 |
10.
קבלת אימיל של ג'ואן אנדרסון
אורית,
כפר מעש,
23/06/07 17:21
|
אני מעוניינת לכתוב לאימייל של ג'ואן אנדרסון ,האם יש באפשרותכם לשלוח לי , יש לי סיפור דומה שהיא בוודאי תתעניין בו וייתכן שגם אחרים.
אודה לכם אם תשלחו לי לאימייל שליץ
תודה אורית
הגב לתגובה זו
|
|
|
9.
מרתק!
שי ב.,
גבעתיים,
17/06/07 20:04
|
אחד שנמצא עמוק בתוך השבעיון השישי, אני רק יכול להזדהות עם הכתוב.
תודה
הגב לתגובה זו
|
|
|
8.
ומי ישלם ?
בנון,
17/06/07 15:20
|
כל המימוש העצמי יפה מאד
אבל מי ישלם את המשכנתא
החוגים של הילדים
אוכל ארנונה חשמל
הגב לתגובה זו
|
|
|
7.
העולם שייך להם
תקשיבו לילדים,
הקטנים,
16/06/07 21:08
|
|
|
6.
משמעות?
הנמר,
16/06/07 18:50
|
לחיים אין ממש משמעות, אבל יש להם ערך.
לחיינו יש משמעות כל עוד אנחנו חיים.
יש כאלה שמבינים זאת בגיל שלושים יש כאלה
שהבינו בגיל חמישים ויש כאלה שלא יבינו או יקבלו
עובדה זאת אף פעם.
כל השאר בבל''ת.
הגב לתגובה זו
|
|
|
מה בדיוק קישקשת כאן?
ל"ת
הא?,
16/06/07 20:53
|
|
|
5.
זה מתאר בדיוק את עצמי עכשיו!
נעמה,
16/06/07 14:56
|
אני בת 34, וממש עכשיו החלטתי לעזוב הכל (עבודה נוחה, מקצוע שהשקעתי בו שנים רבות), וללכת אל הבלתי ידוע, לממש כשרונות שלא נתתי להם אף פעם את הכבוד הראוי, לממש חלומות גם אם הם נראים קצת קשים למימוש. כאילו שהכתבה הזו נכתבה עלי עכשיו. ובאמת מגיע רגע שאתה מבין שאתה לא זקוק ללגיטימציה חיצונית אלא פשוט להישמע לקולך הפנימי, הכ''כ מודחק ומדוכא ע''י המוסכמות, אבל עדיין נשמע.
הגב לתגובה זו
|
|
|
4.
שוביניסטית
א,
16/06/07 14:22
|
היום כבר רוב הנשים קרייריסטיות, את צריכה להתעדכן.
ואין פה עניין של ''גברי'' או ''נשי''.
יש עניין של חינוך לקוי שמפריד בין המינים.
הגב לתגובה זו
|
|
|
3.
מקסים, מחכה בקוצר רוח להמשך
איתן,
16/06/07 14:16
|
אני בן 42 וזה תיאור די מדויק מה אני חווה בשנים האחרונות... סקרן לגבי ההמשך.
תודה
הגב לתגובה זו
|
|
|
2.
סתירה פנימית במאמר
יוסי,
15/06/07 20:14
|
בתחילת המאמר כתוב: ''אנו מגלים כי היצירתיות והחשיבה כבר לא מה שהיו פעם - יוצרים רבים מפסיקים ליצור בגיל הזה''. ולקראת סופו כתוב: ''ובגיל מבוגר ואפילו מבוגר מאוד יכולה להיות פריחה/פריצה מדהימה של יצירתיות''.
אז לא הבנתי...
הגב לתגובה זו
|
|
|
פסיכולוגיה עממית,,
דייה,
16/06/07 10:16
|
טוב שהיגבת],יש בעיה עם הכתיבה המכוונת כאן.אולי כדאי שמחברת המאמר תגיב על-מנת שנוכל להטמיע מה שכתבה לחיוב..
הגב לתגובה זו
|
|
|
סתירה פנימית?
שרה דגן,
16/06/07 13:54
|
בחיים, יש ירידות לצורך עליות, ואפשר לרתום אותן לטובתנו, ולהפיק מהן את המירב והמיטב על ידי פיתוח התודעה. לגבי הסתירה הפנימית - מומלץ לקרוא שוב, בעיון, את המאמר תוך דגש על הקטע הבא ותוך דגש כפול על המילה 'טרנספורמציה':
''... אם האדם אכן בוחר להסתכל למשבר אמצע-החיים בעיניים, לא מהסס לשאול את עצמו את השאלה הנוקבת: ''מה המשמעות לכל מה שהשגתי ומה אני באמת רוצה'', אם הוא לא נמנע בכל מחיר מלטרוף את מגדל הקלפים שבנה לעצמו בעמל רב, כי אז הוא עובר טרנספורמציה, ובגיל מבוגר ואפילו מבוגר מאוד יכולה להיות פריחה/פריצה מדהימה של יצירתיות''.
אם עדיין נשארות שאלות או סתירות לא פתורות - אשמח לענות.
שבת שלום
שרה
הגב לתגובה זו
|
|
|
ובכל זאת...
יוסי,
16/06/07 16:41
|
ראשית, אני מודה לך על שהקדשת זמן ומחשבה בנסיון להבהיר את הנאמר. ובכל זאת... בתחילת המאמר את טוענת שבעשור הרביעי מעיין היצירה מתייבש ואח''כ נטען שאפשר לגלות מעיין שהיה נסתר עד כה. אך אין זה עניין מהותי כל כך. הדרך לצאת ממשבר מחוזקים, היא המהות. השאלה אם אנחנו מספיק נבונים לעשות זאת.
הגב לתגובה זו
|
|
|
1.
משבר אמצע החיים חל היום הרבה יותר מאוחר.
דרורה,
15/06/07 17:43
|
גייל שיהי הוציאה באמצע שנות התשעים את סיפרה: '' מעברים חדשים''
(New Passages) ובו היא מתחה את גיל משבר אמצע החיים. היא גם מראה איך הארכה זו מתקשרת לאורח החיים המערבי, לתפישת העולם המערבית, ולתרבות המערבית. בקיצור את משבר אמצע החיים אפשר למקם מאמצע שנות הארבעים ואילך ולא מאמצע שנות השלושים ואילך.
גם בשאר הספרים שלה (היא הוציאה 11 ספרים, שהאמת הם די החוזרים על עצמם - אבל זה כבר סיפור אחר) היא מראה את הגמישות וטשטוש הגבולות של המעברים. אותם מעברים שמין הסתם רוב האנשים שחיים בעולם המערבי חווים.
אבל המיקום המדוייק של כל המשברים-מעברים הוא לא ממש עקרוני.
מה שיותר נראה לי עקרוני זה כל מיני ''אמיתות'' די תמוהות שנכתבו פה בכתבה זו.
כמו למשל: ''למרבה הצער התרבות המערבית מודרנית מתכחשת למוות ומשתדלת בכל כוחה - להרוג אותו'' (ציטוט מהכתבה).
כל התאור של פולחן הנעורים המערבי שתואר פה הוא מאוד נכון. אבל זה לא נעשה בהכרח כפחד מהמוות או מאיזו תקוות שווא שלי זה לא יקרה. אלא מהיפוך תפקידים. הזקן בחברה המערבית הוא לא עוד חכם השבט ומושא להערצה, אלא הפוך מזה. הצעירים הם אלו שמעודכנים בכל מהפיכות ההייטק ולהם הנגישות הרבה למידע וידע .וככל שאתה צעיר אתה יותר נחשק ומבוקש ונערץ ואפילו חכם. הצעירים הם הלקוחות המבוקשים בשוק ולא המבוגרים יותר שנחשבים כמדדים ומקרטעים בצעד כבד אחרי הקידמה. הזיקנה הפכה לטורח ולא למושא הערצה וחיקוי.
ומאחר ואין את אותו התוכן הפנימי שיכול לספק תפקיד זקן השבט (עושים גוגל ומקבלים כל מידע בכל תחום כולל בתחום הנפשי, הרוחני ולא רק אינפורמציה לשמה) - אז יש הפנייה של תשומת הלב לקליפה החיצונית. לאיך אני יראה כמה שיותר צעיר כדי שכל העולם יראה גם הוא אותי כמתקדם עם קצב הזמן התוסס והמהיר.
מבחינת הנשים (אם להתייחס אליהן כלקוחות הכי גדולים של תעשיית הקוסמטיקה והניתוחים הפלסטיים) אז כל הסגידה הזו לנעורים היא שממריצה אותן להתמכר לקליפה החיצונית. ולאו דווקא הפחד מהמוות כפי שמתואר פה בכתבה זו. לא נראה לי שיש מי שרצה להגדיל חזה, להקטין ישבן ולנעוץ מחטי בוטוקס - משום שהיא פוחדת מהמוות. אלא משום הארכת תוחלת החיים ואיכותם שמאפשרת לנהור אחרי כל טרנד. והטרנד האיני (IN) היום אחרי שהקטבים התהפכו - זו הסגידה לנעורים. לסלוגן הצעיר לנצח שמשדר הצלחה.
נ.ב. לא הבנתי מסידרת הכתבות האלו איך כל זה קשור לאנתרופוסופיה.
הגב לתגובה זו
|
|
|
תחשבי קצת יותר לעומק דרורה
ד''ר עמי,
16/06/07 12:30
|
בוטוקס קוסמטיקה וניתוחים זה כדי להילחם בגסיסתו האיטית של הגוף לקראת מותו. זה להילחם נגד הטבע, שמוביל, מה לעשות, אל הכמישה והמוות.
הגב לתגובה זו
|
|
|
אני חשבתי. ואתה ?
דרורה,
16/06/07 16:43
|
בוודאי שהטבע מוביל לכמישה ולמוות. לרגע לא אמרתי שלא.
רק שהיפוך התפקידים בחברה הוא שמניע את המירוץ אחרי הנעורים האבודים ולאו דווקא הפחד מהמוות.
ברגע שהאידאל הפך מזקן לצעיר אז המירוץ הוא אחרי האידאל הנוכחי (הצעיר) עם כל מה שהוא משדר.
ואז כל קמט משדר אני רחוק מהאידאל וממושא הערצה החברתי.
בגיל 35 המוות לא ממש מרחף באוויר .
אבל שטיפת המוח החברתית של - צעיר זה מוצלח, מבוקש, נערץ , איכותי ומבטיח - הם בהחלט טריגרים לטישטוש סימני זיקנה ולרדיפה אחרי הנעורים האבודים.
הנעורים שמשדרים לא רק רעננות ויופי,
אלא גם הצלחה, מבריקות, שנינות, תיחכום, מורכבות, עשיית כסף רב (סממן חברתי להצלחה).
אלו תכונות שלא תמיד זוהו עם להיות צעיר.
ברגע שהתהפכו היוצרות והידע ואולי החוכמה עברו לדור הצעיר זה עבר האלהה של הדימוי של המונח : ''צעיר''.
אם צעיר היה מזוהה בעבר עם רעננות ויופי נעורים תם וחף מכל סממני הזמן האכזריים אבל עם רוח שטות וחוסר בשלות, אז היום ''צעיר'' קיבל הדגשים נוספים ושונים לחלוטין שנלקחו מדמות הזקן שבחברה.
ה''צעיר'' קיבל נופך של חד ושנון, מהיר החלטה, IN בכל תחומי התעסוקה המבוקשים (ההייטק והטכנולוגיה), חכם ומקדים את זמנו, מתוחכם ופיקח ובעיקר מבוקש בשוק העבודה ובכלל כמושא להערצה חברתית.
ושמושאי ההערצה שונו ושינו תדמית - אז הרדיפה האובססיבית שהיא תוצר לוואי של שינוי המעמד החברתי - תפשה תאוצה לכיוון מרדף נואש אחרי הנעורים האבודים.
אותם נעורים שמשדרים מסרים אחרים לגמרי. כלומר - כל אחד מאלו שרצים אחוזי אמוק לשולחנות הניתוחים חושבים לעצמם - אם אראה צעיר יותר (חלק ללא קמטים וכמישויות למיניהן) הרי שערכי בחברה יעלה. כי מטבע המבט החיצוני החדש ייחסו לי עוד תכונות ולא אהפך לאבן שאין לה הופכין. לאחד שרחוק מיכולות ''צעירות'' שהן קשורות להתפתחות טכנולוגית מואצת.
ברגע שחכם השבט איבד את כוחו ואת כבודו -
והפך לנטל השבט, לאחד שלא תופש את קצב השינוי המהיר וכל דבר הצעיר צריך ללמד אותו והוא תלוי בכל אותם צעירים (היפוך מוחלט מכך שהצעירים היו תלויים בחוכמת זיקני השבט) - אז ההיפוך הוביל לסגידה ולאלהה של דמות ודימוי הצעיר.
ואותו היפוך קטבים הוא שהיווה את הטריגר המניע ולאוו דווקא פחדים קפקאיים ממוות - שכמובן שהם קיימים אבל משקלם קטן בהשוואה לכוחות המושכים, אותם כוחות שמשדרים הצלחה וכבוד וכסף וכל אותן תכונות שאנשי החברה המערבית נוהרים אחריהם.
הגב לתגובה זו
|
|
|
לדרורה-מאד יפה כתבת
ל"ת
לדרורה,
16/06/07 11:34
|
|
|
לדרורה
גד עקרבוט,
15/06/07 20:51
|
בצד התופעות שאת מתארת אין ספק שנכון לומר שהחברה המערבית מתכחשת למוות, תוחמת ומנדה אותו. זה בהחלט טבעי לתפסית עולם מטריאליסטית. אם הגוף הוא הכל, אז המוות הוא הסוף של הכל וגורם מאד לא רצוי. בחברות פחות מטריאליסטיות למוות יש מקום הרבה יותר מכובד כחלק אינטגרלי מהחיים, אם אפשר לומר כך. אגב, זה לא אומר שהחברות הלא מטרילאיסטיות הן בהכרח יותר מפותחות - למשל, החברה המוסלמית פחות חומרנית מזו המערבית אבל מפגרת בהרבה דברים אחרים.
בקשר לאנתרופוסופיה - האם את מכירה אותה ולכן לא מבינה מה הקשר למאמרים או שאינך מכירה אותה ולכן לא מבינה? כי הקשר די מוסבר ומפורש.
הגב לתגובה זו
|
|
|
עקרבוט, עקרבוט....
דרורה,
16/06/07 17:00
|
אכן בחברות פחות מטריאליסטיות יש למוות מקום אחר לגמרי. לרגע לא אמרתי שלא כך הוא הדבר.
ואתה בעצמך ציינת תופעות לוואי מסוכנות שיכולות להיות בחלק (בחלק!) מחברות כאלו . (למשל - שאהידים).
אבל גם על זה לא דיברתי.
אולי התגובה השנייה שכתבתי פה עכשיו תבהיר יותר על מה דיברתי.
לי נראה שההנעות לכל המירדף אחרי הנעורים האבודים נובע מכוח משיכה עצום להצלחה שהנעורים משדרים, ולא מפחד מהמוות (שמין הסתם גם הוא קיים כמובן, אבל עוצמת השפעתו שונה).
בקשר לשאלה האחרונה שלי - אז היא היתה מאוד פשוטה וחבל שאתה ישר עובר להתקפה. נראה לי שלא מוסבר פה מספיק, על אף המוגבלות של המקום הצר שמאפשרת כתבה בעיתון - מאיין הכל נובע.
אלא, ישר היתה קפיצה לבריכה והסבר של השלבים.
אז מה זה שונה מספר של גייל שיהי שמסבירה את אותם שלבים עם המון דוגמאות מהחיים ? שהרי בכל זאת פה הגישה והמקור הם שונים. לא ?
ברור לשנינו שאני לא אנתרופוסופית, אחרת המקורות היו ידועים לי ולא הייתי צריכה לשאול.
(אפילו שקניתי לי עכשיו בשבוע הספר כמה ספרים שהפעם נכנסים למקומות שאף פעם לא טיילתי בהם- כמו גילגול נשמות ומדע הנסתר :)).
נ.ב. לא צריך ישר להפוך לעקרבוט :)
הגב לתגובה זו
|
|
|
וואלה לא התכוונתי לתקוף
גד עקרבוט,
16/06/07 18:16
|
אבל במאמר הראשון בסדרה מספרים קצת על אנתרופוסופיה, ובמאמר השני יש את כל העניין עם הפלנטות שאין אצל שיהי, ובכלל כל ההתייחסות אל האדם כהוויה עם רבדים פיזיים, נפשיים ורוחניים שונים ומשונים גם היא יוצאת מתוך תפיסת עולם אנתרופוסופית, עד כמה שידוע לי.
בקשר לשאלה הראשונה, אני חושב שהמרדף אחרי הנעורים קשור במידה רבה להתכחשות למוות. אבל למה לפצל שערות שיבה.
הגב לתגובה זו
|
|
|
סליחה,אבל לא הבנת
דוכיפת,
15/06/07 18:33
|
לא הסברת למה קרה,שאיבדנו את הכבוד לזקן השבט.
זקן השבט זה לא רק ידע.
ונדמה לי שגם הבודהיזם אומר,
שהפחד להתבגר הוא - אם נבדוק לעומק- פחד מהמוות.
עם כל הכבוד- אני לא בטוחה שהמאמר הזה נופל בגבולות ההבנה שלך.
לגבי המשבר-
אני בת שלושים ושש,וכן- הרבה דברים פה נכונים לגבי.
קחי כלל לחיים:
תופעה,יש לנסות ולעמוד על השורשים שלה. לא תמיד קל לדעת מה השורש לתופעה.
הגב לתגובה זו
|
|
|
המאמר-סובייקטיווי,
דייה,
16/06/07 10:12
|
לא חדשני,לא מהפכני,מה שנקרא פסיכולוגיה עממית.מתאים לך אמצי התאוריה או חלקה,לא-מה טוב תמשיכי לחפש מה מתאים לעצמך..
הגב לתגובה זו
|
|
|
לא תמיד קל, אבל תמיד אפשר
אורה,
16/06/07 09:36
|
|
