 |
/images/archive/gallery/577/081.jpg היטלר.
מתוך www.alienresistance.org  |
|
|
|
|
|
|
| הנאצים היו בקשר עם חוצנים ונועצו בהם לבניית כלי טיס. תשאלו את ורנר פון בראון והרמן אוברת, לימים אבות תכנית החלל האמריקאית |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ישנם ספקנים הקושרים את תופעת העבמי"ם לגרמניה הנאצית, וטוענים שכל תצפיות העבמי"ם משנות העשרים ועד ימינו- מקורן בפיתוחים נאציים של כלי-טיס בצורת צלחות.
גם אם טענות אלו שגויות, הן מבוססות על ממצאים אמיתיים לחלוטין: גרמניה הנאצית הייתה המעצמה הראשונה שעסקה בפיתוח כלי-טיס דמויי צלחת. כלים סודיים וניסיוניים אלו, הצליחו להמריא אנכית כמסוק, ולהגיע למהירויות טיסה גבוהות בהרבה ממה שבעלות הברית שיערו. מידע רב, הן ממסמכים והן ממדענים הגיע לידי בעלות הברית בסיום מלה"ע השנייה. מבצע “Paperclip” ("מהדק-נייר"), שעליו הורה הנשיא אייזנהאואר בסוף מלה"ע ה-II, ושבו נעסוק בכתבות הבאות, היה המסגרת שבו הועבר המידע לארה"ב.
 |
| גלריה של חוצנים |
|
מהו העצם המעופף שבו נתקל אלכסנדר מוקדון? מהן הצלחות הזוהרות המופיעות בציורי הרנסנס? על חייזרים באמנות |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
כדי להבין עד כמה מתקדמים היו הגרמנים, יש להבין שהפיתוחים המתקדמים ביותר בימינו: מטוסי האורורה, ה- X-22A (שעל קיומם נודע לאחרונה), טכנולוגיות "מלחמת הכוכבים" ופרויקטי Trophy, Sherriff, קרני-חלקיקים וכ"ד, החלו דרכם בימים האפלים של שלטון הנאצים בגרמניה.
ב-1956 ציין הקפטן רופלט, ראש פרויקט "הספר הכחול", שלאחר מלה"ע השנייה, התברר שבידי הגרמנים היו כלי-טיס אובאליים בעלי יכולות טכניות מתקדמות, ויתכן שחלקם זוהו בטעות כעבמי"ם. הועלתה אף הטענה, שהעבמי"ם בהם צפה קנת' ארנולד ב- 1947, היו למעשה כלי-טייס ניסיוניים שמקורם בטכנולוגיה הגרמנית.
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/577/083.jpg
איור של העב''מים שארנולד ראה |
www.debunker.com |
איור של העב''מים שארנולד ראה |
|
|
|
 |
|
 |
|
אגודת הסתרים הנאצית
|
|
|
 |
|
|
|
יכולותיהם הטכנולוגיות של כלי הטיס הגרמניים וכלי הנשק המתקדמים שלהם (כטילי ה- V-1 וה- V-2), הקדימו בהרבה את טכנולוגיות בעלות הברית.
ממסמכים שנמצאו באיטליה ובחברת מיצובישי היפנית מתברר, שהנאצים אף שיתפו את בני בריתם בידע זה.
פרט למנועי סילון וטילי שיוט, הייתה בידי הגרמנים טכנולוגיית טיסה המכונה "turbo-shaft", שפותחה ע"י היינריך פוקה , מאפשרת המראה אנכית, ונמצאת בשימוש במסוקים עד ימינו. פוקה אף רשם פטנט ב- 1939, על כלי-טיס דמוי דיסק הממריא אנכית.
ב- 1934, טענה אגודת המיסטיקה החשאית “Vril”, שיצרה קשר עם חוצנים, ושתבניתם להפגש עמם פיסית. ע"פ עדויות, גייסו אנשי האגודה כספים, והיו הראשונים לבנות כלי-טיס דמוי דיסק (Vril-1), שהונע בטכנולוגיית אנטי-גראוויטצייה.
אמנם קשה לשער שהאגודה הצליחה לייצר כלי-טיס המונע
בטכנולוגיה זו, אך האגודה עצמה הייתה קיימת, וביכולתה היה לגייס כספים לפעילויות אלו.
לאחר Vril-1, פיתחו חברי האגודה כלי-טיס מתקדם יותר – “RFC-2”. כלי זה אורכו כ- 5 מטרים והוא התבסס על שיטת הנעה של פעימות מגנטיות. הדיווחים מציינים שבמעופו, פלט זוהר צבעוני, בדומה לזה שנצפה בעבמי"ם המוכרים לנו. הפיתוח זכה להכרה, רק בשעה שה- SS החל לגלות עניין באגודה.
ה- SS הקים מחלקה מיוחדת, SSE-4, שמטרתה היה לפתח טכנולוגיות חלופיות, שיבטיחו את אי תלותה של גרמניה במקורות חיצוניים. המחלקה פיתחה גרסא משלה ל- Vril-1 ול- RFC, ובשנת 1939 פותחה גרסת ה- RFC-5 שכונתה “Haunebu-1”.
ה- SS פיתח כלי-טיס אלו עד 1940 לערך. נבנו מספר דגמים, וחלקם צולם במקומות שונים. הצילומים מהווים את אחת ההוכחות, לקיומם של כלי-טיס אלו בגרמניה.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/577/086.jpg
דגם ושרטוט של Hanebu-2 |
http://thebiggestsecret |
דגם ושרטוט של Hanebu-2 |
|
|
|
|
|
|
|
היטלר מתעניין
|
|
|
|
|
|
|
באותה השנה שבה עסקה אגודת “Vril” בפיתוחיה, פנה המדען ויקטור שאוברגר להיטלר, בבקשה לאשר לו פיתוח כלי-טיס דמוי דיסק. שאוברגר, ששמעו ועבודותיו הגיעו לידיעת היטלר, גרס שיש לתכנן כלי-טיס המונעים באנרגיות שונות מהמקובל, ו"טבעיות" יותר. בפגישה ביניהם ב-1934, ביקש היטלר לקבל מידע על עבודותיו של שאוברגר, ולאחר מכן הוחלט לחקור ולממש אותן.
היטלר דרש פיתוח כלי-טיס, שיוכל לרחף מבלי שימוש בדלק. שיטת ריחוף זו, טען שאוברגר, הומצאה על-ידו שנים מועטות לפני-כן. השיטה כונתה "Diamagnetic Levitation Power", והתבססה על יצירת אזור לחץ נמוך ברמה אטומית, שהתקבל תוך שינוי טמפרטורה במפלים מסתחררים של מים או אויר – כל זאת, לשם יצירת העילוי.
שאוברגר קיבל היתר להתחיל בפיתוחיו, והחל לשפר את ה"צלחות", ע"י הוספת טורבינות פרי תכנונו. נטען שכלי-טיס זה, הגיע למהירות טיסה של כ- 2 מאך, ותוכנן להגיע למהירות של כ- 4 מאך – טענה זו מעניינת, בהתחשב בכך שרשמית, מחסום מהירות הקול נשבר לראשונה ב-1947 בארה"ב.
פיתוחים אלו נעשו בשיתוף פעולה עם מדענים נוספים, ביניהם קלאוס האברמול, ד"ר וולטר מיאתה, והמהנדס האיטלקי ג'וזפה בלוצו. כך נבנה דגם ה- “Belluzzo-Schriever-Miethe”.
עד 1945, הצליחו כלים אלו להגיע לרום טיסה של 40,000 רגל, בהפיקם הילת אור כחולה-ירוקה מחלקן התחתון. לא ניתן לאמת בוודאות ממצאים אלו, אך מקורות נוספים מדווחים על בניית אבות טיפוסים בלתי מאוישים, שקוטרם כ- 50 מטרים, והיו בעלי יכולות ריחוף וטיסה – שילוב בין מסוק למטוס-סילון.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/577/092.jpg
ויקטור שאוברגר |
www.tattva-viveka.de |
ויקטור שאוברגר |
|
|
|
|
|
|
|
נשק פלא
|
|
|
|
|
|
|
קיימים ממצאים התומכים בהנחה, שחשובי החוקרים הועסקו בפיתוח כלי-טיס אלו. ממחקרים אלו עולה, שהיו מספר דגמים ושיטות הנעה שונות. כלי-הטיס אמנם הגיעו לכדי פעולה, אך מאחר ונבנו לקראת סוף המלחמה, הרי ש"נשק פלא" זה, כפי שכונה ע"י היטלר, מעולם לא נוצל.
מתכנן המטוסים וטייס הלופטוואפה לשעבר רודולף שרייבר, טען בראיון עיתונאי
ב-1950, כי עוד בשנות הארבעים עסק בתכנון "צלחות מעופפות" עבור הגרמנים. בעיזבונו נמצאו שרטוטי צלחות מעופפות, והוכח שיחד עם מדענים נוספים, אכן פיתח כלי-טיס מסוג זה.
מהממצאים עולה, שהתקיים מחקר מקיף וניסיון רציני לבנות כלי-טיס מתקדמים. כלים נבנו ונוסו, אך אין הוכחות, לכך שהגיעו לכדי פעילות מבצעית.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/577/085.jpg
דגם ''בלוצו-שרייבר-מיטה'' |
|
דגם ''בלוצו-שרייבר-מיטה'' |
|
|
|
|
|
|
|
כדורי-אש ושאלות מטרידות
|
|
|
|
|
|
|
פרט לטכנולוגיות לעיל, ממצאים שונים החלו להעלות השערות לגבי האפשרות שטכנולוגיות יוצאות דופן ובלתי-מובנות נמצאו גם הן בידי הגרמנים. כאלו היו אותם Foo-Fighters, שרדפו אחר מטוסי בעלות הברית ב- 1944, ונחשבו ככלי-נשק גרמניים מונחי-רדיו.
איש לא ידע ולא יודע עד ימינו, מה היו עצמים אלו ומה הייתה מטרתם. הם לא הזיקו למטוסים, אלא רק עקבו ו"נצמדו" אליהם. ברור היה שאין זו טכנולוגיה מוכרת, ולכן היוו מקור דאגה.
לאחר נפילת גרמניה, עטו שירותי הביון של ארה"ב ובריה"מ על טכנולוגיות מתקדמות אלו, ועל המדענים שפיתחו אותם. הטכנולוגיות הוגדרו כחיוניות לביטחון האומה האמריקאית, ונעשה מאמץ שהפיתוחים ומפתחיהם, יגיעו לארה"ב בכל מחיר.
במסגרת מבצע "מהדק נייר", הובאו לארה"ב המדענים הנאצים שפיתחו את ה"צלחות" הגרמניות, והמשיכו את פיתוחיהם בתמורה לחסינות. הוכח, שמדענים אלו היו בקשרי ידידות עם ורנר פון-בראון, מדען הטילים שהחל דרכו בגרמניה הנאצית, הוקע כפושע מלחמה בבריטניה, וטיפס עד למרומי נאס"א בארה"ב.
פרט לפון-בראון, שהובא לארה"ב במסגרת "מהדק-נייר", הובא גם מורהו הרוחני – הרמן אוברת. לאחר שלוש שנים בארה"ב, שב אוברת לגרמניה, שם עמד בראש וועדת אוברת מטעם הממשלה הגרמנית לחקר תופעת העבמי"ם.
כתוצאה מכך, החלו כלי-טיס דמויי צלחת להופיע גם בארה"ב. למרות שהיו ניסיוניים בלבד, ידוע על הימצאותם על אדמת ארה"ב, וצילומיהם שוחררו לעיתים נדירות לתקשורת.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/577/091.jpg
ורנר פון בראון |
|
|
|
|
|
|
|
|
הקשר החוצני
|
|
|
|
|
|
|
יתכן וחלק ממראות ה"צלחות המעופפות" בארה"ב לאחר המלחמה, מקורם בפיתוחים גרמניים/אמריקאיים. למרות זאת – אין בכך הסבר לכל תצפיות העבמי"ם - לא יתכן שכל מנגנוני הביטחון הגדולים בארה"ב, ה- CIA, NSA, FBI והצבא, יתרוצצו אחוזי פאניקה בשל עדויות על עבמי"ם, במיוחד אם היה ידוע להם שמדובר בפיתוחים של ממשלתם הם.
כמו כן, לא סביר שארה"ב חקרה את תופעת העבמי"ם רשמית, יותר משני עשורים, במידה וידוע היה לראשיה שמדובר בפיתוחים סודיים שלה עצמה.
אולם השאלה הקריטית היא: מדוע בתקופה, בה כל כלי-הטיס הכבדים מהאוויר היו בצורת מטוסים קלאסיים (גוף מוארך וכנפיים), נחתה לפתע "רוח ההמצאה" על מדעני גרמניה, שזנחו את המוכר להם, והתמקדו בכלי-טיס דמויי סיגר או דיסק, אותם ניסו להניע בשיטות חריגות ולא בדלק רגיל?
זמן רב התרוצצו שמועות, שצורת כלי-טיס אלו ואופי ההנעה שלהם, לא "נחתו" על המהנדסים הגרמניים במקרה ואינן המצאה פרי מוחם. השמועות גרסו, שכלי טיס חוצניים התרסקו ונפלו בידי הגרמנים, ואלו ניסו הנדסה לאחור ונכשלו. פרט לחיקוי צורת הכלים החוצניים, לא הצליחו הגרמנים להבין ולשחזר את מנגנוני ההנעה ואת הטכנולוגיה שנפלה לידיהם.
העדות האמינה ביותר בדבר הימצאותם של כלי-טיס חוצניים בידי הגרמנים, הגיעה בשנת 1997, עת יצא לאור ספרו רב המכר של הקולונל פיליפ קורסו – "היום שאחרי רוזוול". קורסו שימש כראש היחידה לטכנולוגיה זרה בפנטגון, וחבר במועצה לביטחון לאומי בממשל אייזנהאואר.
בראיון לרשת CNI ב- 5 ביולי 1997, נשאל קורסו לגבי השמועות שתקרית רוזוול לא הייתה המקרה הראשון, שמאורע כזה מתרחש. המראיין הזכיר שהיו אינדיקציות, שמקור הפיתוחים הטכנולוגיים יוצאי הדופן של הנאצים, בתקרית דומה בה נפל לידיהם כלי-טיס חוצני.
קורסו, שהיה שותף למבצע "מהדק-נייר", טען שדן בנושא עם אוברת ופון-בראון. לדבריו, הגרמנים הזכירו עוד התרסקויות במקומות אחרים. ניסיונות פענוח מנגנון ההנעה של הכלים החוצניים לא צלחו, ורק מאוחר יותר התברר שמדובר כמנגנון המרת פקודות מוחיות, לפקודות המפעילות את כלי-הטיס.
קורסו מזכיר את הערתו של הגנרל טויינינג, בנוגע לעיצוב הכלים שהתרסקו ברוזוול: "צורת הכלי נראתה דומה באופן מפתיע, לכנף המעופפת הגרמנית, בה נתקלו טייסינו לקראת סוף המלחמה... פון-בראון ווילי ליי אישרו שהצורה דומה, מספר ימים לאחר ההתרסקות ברוזוול...הם לא פירטו, אבל העירו שישנו סיפור מורכב יותר, מאחורי כלי-הטיס הגרמניים הללו".
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/577/088.jpg
הרמן אוברת |
|
|
|
|
|
|
|
|
האנשים מהעולמות האחרים
|
|
|
|
|
|
|
פון-בראון היה גלוי וכן והצהיר, שחוצנים מבקרים בכדור הארץ, ושחלק גדול מהפיתוחים בהם היה מעורב, מקורם בהנדסה לאחור של טכנולוגיה-חוצנית. כשהחללית "Discoverer III" (1959) לא הצליחה להתייצב במסלול סביב כדור-הארץ, העיר: "אנו עומדים מול כוחות חזקים מאלו שהנחנו, ושבסיסם אינו ידוע לנו כיום. איני יכול להוסיף יותר כרגע. אנו עומדים בפני יצירת מגע קרוב יותר עם כוחות אלו, ובתוך 6 עד 9 חודשים, נוכל לדעת ביתר דיוק על מה מדובר."
הרמן אוברת, אבי הטילים המודרניים, טען אף הוא, שישנו "סיפור עמוק" ומורכב מאחורי הפיתוחים הגרמניים. הוא אישר שלנאצים היה סוד אפל יותר, בנוגע לפיתוחיהם המדהימים: "אנו לא יכולים לקחת קרדיט לעצמנו בלבד, בהתייחס להתקדמותנו במספר תחומים מדעיים... עזרו לנו".
כשנשאל אוברת מי עזר לגרמנים, ענה: "האנשים מהעולמות האחרים".
בפעם הבאה: תפקידם של המדענים הנאציים והיפניים בשירות ארה"ב – מבצע "מהדק נייר" וגיוס יחידת הניסויים היפנית 731
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | חנן סבט וגילי שכטר חוקרים את ההיסטוריה הבלתי מצונזרת של חקר העבמ"ים | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
