 |
/images/archive/gallery/717/489.jpg ויג'אננדה.
 |
|
|
|
|
|
|
| 55 שנים ויג'יאנאנדה חי באשראם בצפון הודו. הוא בן 92 והוא בנו של רב מדרום צרפת. יעקב נגן ביקר בחדרון הצנוע שלו והביא ממנו מסר למחפש הרוחני: מי שעובר משביל לשביל באמצע הדרך, לעולם לא יגיע למעלה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בעיר הרידוואר שבצפון
הודו שוכן האשראם של אנאנדהמאי מה (Anandamoyi Ma), אחת מהגורואים הגדולים של המאה הקודמת שנפטרה ב-1982. הנשיא הנוכחי של האשראם הוא ויג'יאנאנדה (Vijiananda), איש רב קסם בן 92 שנולד כאברהם יעקב ווינטרופ, בנו של רב שחי בדרום צרפת. נסעתי אליו כדי לשמוע את סיפורו - מה גילה בחייו שהוקדשו כל כולם לרוחניות וכיצד הוא מתייחס ליהדות שלו.
על אף שגדל בבית דתי אברהם הצעיר היה אתאיסט. יום אחד הוא נתקל בספר על פילוסופיה הודית בו תוארה האפשרות "לגלות את אלוהים בתוך עצמך". הרעיון שבה את ליבו והוא החליט לנסוע להודו וללמוד את פשרו. באותם ימים באשראם של אנאנדהמאי מה לא קיבלו בדרך כלל תלמידים מן המערב, אולם כאשר ראתה אותו המורה, חשה כי מדובר באדם מיוחד ועוד לפני שביקש קבעה איתו פגישה וצירפה אותו למעגל תלמידיה. עם חלוף השנים היא הסמיכה אותו כממשיך דרכה. מאז אותה פגישה, חמישים וחמש שנים, הוא חי באשראם ולא יצא מהודו. ויג'יאנאנדה סיפר לי שלפני שהגיע להודו תכנן לעלות לישראל. הימים היו ימי מלחמת העצמאות והוא ניסה להתנדב לארגון ההגנה אבל נדחה...
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/717/631.jpg
אננדה מאי מה |
מתוך omguru.com |
אננדה מאי מה |
|
|
|
 |
|
 |
|
כדי להגיע למים חייבים לחפור עמוק
|
|
|
 |
|
|
|
ויג'יאנאנדה מארח אותי בחדרו הצנוע. בארון הספרים אני מבחין גם בכמה ספרים יהודים - תנ"ך, תניא, שפת אמת, סיפורי חסידים של שמחה רז וביוגרפיה של אריאל שרון.
ויג'ינאנדה מרגיש שמעולם לא עזב את היהדות וכי הפילוסופיה ההודית של הוודנטה ((Vedanta אליה נמשך היא אוניברסלית ואינה עומדת עמה בסתירה. אחת מתלמידותיו סיפרה לי שפעם נשאל האם נכון הדבר שהוא היה פעם יהודי. ויג'יאנאנדה הזדקף בגאווה ואמר "אני יהודי!". אל אף שמעולם לא ביקר בישראל, הוא חש חיבור עמוק למאורעות כאן, יש לו מנוי לJerusalem Post- וכמה מתלמידיו שגרים בישראל מתקשרים לעדכן אותו מדי פעם. בהתרגשות הוא שר לי את "ירושלים של זהב" של נעמי שמר.
כשביקשתי עצה לחיפוש הרוחני ענה לי: "יש הרבה שבילים לפסגת ההר, אבל מי שעובר משביל לשביל באמצע הדרך, לעולם לא יגיע למעלה. על האדם לדבוק לחלוטין בדרכו על פי המסורות שלו". עצתו הזכירה לי רעיון ששמעתי מחבר אחר - כדי להגיע למים חייבים לחפור עמוק. רבים ממחפשי הדרך בעידן החדש חופרים בורות רבים ושטחיים ולכן לא מגיעים למים.
להתעניינות בדרכים רבות ומגוונות יש ערך - כך ניתן לראות את הטוב בזולת ומתוך כך לכבד אותו. הכרת מגוון הדרכים יכולה גם לסייע למחפש בדרכו שלו, אך בד בבד, חייבת להיות דרך אחת בה הוא דבק. אם לא עושים כן, המידע הרב לעולם יישאר חוכמה מעטה.
בסוף הפגישה ויג'יאנאנדה ממלא את ידיי בשוקולדים. ניסיונותי להתמקח ולהקטין את הכמות נידונים לכישלון - הוא מתעקש ואני יוצא אל ארבעים ושש המעלות של הקיץ ההודי עם אוסף גדול של שוקולדים, שכמובן נמסים מיד.
אחרי הפגישה אני מהרהר בעצה שויג'יאנאנדה השיא לי. קשה לומר על מי ששהה חמישים וחמש שנים באשראם כי לא דבק בדרך יחידה. אבל מה על ההצהרה שדרך זו צריכה להיות "על פי המסורת שלך"? האם בכך הביע צער על הדרך שבה לא בחר? היום הוא מכיר בכך כי אותן תפיסות רוחניות שהביאו אותו להודו נמצאות גם ביהדות, בעיקר במסורת הקבלית-חסידית. לפתע אני מדמיין את מה שהיה יכול להיות – האדמו"ר אברהם יצחק, מוקף נכדים ותלמידים, שאור תורתו מנחה רבבות בעם ישראל. אני מתעצב - על הזקן שמהר מאוד התאהבתי בו, ועל עם ישראל שלא זכה להתעשר מאדם שניחן בנשמה גדולה. אני חש שעלי לחזור אליו, לשוחח עמו פעם נוספת.
בביקור השני שלי המונית נתקעה בפקק ונותרו לי דקות ספורות עד צאת הרכבת לניו דלהי. ברגע הפרידה אנו מתבוננים זה בזה ושנינו מבינים שזו הפגישה האחרונה. כשעמדתי בפתח הדלת וויג'יאנאנדה ביקש ממני: "כשתגיע לכותל, תתפלל בשבילי".
בסוכות האחרון קיימתי את בקשתו של אברהם יצחק.
|
|
|
|
|
|
|  | | יעקב נגן
| /images/archive/gallery/458/150.jpg  | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | אב לחמישה, מכהן כרב מחנך בישיבת הסדר עתניאל, ד"ר למחשבת ישראל מהאוניברסיטה העברית, עוסק בחיפוש רוחני, קבלה ותלמוד. בימים אלה כותב ספר על יחסה של היהדות לדתות המזרח. מתפלל לעולם בלי ניכור | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
