האישיות. דבר לא יוכל להשתנות. אבל השאלה כאן היא בכלל לא תיאורטית. אם אתה מסתכל על זה דרך לוגיקה, בוודאי שתמיד תוכל להגיד שכל ההתבוננות שלנו היא תמיד תהיה דרך משקפיים. גם הגישה הפוסט מודרנית המערבית לא מכירה בכך שישנה איזו מציאות ממשית שאפשר ''באמת'' להתבונן בה. הכל זה התפיסה שלנו ואין דבר בילתה. אבל אני אינני מדבר איתך פילוסופיה ואינני מדבר לוגיקה. אני מדבר על חוויה. על התנסות ממשית באפשרות אחרת. והאפשרות האחרת היא התבוננות לא מתערבת, לא שיפוטית, אפילו לא מקבלת. התבוננות ריקה, שקטה, שפשוט רואה את הדברים כפי שהם ללא כל תוספת של עשייה או חשיבה. כשאנו מצליחים, (אני התחלתי להבין זאת באופן מעשי רק אחרי שנים רבות מאוד של ניסיונות) להתבונן באופן הזה, משהו ממשי קורה. ההתבוננות הזאת מפרקת, באופן הרמוני, את מה שהיא מתבוננת בו, כלומר את מבני האישיות. ואז נותר מתחת משהו אחר לגמרי. והמשהו הזה מתחיל להגיח. בהתחלה בהבלחים, ואחר כך באופן יותר ויותר פרמננטי. ולמשהו הזה אני קורה מהות. זוהי החיות עצמה. הקיומיות עצמה. זה אינו מבנה מחשבתי. זה אינו דפוס. זה החיות עצמה, באופן טרי, רענן. באופן שנפגש ישירות עם המציאות, שלא דרך תפיסות או אמונות. והמשהו הזה מרגיש מאוד ממשי. הוא אינו אוסף של תמונות, דימויים ותפיסות כמו האישיות. הוא מממשות אמיתית. הזכרתי פה כבר את המורה אלמאס. בספרו המרתק על המהות הוא מביא ציטוטים דווקא מהמסורת הבודהיסטית שמראים שגם שם יש הכרה בדבר הזה שאפשר לקרוא לו מהות. אלמאס טוען, ואני לא מספיק בקי כדי לדעת, שבבודהיזם המסר העיקרי הוא שאין אני ואין כלום, ואין דבר שניתן לתפוס אותו או להגיד שהוא ממשי. הוא טוען שהמסר הזה הוא בגלל צורך דידקטי, מתודולוגי. כלומר, כדי שאף אחד לא יתפתה לחשוב שהוא כבר הגיע למהות, ובעצם הוא רק חווה את האישיות, כדי שזה לא יקרה, אמרו לתלמידים שאין כלום. קודם כל, כך רצו, שיפרקו את כל המבנים. אבל בטקסטים המתקדמים יותר בבודהיזם, כן יש תיאורים מפורטים של המהות. אז בעצם השאלה כאן היא: האם, אחרי שפירקנו את הכל, את כל התפיסות שלנו, את כל האמונות והדפוסים, האם אחרי זה משהו נשאר? אלמאס, ומתוך החוויה שלי גם אני, טוען שכן. יש שם משהו מאוד ממשי, והוא אינו עוד תפיסה או עוד דימוי. זהו גוף אנרגטי עדין. אלמאס טוען עוד משהו מרתק. הוא טוען שאין צורך קודם כל לפרק את כל המבנים האישיותיים כדי להפגש עם המהות. אפשר להפגש איתה טיפין טיפין. בכל פעם שאתה מפרק חלק מהמבנה האישיותי שלך, משהו מהמהות הזאת מגיח. ויותר מכך, המשהו הזה מתחיל לסייע לך בעבודה. הוא, עצמו, מסייע לך בעבודת הקילוף והפירוק. וזו תחושה מופלאה. אתה, כלומר האישיות שלך, מפסיקה ''לעשות'', מפסיקה ל''עבוד'' על עצמה. ומשהו פנימי ועמוק מתחיל לעשות את העבודה במקומך. אתה רק צריך לשמור, כל הזמן, על ההתבוננות הבלתי מתערבת. זה הכל. זה לא מעט. אבל זה הכל. הגב לתגובה זו              אמיתי כול הכבוד             מאינה,  מובטלת,    30/08/07 14:08 על ההשקעה בטוקבקים. הגב לתגובה זו              אין מי שישמור על ההתבוננות..             יוסף.ש.,  צפון,    30/08/07 14:04 כל עוד האדם חושב שהוא מנהל את החיים שלו, כולל ניהול התהליך הרוחני, הוא נשאר במלכודת האגו. לא ניתן להתבונן ''בכוח''.ההתבוננות מתרחשת מתוך עצמה או שלא. כדי להתבונן, צריך להווצר פסק זמן בפעילות, וזה קורה למעט מאד אנשים. גם משברים חזקים שמאלצים אותנו להפסיק ''לעשות'' יכולים להביא להתבוננות, אבל גם את המשברים אנחנו לא מתכננים.. המהות היא ריקה לחלוטין אבל ממשית. כמו שאמרת, זוהי אנרגיה עדינה ואפשר להוסיף מענגת, היא שקטה ומכילה. כל אחד זוכה לטעום מהמצב הזה אבל מעטים יזכו להיות עם זה כל הזמן. מי שלא הגיע למצב הזה לא הפסיד כלום, כי הדרך חשובה מהמטרה. ומי שהגיע למצב התעוררות שלמה, יכול ללמד אותנו , בדוגמא אישית בלבד, בנוכחות שלו, מהי המהות. אבל גם בלי מורה , החיים הם המורה הטוב ביותר. הגב לתגובה זו                  אתה מתאר מצב חומק בלתי ניתפס תרתי משמע. אבל לדעתי אפשר להגיע לחלק                 ?,    31/08/07 07:38 העדין הזה, בלי קשר, או עם קשר ללוגיקה. והמפתח הוא חוייתי, אמונתי שלא אתה שולט בכל - אגו, כפי שציינת. כניסה לטרנס למשל היא גם אמצעי לזמן קצר לחבור לחלק שלא מודעים איליו ושלכאורה אינו מנהל אותנו בחיי היום-יום. הגב לתגובה זו                  שלום יוסף צפון...  ל"ת                  מאינה,  מובטלת,    30/08/07 14:22 הגב לתגובה זו 15.  שאומרים ''מהות'' למה מתכוונים?     מלי,  ר"ג,    29/08/07 19:20 מה מאפיין את אותה מהות, במה היא שונה מהנשמה לדוגמא? אני באמת מעונינת לדעת,אודה לאמתי או למי שיוכל להבהיר זאת, כמו כן, אני מאוד נהנית לקרוא את מאמריו של אמתי ומחכה לבאים,יישר כוח. הגב לתגובה זו          המהות מול הBODY MIND         יוסף.ש.,  צפון,    30/08/07 10:35 המהות לא ניתנת לתיאור במילים והיא חוויתית בלבד. הגוף והמיינד ניתנים לתאור והם מהווים כלי עבור המהות כדי שתוכל להחוות ככזאת. מה שהמהות היא לא: הגוף שלנו המחשבות שלנו הרגשות שלנו העבר והעתיד - הזיכרון והדמיון הסבל השמחה והעצב האהבה המותנת וכדומה אולי הכי קרוב שניתן לתאר את המהות היא תחושת חופש, אי מוגבלות, אהבה/נתינה ללא תנאי, תחושת עונג, הכלה של כל דבר וקבלתו ללא שיפוט. אבל כאמור אלה מילים מוגבלות שמנסות לתאר מצב בלתי מוגבל. הגב לתגובה זו          מה מאפיין את המהות?         אמתי מגד,    30/08/07 00:25 האם המהות היא הנשמה? שאלה טובה. אני לא יודע אם ממש כדאי להיכנס לזה. אני גם לא בטוח שאני מבין את העניין לגמרי, בכל אופן לא באופן חוויתי. בספרות האיזוטרית נהוג לדבר על מספר גופים, כל אחד עדין יותר מקודמו. הגוף העדין ביותר הוא כנראה ניצוץ הנשמה שלנו. אבל בינו ובין הגוף הפיזי ישנם עוד גופים בדרגות שונות של עדינות. חלקם יותר עם אינדבידואליות וייחודיות וחלקם פשוט תודעה או אהבה טהורה שהיא חלק מאלוהים עצמו. כשאני מדבר על מהות אני נוהג לא לעשות את החלוקה הזאת. כי אינני מבין אותה לגמרי חוויתית. אני יודע שכולנו יכולים לגעת בתוכנו בחלקים יותר עדינים. וזה מה שחשוב כרגע. החלקים הללו הם חופשיים יותר. נקיים יותר. הם אינם נתונים להשפעות של החברה והתרבות. הם אינם ניתנים לאילוף. יש להם יכולת בחירה אמיתית. יש בהם יצירתיות. יש בהם אהבה ללא תנאי. אז בעצם, כשאני מדבר על המהות שלנו, אני מדבר על האפשרות לגעת באיכויות החופשיות הללו. באיכויות הבלתי מותנות הללו. מקווה שהבהרתי משהו. הגב לתגובה זו 14.  מה מקומה של האישיות, כשהמהות שולטת?  ל"ת      OMG,    29/08/07 17:29 הגב לתגובה זו          מה מקומה של האישיות?         אמתי מגד,    30/08/07 00:17 כשהמהות חוזרת למרכז הבמה האישיות הופכת למשרתת. מה זה אומר? בוא וניקח ילד שמתחיל ללמוד נגינה על צ'לו. בתחילה כולו מהות. אבל אין לו שום טכניקה ושום יכולת לנגן. אז הוא צריך ללמוד. הוא צריך אילוף. אט אט הטכניקה שלו משתלטת על העיניינים. הוא הופך מזוהה עם הטכניקה. היא מביאה לו הרבה שמחה. כולם מריאים, מוחאים כפיים. זה נשמע מצוין. אבל אז הוא הופך תלוי לגמרי במה שאומרים לו ומה שחושבים עליו, והוא מתנתק לחלוטין מהנגינה הפנימית שלו, מהקול הייחודי שלו. אם הוא יזכר במהות שלו, יזכר במי שהוא באמת, הוא יתחיל מחדש לנגן את הפנימיות שלו. הנגינה שלו תשמע זכה, אמיתית, טהורה. היא תהיה אוטנטית. שלו ורק שלו. היא תהיה נכונה לאותו רגע. אבל הטכניקה, כלומר האישיות, עדיין תשרת אותו. הוא לא צריך לזרוק אותה. להיפך. שישתמש בה. אדרבה. רק אסור שהיא תהפוך לעיקר. היא צריכה לשרת את המהות ולא להפך. ולא סתם בחרתי דווקא במשל של נגינה, כיוון שבמוזיקה באמת יש לעיתים מגע עם משהו אמיתי ומהותי. ולעיתים בכלל בכלל לא. להתראות הגב לתגובה זו              אני מתאר לעצמי שהאשמה של המהות שאתה מדבר עליה             גולן,  ניו יורק,    30/08/07 02:54 היא כאשר הרצון המהותי שלנו לעשות משהו מסורס על ידי האישיות. אם ניקח את דוגמת הילד והצ'לו שהבאת למעלה אז בוא נאמר שהסטנדרטים של העולם הזה מלמדים את הילד לנגן, הוא משתמש ביצירתיות שלו או במהות שלו על מנת ללמוד לנגן, כולם מריעים לו והכל טוב ויפה. עם הזמן הביצוע הופך להיות מכאני לחלוטין, אין בזה יצירה או התבטאות, הילד הוא כמו רובוט ועל כן זה הופך משעמם, המהות רוצה לנסות דברים אחרים ומאותתת לאישיות עם תחושת השעמום הזאת (אשמה של המהות?), אבל האישיות מפחדת משינוי, היא רוצה כבוד, יוקרה, מה שיש אף פעם לא מספיק והיא ממשיכה לעשות אותו הדבר, הפער מעמיק ועם השנים מופיעים סימני שחיקה. תוסיף לזה שעם הזמן גם הקהל מתחיל להשתעמם והילד אינו מקבל את אותו הפידבק, האישיות נכנסת ללחץ, מרגישה שמשהו לא בסדר איתה, מרגישה אשמה והופכת אובססיבית, הסליל מסתבך והמרווח לתיקון הולך ומתמעט. מכאן הגישה הפרימיטיבית שמה שלא עובד בכח עובד עם יותר כח. כמו שאמרת, התיקון מתחיל מהסוף להתחלה. -סליחה עצמית -התבוננות בכאב -בכי כדי לנקות את הכאב -שוב התבוננות בעובדות שכבר לא מוסתרות על ידי הכאב -צחוק שגורם לנו להסתכל על דברים אחרת ופחות ברצינות, הרי אחרי הכל, הכל הבל הבלים. לאחר התהליך, כאשר אנחנו רגועים,הכמיהה של האגו ליותר מותמרת באופן טבעי לאנרגיה אחרת, מורים רוחניים קוראים לה אהבה ואהבה היא עכשיו ואצלינו, לא בחוץ. הגב לתגובה זו                  תוכנת התגובות האוטומטית גולן ניויורק/איילת/שגית מדברת על רובוט  ל"ת                  פפחחח..........,    30/08/07 13:43 הגב לתגובה זו                      איילת לא בתוכנה  ל"ת                      גוש אמונים,    30/08/07 14:33 הגב לתגובה זו                          אולי פחחח יגיד סוף-סוף בישירות מה מתסכל אותו  ל"ת                          ד. רזית,    30/08/07 19:11 הגב לתגובה זו                          נעשה סדר                         רוזמן,    30/08/07 16:10 יש איילת ואילת איילה ואילה.. הגב לתגובה זו                          איזו אילת ?  ל"ת                          voice,    30/08/07 15:47 הגב לתגובה זו                          לפחחחחח.....                         שגית,    30/08/07 15:19 פחחחחחחחח....... הגב לתגובה זו                  על תהליך העבודה                 אמתי מגד,    30/08/07 11:19 הי גולן. בגדול אני מסכים איתך. אבל אני הרבה פחות אופטימי ממך, כך מסתבר. כתבת דברים כגון: עם הזמן גם הקהל מתחיל להשתעמם, האישיות נכנסת ללחץ, מרגישה שמשהו לא בסדר איתה. אני לא חושב שזה המצב בכלל. באצל 95 אחוז מהאנשים האישיות בכלל לא נכנסת ללחץ או מרגישה שמשהו לא בסדר איתהץ כלומר, היא נכנסת ללחץ אבל לא כיוון שהבחינה שמשהו אמיתי ומהותי חסר, אלא רק כיוון שלא קיבלה את המזון לו ציפתה. גם הקהל, ברוב רובם של המקרים, אינו מבחין כלל במתי הדברים באים מתוך אישיות ומתי ממהות. התבוננת אתמול ב''כוכב נולד''? האם אתה יכול להגיד בבירור מי שר שם מתוך אישיות ומי מתוך מהות? כמעט אף אחד לא יכול להגיד. אין לנו את הכלים. אנחנון רק יכולים להגיד מה הפעיל אותנו רגשית ומה לא. ולזה אין כל קשר למהות. ישנם אומנים שהאישיות שלהם כל כך מתוחכמת שהם מסוגלים לרגש את הקהל באופן מדהים. הקהל באמת ירגיש שיש כאן משהו נורא אמיתי. אבל האמת היא שאין שם כלום. יש ריקות. האמן למד להיות מניפולטיבי ולהפעיל אותנו כך שנחוש שיש כאן איזו אמת. גם הוא לחלוטין מאמין לעצמו ולכנות שלו. אז הקהל דווקא לרוב לא מפסיק להריע. הוא מריע ללא כל קשר לאם אתה במהות או לא. ורק בן אדם שמאוד כנה עם עצמו יכול להתחיל להתבונן פנימה ולראות בכנות את הכלא שבו הוא נמצא. זה תהליך ארוך ומפרך. אט אט אנחנו חושפים בפני עצמנו עד כמה פעלנו שלא באוטנטיות. עד כמה היינו מניפולטיביים. כן, כולנו. גם הנחמדים והאדיבים ביותר. ואז ישנו סיכוי למשהו אחר. וכן, אני מסכים איתך שאשמה אמיתית היא הרבה פעמים בדיוק על זה. זו האשמה על חוסר האוטנטיות שלנו. אבל ישנ גם אשמה אמיתית נוספת. זו האשמה על כך שאנו נפגשים עם העובדה שבאמת פגענו במישהו. זהו רגע מופלא לראות שבאמת פגעת במישהו. היית כל-כך נעול על איזה דפוס אישיותי ומתוכו פגעת. יש משהו משחרר ובוגר בראייה כזו. זו אינה אשמה שצריך להפתר ממנה, אלא אשמה שצריך לטפח. בי הגב לתגובה זו                      אמתי גולן בניו-יורק                     גלוריה,    30/08/07 20:26 איך יראה כוכב נולד? הגב לתגובה זו                          בניו יורק מקרינים את כוכב נולד על מגדלי התאומים                         קוריצה,    30/08/07 21:31 וכול הישראלים הרוחניקים מתקבצים להתבונן בתוכנית, מדליקים קטורת ושרים. אחר כך יש סדנאת התבוננות בכוכב הנולד. הכניסה חופשית. הגב לתגובה זו                          גלוריה תתפלאי                         גולן,  ניו יורק,    30/08/07 20:40 אבל אפשר לצפות בטלויזיה ישראלית דרך האינטרנט בכל מקום בעולם, נוסיף גם שיש בניו יורק ערוץ לוויני שמביא את מבחר הטלויזיה הישראלית אלינו לסלון. הגב לתגובה זו                      אמתי                     גולן,  ניו יורק,    30/08/07 19:47 עושה רושם שהיות וזה מקצועך אתה מצליח ל''חבר'' הרבה פרופילים פסיכולוגיים של אנשים ואתה בקיא יותר מרובינו בהלך הרוח. כל כתיבתי מבוססת על נסיוני האישי אבל היכרות מעמיקה עם אנשים קרובים לי פשוט מוכיחה שעיקרון פעולת המיינד הוא זהה אצל כולם. הצלחה ומהות אינן קשורות אחת לשנייה, אתה יכול לפעול מהמהות נטו ואנשים בכלל לא יסתכלו עליך, או גרוע מכך, אפילו יצחקו עליך אבל זה לא בשביל האנשים, זה בשביל עצמינו, בשביל המהות שלנו, בגלל זה אני תמיד אומר לעשות מה שטוב למהותינו ולא להתפשר לטובת אחרים. אתה לא חייב להצליח בשביל לחוות את זה, אי הצלחה גם גורמת רגשי אשם לאישיות, רגשות שגורמים לנו להשאר תקועים בדפוסים שלנו ולסבך את הסלילים עוד יותר. כמובן שלפעמים הקהל ממשיך להריע לעד. מה שמצחיק שגם זה נובע מהסלילים של הקהל אבל אולי זה לטובה, אני לא יודע, תראה דוגמת מדונה, במשך שנים היא תופסת כותרות, גם לה כנראה לא היה טוב בחיים כך שהיא התחילה לחפש את מהותה בתורת הקבלה וכתוצאה מכך קמו לה חקיינים רבים, היא הכירה את הקבלה לעולם. לפגוע בזולת זה נושא קצת מורכב, מה שפוגע בך לאו דווקא יפגע בי שלא לדבר על המציאות, היא לא מתחשבת, לפעמים היא ממש חסרת רחמים. יותר מדי תורות מזרחיות עולות במדור זה אבל אל לנו לשכוח את ידידנו היוונים(סוקרטס, אפלטון), הפילוסופיות שלהם הן ברי ישום גם במציאות של היום וניחנות בחוכמה נפלאה. אפלטון נתן בזמנו הגדרה לחוסר צדק,הגדרה שלא מצאתי טובה ממנה, ''כל פעולה שנובעת מרגשות שליליים היא עריצות של האישיות על חשבון המהות''. אני מכיר מישהי למשל שתמיד שמדברים איתה על תאונות דרכים היא מתרגזת ונכנסת ללחץ, חוסר צדק מבחינתה דרך אגב אבל מבחינתי יהיה חוסר צדק לדבר איתה בכוח על תאונות דרכים היות ואני יודע שזה מרגיז אותה. גולן הגב לתגובה זו                          אסור להרחיב?  ל"ת                          גולן,  ניו יורק,    30/08/07 20:33 הגב לתגובה זו                          לגולן                         דגנית,    30/08/07 20:08 אמרת במילים שונות את אותם הדברים שאמיתי אומר. מה אתה מנסה לומר? הגב לתגובה זו 13.  הדרך להצדיק כניעה ליצרים היא להפוך את הכניעה לאופציה המועדפת     לא נכנע,  ארץ טוב,    29/08/07 14:50 פשוט אין דרך חלופית לעידון היצרים, הכנעתם והפקת תועלת מהם ע''י וויסותם לאפיקים חיוביים חוץ מלימוד תורה ולהיכנס לעולם התפילה וההתעצמות הרוחנית שחווים דרכו. ''בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין'' הגב לתגובה זו 12.  כל הדברים ''קורים''...אך בדברים קטנים לגמרי יש לנו אפשרות בחירה..''     יעלי,  דרום,    29/08/07 09:19 עד כמה שאני מבינה את תוכן העבודה עלינו לשים התנגדות קלה (לעיתים דווקא בלא לעשות) על מנת להתחיל לצאת מהמכניות. באופן שבו אתה מתאר את הדברים נראה על פניו שאין טעם בהתנגדות מאחר והיא עוד ביטוי של האישיות. הרווח היחיד לפי דבריך, שיהיה לנו אם לא נאכל את הגלידה, יהיה שנחיה בריא יותר . אך לדעתי הרווח הוא רב יותר שכן אתה בעשייה. אתה עושה דבר שאינך מורגל בו, הולך בתלם שעוד לא נחרץ. החשיבות גבוהה דווקא בגלל שאתה עדיין לא יודע להבחין בין האישיות למהות. הגב לתגובה זו          הי יעלי         אמתי מגד,    29/08/07 11:22 יעלי, התגובה שלך באמת במקום. כי יש פה משהו לא לגמרי ברור. אז אני אנסה לעשות אבחנה מתי אני חושב שראוי לעצור או לעשות שינוי בהתנהגות לשם צמיחה ומתי ממש לא. נתחיל בגלידה. אני יודע, מהקשבה למטופלים ותלמידים רבים, שברוב המוחלט של המקרים בן אדם שעוצר או מדכא את הדחף שלו לגלידה עושה זאת שלא מסיבות של התפתחות. מדוע אנחנו מחליטים לעשות דיאטה? כי אנחנו רוצים להיראות יותר יפים, יותר מושכים או משהו כזה. כלומר, מה שמניע אותנו הוא צורך אישיותי. לא צורך של התפתחות המהות. אז מה יכולה להיות התועלת מעצירה כזאת, חוץ מתועלת לאישיות? אני מתקשה להאמין שהמהות שלנו יכולה לגדול מכך שהאישיות שלנו רוצה שנראה יותר יפים. וזו בעצם ההבחנה העיקרית. מאיפה באמת בא הניסיון לעצור או לשנות? מיהוא זה בתוכנו שרוצה את השינוי? אני חושב שכאשר אנחנו רוצים לעשות שינוי בחיים שלנו, כדאי שקודם כל נברר לעצמנו את השאלה הזאת. מתי כן נכון לעשות שינויים או עצירות? מתי זה כן עשוי לגדל את המהות? מתי שבאמת ברור לנו שאין כל סיבה אישיותית לשינוי הזה. כלומר בעצם, מתי שברור לנו שאין באמת בכלל כל סיבה. כלומר שלא יהיה מכך שום רווח. אבל שום רווח. שינויים כאלה, עצירות כאלה, הן נכונות מאוד מאוד כאשר הן משרתות את היכולת שלנו להתבונן בעצמנו טוב יותר, ותו לא. זו צריכה להיות הסיבה היחידה. כלומר, אם את עוצרת, נגיד, ביטוי של קנאה שלך אל מול בן הזוג, זה עשוי בהחלט לעלות המון המון התנגדויות מבפנים, המון אמונות, תפיסות ורגשות. על כל אלה תוכלי להתבונן וללמוד את עצמך דרך זה. זו סיבה ראויה. אבל אם את לא מבטאת את הקנאה שלך מול בן זוגך מכל סיבה אחרת (כי זה לא מוסרי, כי זה לא יפה, כדי לא לפגוע בו, כדי שהוא יחשוב עלי דברים טובים, כדי שאני אחשוב על עצמי דברים טובים) אז זו סיבה אישיותית ותו לא ואני לא רואה כיצד היא תוכל להועיל למסע של התפתחות המהות. בנוסף לכך, אם מה שאנחנו רוצים הוא באמת להתבונן בעצמנו, לאסוף חומרים להתבוננות על האישיות שלנו, לעיתים קרובות דווקא יהיה הרבה יותר נכון עבורנו לבטא את הרגשות שלנו בהגזמה. כלומר, אם תבחרי דווקא להקצין את הקנאה שלך, לדוגמא, ולעשות דרמה שלמה מתוך זה, תוך כדי מודעות והתבוננות, זה עשוי להועיל לך אף יותר מאשר אי הביטוי. אותו דבר לגבי הגלידה. יתכן ותוכלי לראות ולהבין את עצמך הרבה יותר טוב דווקא אם תתישבי על מיכל הגלידה ותבלסי בו, תוך כדי התבוננות בעצמך. האם הבהרתי את עצמי? מה את חושבת? אמתי הגב לתגובה זו              כל הדברים ''קורים''..             יעלי,  אי שם,    29/08/07 12:13 אמתי, כל עוד לא עשיתי את ההבחנה בין האישיות למהות אני לא אדע אם הרצון להיות קנאית פחות נובע מתפקוד של האישיות המזוייפת או מזו של המהות. כמו שאני רואה את הדברים דבר ראשון שעלי לעשות זה לנסות ולשמר ''אנרגיה''. אם לאכול גלידה מביא אותי לרגש שלילי, כדאי מאוד שאצור התנגדות (אפילו קלה) לפעולה זו. אותו הדבר בנוגע לגילויי קנאה. במידה ואני פועלת מתוך מודעות אין ביזבוז ועל כן ברור שזה יכול להועיל לי להתנסות בשלל מצבים חדשים. אין לי ספק שהכל מתחיל מהתבוננות. אם אני מתבוננת בכך שאני בולסת את הגלידה או באיך אני לא אוכלת את הגלידה עבור תהליך ההתפתחות הם שווי ערך. הגב לתגובה זו          קחי את מה שכתבת ,נסחי אחרת שנבין...לקראת שנת הלימודים החדשה  ל"ת          מרקו,    29/08/07 11:07 הגב לתגובה זו 11.  כל הדברים ''קורים''...אך בדברים קטנים לגמרי יש לנו אפשרות בחירה..''     יעלי,  דרום,    29/08/07 09:18 עד כמה שאני מבינה את תוכן העבודה עלינו לשים התנגדות קלה (לעיתים דווקא בלא לעשות) על מנת להתחיל לצאת מהמכניות. באופן שבו אתה מתאר את הדברים נראה על פניו שאין טעם בהתנגדות מאחר והיא עוד ביטוי של האישיות. הרווח היחיד לפי דבריך, שיהיה לנו אם לא נאכל את הגלידה, יהיה שנחיה בריא יותר . אך לדעתי הרווח הוא רב יותר שכן אתה בעשייה. אתה עושה דבר שאינך מורגל בו, הולך בתלם שעוד לא נחרץ. החשיבות גבוהה דווקא בגלל שאתה עדיין לא יודע להבחין בין האישיות למהות. הגב לתגובה זו          היכולת להבחין         דון,    31/10/07 00:56 תוכן העבודה בהבחנה בין עיקר לתפל ומבלי לזלזל גם בפרטים הקטנים. זאת יחד עם פיתוח חדות ההבחנה במהות ובריק גם כן :) הגב לתגובה זו 10.  כרגיל מבית היוצר של אמתי     גולן,  ניו יורק,    29/08/07 09:03 כתבה ברורה וידידותית למשתמש. כמובן, כמו שיש קרייסט, יש את האנטי קרייסט ובלי להזכיר שמות, טוב שהאנטי קרייסטים לפחות קוראים את הכתבות, זה יושב להם בראש וביום מן הימים, באיזו שהיא התנסות, באיזה שהוא רגע, זה פתאום יצלצל להם חזק כמו פעמוני כנסייה. גם עושה רושם שאמתי מתחשב בתגובות הכותבים ותוך כדי הכתבות שלו הוא עונה על שאלות של מטקבקים מכתבות קודמות, יישר כוח על כך, לא נתקלתי בהרבה כותבים שהרחיקו לכת כך. אם יורשה לי להוסיף, כאשר אנחנו נכנעים ליצר זה יוצר רגשי אשם שעשינו משהו לא בסדר ואם אנחנו לא סולחים לעצמינו וממשיכים הלאה, הרגשי אשם האלו יכולים להצטבר למימדים מפלצתיים, מה שגורם לנו להיות אובססיביים עם היצר במקום להתבונן בו. לדוגמא, אם אנחנו בדיאטה אבל פעם אחת חטאנו ואכלנו עוגה שלא היינו צריכים לאכול, עלינו להרגיש טוב עם זה כי אם נרגיש רע אז הרגשי אשם האלו יגרמו לנו לקחת עוד ועוד חתיכות מהעוגה. כנ''ל גם לגבי כל טעות שנבצע בחיינו ומן הסתם, כאשר סלחנו לעצמינו על משהו אז הפלא ופלא, סלחנו לכל העולם. גולן הגב לתגובה זו          רגשי אשם         אמתי מגד,    29/08/07 11:31 הי גולן. תודה לך על הפירגון. זה מחמם לי כל פעם את הלב. אני רוצה להוסיף משהו על רגשי אשם. ישנה אשמה שמגיעה מהמהות. לרובנו אין כל מושג איך היא נראית ואיך היא מרגישה. זו אשמה אמיתית והיא אשמה שראוי לחוות אותה ולהקשיב לה. אך רוב רובה של האשמה שכולנו מרגישים, אין לה דבר עם המהות ואין לה דבר עם האמת. רגשות האשמה שלנו הם תוצר של האישיות שלנו, ורק שלה. הם נובעים, לחלוטין, מהצורך שלנו לשמר את המבנה האישיותי שלנו. והמבנה האישיותי שלנו הרי שורד, לחלוטין, על איך שהוא נראה בעיני אחרים. הוא תלוי לגמרי בפידבק של הסביבה. וכך גם רגשות האשמה שלנו. איננו מרגישים אשמה, כמעט אף פעם, בגלל שבאמת עשינו משהו לא טוב. אנחנו מרגישים אשמה כיוון שאנחנו רוצים לשמר איזה דימוי של עצמנו. זה הכל. והדימוי הזה פתאום נשבר וזה לא נוח לנו. אז כשמופיעים רגשות אשמה צריך להיזכר בבירור שכל תפקידם הוא לשמר את הדימוי שלנו. זה הכל. ואין בהם כל שירות למהות. אין להם כל קשר אליה. הם מעולם לא שמעו על קיומה והיא לא שמעה גם על קיומם. בי הגב לתגובה זו          כמה סוכר אתה שם בקפה שלך או בחליטת הצמחים ,שאיתה אתה פותח את הבוקר?         מרקו,    29/08/07 11:11 או מסיים את הלילה..די נמאס מן הסכארין על הניו יורקז שאתה מתבל בו את התגובות שלך.. היה לנו אחד כזה כבר ש''בא'' מאהבת הבריאות.. תכלס אמתי לא כותב ברור לא מעניין ולא ידידותי למשתמש,כי אין משתמש שורד אצלו,הוא עובד על קהל מזדמן,פעם ב... הגב לתגובה זו 9.  תודה     זאביק,    28/08/07 23:07 אמיתי תודה כרגיל אתה מבאר דרכים ושיעורים ונסיונות למינייהם שעברתי המשך בדרכך הטובה בהצלחה הגב לתגובה זו 8.  מרשה לעצמי     צומת מורשה,    28/08/07 21:32 להגיב בפרק הבא. הגב לתגובה זו 7.  מרתק ויפה במיוחד. מחכה לפרק הבא.  ל"ת      OMG,    28/08/07 21:24 הגב לתגובה זו 6.  ללכת בסיבובים     בועז.פ,    28/08/07 17:48 שלום אמיתי, להלכה במאמר הזה אתה מדבר על הדברים בפרספקטיבה שבבסיס אין מה לעשות והמהות עושה את העבודה. למעשה אתה ממשיך את אותה הולכת שולל מהמאמרים הקודמים שעלולה ליצור את האשליה והציפיה שמשהו אחר יקרה בעתיד: שהמהות תתגלה יותר ויותר, ממה שהיא נגלית עכשיו, אולי שהמהות תשתחרר, שיש שלבים בעבודה העצמית וכו וכו. אתה ממשיך לחזק את הציפייה בכל סוף מאמר כאשר אתה מסיים במשפט המחץ - ''על כך בפרק הבא'', כאילו שבפרק הבא משהו יובן שאי אפשר להבין עכשיו. וכל זאת בשם השחרור.כאשר אולי אתה בעצם עושה את הפעולה ההפוכה ? הייתי רוצה לדעת, על סמך מה אתה כותב את ההסברים הללו ואיך אתה יכול להיות בטוח שיש בהם אמת ? יום טוב הגב לתגובה זו          שלום בועז, התחלתי לדאוג לך, לאן נעלמת?         גולן,  ניו יורק,    29/08/07 09:06 בוא ננסה משהו חדש אני ואתה, לפעמים מגיבים מעלים פה שאלות ותהיות, צריכים עזרה או ייעוץ לגבי בעיות שיש להם אז למה לא תנסה לעשות משהו חיובי פעם ולנסות לעזור למישהו? אולי ככה יהיה יותר קל להבין את המסר שלך, תחלוק איתנו איך אתה מתמודד עם בעיות בחייך. זה לא בגדר חובה, סתם אם בא לך. :) הגב לתגובה זו              שלום ידידי             בועז.פ,    29/08/07 11:11 תודה, אני מעדיף להשאר איפה שאני , זה יעשה פחות נזק מלעשות משהו שבעינך נחשב ל''חיובי''. לא חושב שמישהו פה זקוק לעזרה, יש פה עודף עזרה משווע גם ככה, כל עוד הדם זורם אצלך בעורקים והנשימה סדירה אני חושב שתסתדר. הגב לתגובה זו          אין בהם אמת זה קשקוש אינפנטילי של המדור המתקרא ''ניו אייג'''         עובר אורח,    28/08/07 19:39 המאמץ הנדרש להגיע לשורה האחרונה במאמר הכתוב כל כך גרוע והרדוד עד להחריד גובל בהתעללות עצמית. לקרוא ולא להאמין על מהויות אישיאויות,וכל ירקות המרק הטפל הזה. לא להאמין שאדם באמת כתב את כל זה ,ושנוסף לכל הוא מוצא במה שתפרסם את זה. אנחנו באמת אבודים ונטולי כל מקורות מנחים לחיי רוח אם מאמר אחרי מאמר יכולים לזבל לנו את השכל עם חומרים כאלה..נו מילא את השכל אבל למה לעצב ולדכא את הנשמה..למה?? הגב לתגובה זו              עד שלא קראת את הסיפור של אמתי על ממלכת שונץ             אברם,    29/08/07 05:15 לא טעמת מרק ירקות ניו אייג'י תפל מהו. רוץ וקרא גזור ושמור העתק הדבק הקא והתרחק הגב לתגובה זו          בועז היקר         אמתי מגד,    28/08/07 18:22 לפני כשבועיים התפרסם פה מאמר של אושו על מדיטציה. ואתה, אם אני לא טועה, הגבת בצורה באמת מצחיקה וגם נוגעת ללב. כתבת על הפשטות שאושו מציג את הדברים ועל איך, 20 או 30 שנה אחרי, מישהו יושב עם קופסת קלפי טארוט וממשיך לקוות שמשהו סוף סוף יקרה. אני לא מכיר את הדרך הרוחנית שאתה עשית, אבל אני מנחש שניסית דברים ואולי, כיוון שלא היו לך מספיק תוצאות, הפכת ציני לגבי כל העניין. את הציניות הזאת שלך אפשר לראות כמעט בכל תגובה. לא רק ציניות אלא ממש חוסר אמון. אתה טוען שאני מוליך את האנשים שולל. אתה בוודאי משוכנע שאני עושה זאת רק מתוך בצע כסף או פרסום. אז אני רוצה להגיד לך, ואתה תבחר אם להאמין לי או לא. אני רחוק מלהיות אושו. גם רחוק מלהיות שי טובלי. לי לא הייתה מעולם הארה מדהימה שפתאום התרחשה ושינתה את כל עולמי. אני אפילו לא בטוח שאני רוצה אחת כזו. לעומת זאת אני עבדתי וממשיך לעבוד על עצמי, ללא לאות כבר המון שנים. אני בן 44. בגיל 9 הורי היקרים שלחו אותי ללמוד מדיטציה. בגיל 18 התחלתי ללכת למרתונים וקבוצות פסיכולוגיות למינהן. ואחר-כך לטיפולים כאלה ואחרים. ובכל השנים הללו לא הפסקתי לתרגל מדיטציות ממינים וסוגים שונים, לחקור את עצמי, לתרגל מיני תרגולים, לעשות על עצמי ניסיונות ולקרוא וללמוד המון, גם בנושאים פסיכולוגיים וגם רוחניים. והנה, בשנים האחרונות אני מתחיל לראות תוצאות לכל העבודה הזאת. לא רק חווויות קוסמיות נפלאות שמתרחשות פעם פה ופעם שם, אלא משהו שמתחיל להתרחש כל הזמן, ביום יום. שינוי ממשי בדרך שאני חווה את העולם וחי. כל מיני מילים יפיפיות שכל מיני מורים רוחניים מדברים עליהן, התחלתי להבין על מה מדובר, מחוויה אישית. המצבים הללו הופכים יותר ויותר פרמננטייים בחיים שלי. היום, יותר מתמיד, ברור לי שהעבודה הזאת משתלמת. אם ממשיכים ללכת בדרך הזאת, אם בו זמנית גם עושים עוד ועוד ניקוי של דפוסים פסיכולוגיים ובמקביל, דרך מדיטציה מעמיקה, פוגשים במשהו פנימי ועמוק יותר, שינויים מרחיקי לכת מתחילים להתרחש בחיים שלנו. זאת אמת שאני לא יכול להתכחש אליה. אז אתה יכול לחשוב שאני ממציא ומבלף. שאני רק רוצה תלמידים ומטופלים נוספים לסדנאות שלי וכדומה. אני יודע שמה שאני רוצה זה באמת לשתף את כולם בתגליות שלי. אני כל-כך אוהב את מה שקורה לי יותר ויותר. אני יודע שיש כאן משהו אמיתי ואני יודע שכל בן אדם, בתוך תוכו, בדיוק את זה הוא רוצה. ומה זה? זה הגילוי המדהים שהאושר הזה, שאנחנו כולנו מחפשים, נמצא בתוכנו. פשוט לא? הגילוי החוויתי וההתנסותי שפיזית, ממש פיזית, המעיינות של האהבה והשמחה והביטחון עצמי והאמונה והתקווה, כל אלה נמצאים כאן, בתוכנו, עכשיו, והם ברי השגה, אם רק נעשה את העבודה. הלוואי שתצטרף למסע בכל מאודך והלוואי שגם אתה תזכה לחיות את האפשרויות האלה. להתראות אמתי הגב לתגובה זו              לאמיתי             בועז.פ,    29/08/07 00:49 קודם כל תודה על התשובה והכנות. שנית אני שמח שאתה רחוק מלהיות שי טובלי אחרת הייתי מודאג. אני חושב שהמשפט הבא בתשובה שלך אומר הכל: ''המצבים הללו הופכים יותר ויותר פרמננטיים בחיים שלי'' מצבים, חוויות, התרחשויות, עמוקות, רוחניות וקוסמיות ככל שיהיו הם עדיין מצבים משתנים. ומה קורה כאשר המצבים הללו לא שם ואתה חוזר לחוויות ''הרגילות'' ? אני זוכר שדוד מיכאלי כתב פה פעם על ההבנה שלו את המשפט ''אם אתה רואה את הבודהה על הדרך תהרוג אותו'' הוא כתב שהכוונה בבודהה היא לכל ה''תובנות הרוחניות'' שלך (אני מקוה שאני לא מעוות את דבריו). אתה צודק, אני לא מאמין אבל לא מהסיבות שציינת פה.ולא, אני לא חושב שאתה עושה את מה שאתה עושה בכוונה.אבל יש לך אחריות על מה שאתה כותב במיוחד בפורום כזה. הגב לתגובה זו              אמתי..תקשיב             יבגני,    28/08/07 23:40 אתה יכול ללמוד כמה שאתה רוצה ללכת לכמה סדנאות שאתה רוצה אתה יכול לעבוד על עצמך שנים ארוכות..אתה טועה . זה לא שם,זה לא איפה שאתה מחפש...זה בשקט שאתה צריך לגזור על עצמך שנים ,זה בעומק שתמצא בלא להגיד כלום,זה לנסות להבין שלא מספיק שאתה חושב שהמסר שלך עמוק ומחדש ומעניין אלא שהוא באמת צריך להיות כזה,רועה רוחני לא ממש משתדל להסביר לאחרים איך הם ימצאו את האור,רועה רוחני לא יודע איך עושים את זה .כל המתכונים שאתה מציע כל המילים שאתה מדרג על פי חשיבותם זמן העיסוק בהם שלבי הגדילה וכו..אין להן שמץ של משמעות.אלא לשוטים מנופחי אגו שאוהבים לחשוב שהם משפיעים על חייהם של אחרים. הגב לתגובה זו 5.  אמיתי מגד שלום     חייה פולק,  חיפה,    28/08/07 13:41 קראתי את המאמר הגם שנהנתי ''מניתוח'' הדברים ומ''הסדר בבלגן'' שאתה עושה כאן נשארתי עם השאלה מה בעצם אתה אומר כאןץ קראתי בעיון פעם שנייה - יצאתי מחוייכת נראה שהבינותי את מה שאינך אומר ואני אעז לומר זאת כאן בשפה שלי ואם אני טועה אני מתנצלת. עבורי מאמרך זה אומר תובנה שאני הגעתי אליה אי שם בתחילת דרכי הרוחנית. הפסיכולוגיה או כאשר אנו מתחילים להבין את עצמנו, את האישיות שלנו את המנייארות והפחדים שלנו אנו נעזרים מן הסתם בפסיכולוגיה שהיא כלי טיפולי המסייע לנו לבנות את האישיות שלנו. כן אותה אישיות שלומדת לעשות פשרות, להבין ולהסתגל. ומה הלאה?? גם אם עשינו על עצמנו על אישיותנו עבודה פסיכולוגית, הנשמה שלנו עדיין רעבה, עדיין מחפשת את נתיב האמת, את האור - הנשמה רוצה להתגלות. ואז אנו פונים לחפש את המהות. מה שאומר שהפסיכולוגיה אין די בה, היא רק כלי אחד, אמצעי בדרך אל המהות. אפשר לעסוק שנים רבות בהבנת ואילוף הנפש ולטפל באישיות שלנו על דרך הפסיכולוגיה אך בכך אין די לה לנשמה, משום שהפסיכולוגיה לא מביאה אותנו אל התובנה, אל האמת,אל האור הפסיכולוגיה מסייעת לנו ''לנקות'' את הנפש ולהתפנות מכל התסביכים המנייארות, הפחדים ושאר מרעין בישין לעסוק במהות. מעניין אם מתוך מה שלא אמרת הבנתי את ש/כתבת. תודה חייה פולק מאמנת אישית בחיפה. הגב לתגובה זו          חיה שלום לך         מיסטיקן 2,    28/08/07 19:45 הפסיכולוגיה יכולה באמת לעזור לך ''לנקות'' כמו שאת קוראת לזה הניקיון הזה מאפשר לך אולי לזהות את האני האמיתי שלך בין כל האניים שנבנו סביב אישיותך.אבל בזה לא די הניקיון הזה רק איפשר לך לדאוג שאת לא מתכוונת לא ''נכון'' מבחינת אישיותך ובאמת הבחירות שלך הם השתקפות המהות שלך. ה''אור'' או ה''אמת''.....טוב על זה בפקר אחר הגב לתגובה זו          דומה אךך לא בדיוק         אמתי מגד,    28/08/07 18:32 הי חיה. אני לא חושב שאפשר, או ראוי או רצוי להפסיק לעשות עבודה פסיכולוגית. אני מתאר לעצמי שאמשיך לעשות עבודה פסיכולוגית כל חיי. מה יש חוץ מפסיכולוגיה? זה הכל פסיכולוגיה. זה הכל דפוסים. את כל המבנה הזה צריך להמשיך כל הזמן לחקור ולהבין. אני לא חושב שמגיע רגע שאפשר להפסיק לעשות עבודה פסיכולוגית ולהתחיל להתחבר אל הנשמה. להפך, אני חושב שכל עוד נמשיך לנקות את הדפוסים הפסיכולוגיים שלנו, כך הנשמה הזאת תמשיך ותתגלה לה ותתחיל לעשות את עבודתה עלינו. ההבדל הוא כזה: ישנה עבודה פסיכולוגית שמגיעה מתוך האישיות וישנה כזו שמגיעה מהמהות, או שמאפשרת למהות לעשות עבודה. בעבודה פסיכולוגית מתוך האישיות האדם מתבונן על הדפוסים שלו מתוך דפוסים אחרים. הוא מנסה לעשות שינוי מתוך הדפוסים עצמם. בעבודה של מהות רק מתבוננים בדפוסים. ממשיכים ללא לאות להתבונן בדפוסים. אבל לא משנים כלום. איך אני בכלל אדע מה לשנות? מי בכלל זה שרוצה לשנות? הרי כל רצון לעשות שינוי נובע בכלל מהאישיות, כלומר מדפוסים אחרים. אז אני מתבונן, חוקר, מתבונן ללא כל שיפוט, ללא כל ביקורת, ללא כל עשייה, בכל הדפוסים הללו שלי, ובמיוחד בדפוס המרכזי שאני קורא לו ''אני''. ואני לא עושה דבר. שום דבר. אני סומך לחלוטין על המהות שתעשה את העבודה שהיא צריכה לעשות הכי נכון. והיא אכן יודעת מה לעשות הרבה יותר טוב ממני. והשיניים שהיא מחוללת בי הם הרבה יותר הרמוניים מהשינויים שאני כפיתי על עצמי בעבר. זהו, בעיני, ההבדל בין עבודה מתוך מהות ועבודה מתוך אישיות. ההבדל הוא בזה ש''אני'', עוזב את התמונה ונותן למשהו אחר, פנימי יותר מתוכי, לעשות את העבודה במקומי. תודה ולהתראות אמתי הגב לתגובה זו          חיה שלום,         N,    28/08/07 17:11 חיה שלום, במידה והתכוונת בשימוש במילה פסיכולוגית בתגובתך, לצורת טיפול פסיכולוגית המוכרת במערב, שיחות טיפוליות אצל אנשים שלמדו פסיכולוגיה באוניברסיטה, או דברים דומים. להבנתי השימוש שעושה אמיתי במילה פסיכולוגיה במאמרו, משמעותו שונה. הגב לתגובה זו 4.  נכון מאד ואפשר להוסיף     מואר בדימוס,  כאן ואכשיו,    28/08/07 12:02 כאשר המהות מתגלה , מתברר שהמהות היא אותה אחת לכל אחד מאיתנו, אין הפרדה ברמה של המהות או המודעות הטהורה. זאת הסיבה שכשאדם מתעורר, הוא מרגיש תחושת אחדות עם כל אדם או דבר שנקלע בדרכו. אז מתאפשר להכיל כל אדם גם אם הוא ''טוב'' או ''רע'' וזה נקרא שחרור מהאגו. הגב לתגובה זו          אתה טועה ומטעה.         אחד שיודע,    28/08/07 16:43 כשהמהות האמיתית מתגלה מסתבר שאין בכלל מהות ושכל הדברים שונים לחלוטין זה מזה. בעקבות זאת השפה המושגית שלנו מתמוססת והמואר מתאיין לתוך ריקות קוסמית אינסופית. הגב לתגובה זו          אתה תועה, המהות של יהודי שונה מכל אדם אחר,         אבי צנעני,    28/08/07 12:54 בגלל נוכחותו באירוע החשוב ביותר בעולם - ההתגלות במעמד הר סיני. הגב לתגובה זו              אתה טועה, זה ב-ט'             הפונז,    28/08/07 14:08 וחוץ מזה, אף יהודי שאתה מכיר היום לא היה בארוע הנ''ל - מכסימום שמע סיפורי אגדות עתיקים מאבותיו. נכונים או לא - זה כבר ענין של אמונה. הגב לתגובה זו 3.  הסתייגות קטנה וקבלה גדולה     אני,  פה ממש אצלי,    28/08/07 11:57 עבודה יפה עשה חברנו אמיתי (לטעמי האישי) הפרדות חשובות שיכולות לשחרר אותנו מנוירוזות מיותרות ולשים אותנו על שביל של גדילה והתפתחות. תודה אמיתי ההסתיגות היחדידה שלי והיא באמת קטנה ופרטית ביותר היא לגבי ''הפלא'' של הדברים שמופעים כאשר הבן אדם מחפש ''מהות''. בעייני זה רק טבעי שכאשר בן אדם מחפש יצצו רעיונות ונתיבים, לא כי הקוסמוס שולח אלא פשוט כי העיינים והאזניים (המוח) פתוח לקלוט. דברים ששם אולי כבר מזמן אבל לא יחסנו להם משמעות עד עתה. שוב תודה ויום טוב הגב לתגובה זו 2.  שמח מאד אמיתי לקבל יותר פרטים איך ואיפה     שגית , ארה''ב,    28/08/07 11:09 איך ואיפה אפשר לעשות את הדרך הארוכה הזו ? אני מוצאת את עצמי , אחרי חיפוש ארוך בכיוונים שונים , מאד מבולבלת .. הדרך שלך נשמעת מעניינת והייתי רוצה לבדוק אותה , אפשר לקבל פרטים ? דרך אגב - גולן מניו יורק - נהנתי לקרוא את התגובות שלך למאמר הראשון בסדרה ( : שגית הגב לתגובה זו          שגית         גולן,  ניו יורק,    29/08/07 09:15 אני שמח שאת נהנית, טוב לשמוע משהו חיובי פה לשם שינוי אחרי כל האגרופים שאני מקבל פה :) אני לא יודע איפה את גרה בארה''ב אבל תנסי להכנס ל: WWW.PERSONALDYNAMICS.COM הם מנהלים סדנאות טראנספורמציה בדומה לפורום בארץ. אני לא יודע איך הם פועלים בערים אחרות מחוץ לניו יורק אבל את יכולה להתקשר ולברר. הסדנאות לא תמיד קלות אבל סביר להניח שאחרי שתסיימי תרגישי פריצת דרך מסויימת או לפחות זה ייתן לך כלים שיעזרו לך בעתיד. גולן הגב לתגובה זו          תוכנת התגובות האוטומטית גולן ניויורק/איילת/שגית  ל"ת          כותבת לעצמה,  פחחח........,    28/08/07 16:18 הגב לתגובה זו              גולן ניו יורק. אמתי מגד. שגית. מאיה             מנגומט,    28/08/07 21:42 משהו מתחיל לצלצל לי, אולי הטלפון? איילת, תתקשרי בבקשה הגב לתגובה זו                  כבר מתקשרת                 אננסומט,    29/08/07 05:08 רק יוצאת מהאמבטיה ושמה קרם לחות קלנדולה. הגב לתגובה זו                      קלנדולה זה לא לתפרחת חיתולים?  ל"ת                      שרה,    29/08/07 05:31 הגב לתגובה זו                          קלנדולה זה לתפרחת מדינת ישראל  ל"ת                          אננסומט,    29/08/07 08:08 הגב לתגובה זו                          בהחלט                         לתפרחת מדינת,  ישראל,    29/08/07 06:57 חייבת האגיס. אין לי שליטה בצרכים, בסוגרים ביצרים ובדחפים. הגב לתגובה זו              אתה מוכן להסביר את עצמך?  ל"ת              ???,  ???,    28/08/07 17:29 הגב לתגובה זו          קודם כל תחזרי לארץ, רק מהישראל ניתן לצפות באמת על העולם הגדול ,         אבי צנעני,    28/08/07 12:28 והקטן שלרגליו, למרות ואולי בגלל הפחדים, הלחצים, האיומים והמרוקאים. רק מכאן ניתן לחשוף את המהות העמוקה ביותר של הולך על שניים. אחר כך תתחילי ללמוד תורה - כן, גם לנשים מותר היום, ותביני מהו בעצם האדם, בתמצית מהותו, ככתוב : ''דע את האלוהים ושמור על מצוותיו וזהו כל האדם.'' אחר כך, תוכלי להמשיך ולהתבונן במיקום המופלא שבו עומד עם ישראל, בין אור האינסוף ובין האנושות על שלל אישויותיה המשעבדות : נוצרים, הנדים, מוסלמים וכמובן אמריקאים. ולסיום, תעזבי את גולן מניו יורק לנפשו, הוא אבוד יותר ממך. הגב לתגובה זו          פרטים על העבודה         אמתי מגד,    28/08/07 12:16 הי שגית כתבת שאת מארה''ב, אז אני אתן לך שתי תשובות לשאלה שלך, אחת לישראלים ואחת לארה''בניקים. את העבודה שאני עושה אפשר, בשלב זה, לעשות בעיקר איתי או עם מספר תלמידים שלי בצפון הארץ. אשמח להפנות. באופן פרטי אני מקבל אנשים בטבעון. כמו כן, אני מעביר סדנאות שנקראות סדנאות ''החוזה'' העוסקות בחשיפה של הרצונות הסותרים שלנו, שמגיעים מהאיד, האגו והסופר אגו, ומבחינה בינהם לבין רצונות עמוקים המגיעים מהמהות. סדנא כזו תתקיים ב 5,6 לאוקטובר במרכז אהבנה בתל-אביב. וערב אורחים יתקיים ביום שלישי, ה 4 לספט', ב 20.30 באותו מקום. בנוסף לכך אני מלמד אנשי טיפול את הגישה שלי, כרגע בטבעון ובנהריה, ופרטים על כך ניתן למצוא באתר שלי שכתובתו: www.dharmaterapia.com ולמתגוררים בארה''ב: אני קורא בזמן האחרון את עבודתו של המורה אלמאס. אני מאוד מתרשם ממנה וחש שיש בה דמיון גדול לעבודה שלי. לאלמאס ותלמידיו קבוצות עבודה רבות בארה''ב ובאירופה. חפשי אותו באינטרנט תחת השם ''The diamond approach'' או תחת Ridwan. שיהיה בהצלחה אמתי מגד הגב לתגובה זו              עבודת שיווק ?  ל"ת              דון,    31/10/07 00:52 הגב לתגובה זו              תודה רבה             שגית , ארה''ב,    28/08/07 14:43 ( : אשמח לבדוק את נושא הסדנאות והטיפולים כשאהיה בארץ שגית הגב לתגובה זו          לשגית         ע,    28/08/07 12:04 זה לא ''כביש הסרגל'' שמוגדר בדיוק, לכל אחד הדרך שלו. תתבונני ב''עיניים פקוחות'' ובלי לחץ וזה כבר יגיע. הגב לתגובה זו 1.  ומה רע בעידון?     עצמי,    28/08/07 11:05 למה צריך להיכנע לקיצוניות השניה? מה רע בעידון ההוויה הפיזית? במקום להיסתער על חבית של גלידה להיות אחראי ולאכול כמות קצובה? הרי בסופו של דבר זה לא העצמי ששואף לדברים האלו. אני מוצא שהעצמי עלול ללכת לנו לאיבוד ביניהם אם לא נזהרים. כלומר, הצרכים האמיתיים של העצמי נשכחים בין הסחות הדעת. מרגישים את זה בסופו של דבר: כולסטרול גבוה, אלכוהול בדם, עשן בריאות מהמשיכה לסיגריות, כל אלו התוצאה. האם תוצאה זו היא הרצון האמיתי שלי? או אולי תוצר של אותן משיכות רגעיות שלא ממש מתחשבות בעצמי? אז כניראה שאנחנו בכל זאת צריכים לישלוט במשיכות והיצרים שלנו אחרי הכל. לא צריך להיות נזיר אבל גם לא ההפך הגמור מנזיר. זכרו את דרך האמצע. הגב לתגובה זו          יפה טענת :)         דון קישוט,    31/10/07 00:51 מסכים עם כל מילה, עידון זה מפתח חיוני למינד חופשי ומשוחרר. הגב לתגובה זו