 |
/images/archive/gallery/539/058.jpg רוג'ר ווטרס
 |
|
|
|
|
| ביקורו של אביר הפסיכדליה של שנות ה-70, רוג'ר ווטרס, הוא הזדמנות לצאת לטיול אל השילוש עתיק היומין - פסיכדליה-סמים-סכיזופרניה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
זוכר כשהיית צעיר, זרחת כמו השמש
זרח, יהלום מטורף שכמותך
עכשיו יש מבט בעיניך, כמו חורים שחורים בשמים
זרח, יהלום מטורף שכמותך
נלכדת באש הצולבת של ילדוּת וכוכבוּת
נסחפת במשבי רוח הפלדה
קדימה, סיבתם של צחוקים רחוקים, בוא, זר שכמותך
אגדה שכמותך, מרטיר שכמותך, וזרח!
(מתוך Shine On You Crazy Diamond, Wish You Were Here)
 |
| קצוות מפוצלים |
|
הפסיכותרפיסט רונלד דיוויד לאינג האמין שהחברה היא זו שחולה ושהטירוף הגיוני. דיוקן של מטפל מורד |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
היום הגיע לארץ רוג'ר ווטרס, אחד מאבירי הפסיכדליה של שנות ה-70, ואחד מאלה שהצליחו לשרוד את הסקסמים ורוק'נרול ולא לעבור לצד השני של החיים דרך מחט של מזרק. מתחילת דרכו כמוזיקאי וחבר בפינק פלויד ועד לאלבומי הסולו שלו - ווטרס חג בספירלות סביב הסכיזופרניה, הפארנויה והטירוף. הוא מתאר בדידות, חלומות בלהה ופחד מתמיד מאי-השפיות שממתינה בפינה. מדי פעם הוא צולל למטה, נוגע בכאב, שר אותו, מנגן אותו ומשאיר הרבה מקום לפרשנות של המאזין.
הצד האפל של הירח שינוגן היום למרגלות מבצר לטרון הוא הזדמנות לצאת לטיול בעקבותיו של ווטרס אל השילוש פסיכדליה-סמים-סכיזופרניה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| פינק פלויד בהרכב המקורי, עם סיד בארט ולפני הצטרפותו של גילמור
| /images/archive/gallery/178/859.jpg  |
|
|
|
 |
| רוג'ר ווטרס היום
| /images/archive/gallery/474/908.jpg |
|
|
|
 |
|
 |
|
בבית המרקחת הגדול של הטבע
|
|
|
 |
|
|
|
מתישהו בשנות ה-70 הפסיכדליה תפסה לעצמה מקום בעולם המוזיקה והפכה
למשהו שמקשיבים לו ובמקביל לא מפסיקים לדון בו. היה זה טימותי לירי שהכניס את האל.אס.די לאוניברסיטה ושלח סטודנטים לכנסיות, לבדוק מה זה עושה להם לראות את מאריה וישו בצבעים זרחניים, ואולי על הדרך לגלות שכל מה שתרמו לעולם ישו, מוחמד ומשה לא היו אלא פירותיהם של טריפים חזקים במיוחד. לירי הנלהב, שהפך לסוג של שאמאן בשבט תרבות הנגד של שנות ה-60, הוא האיש שהמליץ לקן קיזי לצאת למסע כימיקלי בתוך הראש של עצמו. קן קיזי קיבל את ההמלצה ברצון, חילק אל. אס.די לכל דורש (וגם למי שלא דרש) וטיפח קן קוקיה לתפארת. בגן הפרחים הססגוני של קיזי צמחו בין היתר גם ה-Grateful Dead. לא עבר הרבה זמן (אבל כן זלגו הרבה טיפות שקופות) עד שהסצנה הפסיכדלית במוזיקה הפכה למשהו שאי אפשר וגם לא כדאי להתעלם ממנו.
עם זאת ועם כל הכבוד ללירי, לקיזי, לג'רי גארסייה ולשאר הדמויות שהפכו את המוחות של עצמם ושל אחרים לפארק שעשועים ולמעבדת מחקר, החומרים מתמירי התודעה היו שם תמיד.
בבית המרקחת הגדול של הטבע צומחים עד היום שיחי דטורה, פטריות שלא נועדו לפסטה, קקטוסים של הפתעות, צמחי קוקה, שדות פרגים, פרחים לבנים קטנים ועוד הרבה עשבים אחרים שהופכים כל פרבר מנומנם לשדות תות לנצח.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/538/978.jpg
עטיפת הסרט The Wall |
|
|
|
|
|
|
|
|
מסיבות טראנס של פעם
|
|
|
|
|
|
|
לפני העידן המתועש חייו של האדם היו מחוברים אל הטבע באופן הרבה יותר אינטימי ממה שמוכר לנו היום. הפרט היה חלק מקהילה והקהילה היתה חלק מסביבה שכללה לא רק אנשים, אלא גם מרחבים, בעלי חיים, צמחים ונוף. השאמאן היה האיש שריפא מחלות וניהל טקסים, שידע שלכל עשב ועשב יש ניגון מיוחד משלו - זה מרפא כאב בטן וזה מחבר אותנו לספירות גבוהות יותר. האחד מגביר את האון, השני מעורר חזיונות. השימוש בסמים היה אפוא לא דרך לברוח מהמציאות, אלא כלי להתחברות אל רבדים אחרים שלה. במחקר אנתרופולוגי שבו נלמדו 488 תרבויות שונות נמצא שב-437 מתוכן היתה צורה ממוסדת של שכרון חושים. ציורי הסלע של הבושמנים בדרום אפריקה מתארים שאמאנים שהופכים לציפורים, גופיהם מתארכים לממדים עצומים ומקבלים צורה גלית. זאת דוגמא ליצירת אמנות מסורתית שממחישה חוויה של טראנס.
וכמו היום גם אז - לא רק עזרים מן הצומח היו שותפים להתמרת התודעה, אלא גם מוזיקה. צלילים ומקצבים שהופקו מגופיהם של משתתפי הטקסים ומכלי נגינה העבירו את השאמאנים מממלכה אחת לאחרת. בטקסי הוודו האפרו-קאריביים התופים, שנחשבים שם לחפץ פולחני של ממש, פותחים את דלתות התודעה. הבאסים שבוקעים ממעמקי גופם של הנזירים הטיבטים נוטלים חלק, ביחד עם כלים אחרים, בטקסים חשובים, כך גם ההארמוניום שמלווה את שירת הדבקות של ההינדים והסיקים. חוויה דומה שונה היא זו של אנשי המסיבות, שחשים את הבאסים והמקצבים המשתנים לא רק מבעד האוזניים, אלא דרך העצמות והגוף כולו. החיבור של התמרת תודעה, סמים ומוזיקה הוא עתיק יומין.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/538/927.jpg
ציור קיר בושמני. מסיבות פסיכדליה וסמים  |
|
ציור קיר בושמני. מסיבות פסיכדליה וסמים |
|
|
|
|
|
|
|
הסדק
|
|
|
|
|
|
|
כאחוז אחד מבני האדם בכל העולם סובלים (או נהנים) מסכיזופרניה. בתרבויות מסוימות האנשים האלה הוגדרו כלוקים ב"דיבוק", טופלו, בודדו, או שסתם היו לשוטי הכפר. בתרבויות אחרות ראו יתרון במה שמייחד את חולי הסכיזופרניה ובמה שגורמים סמי ההזיה. התכונות המיוחדות לסכיזופרניה הוגדרו בפסיכיאטריה המערבית כבוחן מציאות לקוי, מחשבות שווא, חוסר ארגון מחשבתי, הזיות ועוד. בתרבויות מסוימות השוני הרגשי פורש ככושר נבואי וכהרחבה של היכולות המנטליות, סוג של מתת שמים. כך שמוישה-זוכמיר-שם-בדוי מתל אביב שמאובחן כסכיזופרן הסובל מהתקפים פסיכוטיים היה יכול להיחשב לשאמאן ולנביא רב עוצמה לו נולד, למשל, ביער סמיך בבוליביה לפני הכיבוש הספרדי.
חומרים כמו אל.אס.די יוצרים במוח תופעה שדומה לסכיזופרניה. מבלי להיכנס לדקויות אפשר להסביר את זה כך: כדי להעביר מידע בתוך מערכת העצבים וב מוח פועלים מוליכים עצביים, שהם מולקולות בעלות מבנה מסוים היודעות היכן להתיישב על מנת להעביר את המסר הלאה. במצב רגיל ברגע שהמידע הועבר והמוליכים העצביים סיימו את תפקידם, הם חדלים להתרוצץ. מוליכים עצביים שמסרבים לנוח הם מה שגורם לתופעות פסיכוטיות.
במקרה הטוב השפעת הכימיקל פוסקת כעבור כמה שעות ואליהו הנביא חוזר להיות, נגיד, ירון שוורץ מחדרה שנדלק ונכבה באיזו מסיבה על החוף בגואה. במקרה הפחות טוב החומרים שהגיעו אל המוח של האדון שוורץ (אחרי פעם אחת או אחרי הרבה פעמים) פערו את מה שהיה סדק קטן לכדי חרך עמוק וקשה לאיחוי. במקרה גרוע במיוחד הבחור מחדרה לא צרך מימיו שום חומר מתמיר תודעה ובכל זאת מערכת העצבים שלו מתקשה לאתחל את עצמה והוא חווה גירויים שאין להם קשר ברור לנעשה בסביבה המוחשית. הוא שומע קולות שהאחרים בחדר אינם שומעים, הוא נרדף על ידי כוחות שאיש מלבדו לא חש בהם. הנקודה החמקמקה שבה גירוי הופך משינוי כימי לחוויה רגשית היא מסתורית ועלומה, גם אצל אנשים בריאים וגם אצל מי שיש לו פסיכוזה.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/538/974.jpg
פטישים במוח. מתוך הסרט החומה |
|
פטישים במוח. מתוך הסרט החומה |
|
|
|
|
|
|
|
המטורף בתוך הראש שלי
|
|
|
|
|
|
|
למרבה הצער אנחנו חיים בחברה נטולת שאמאנים. יש מי שמגדירים את עצמם ככאלה, אבל לפחות לפי תפיסתי אי אפשר להיות שאמאן מחוץ לקהילה, ללא קשר רצוף ובתמורה לכסף. זה אומר שמי שהפעילות הביוכימית במוחו חריגה צפוי לסבול. אנשים שמאובחנים כחולי סכיזופרניה מוגדרים במערב כנכים, נדחקים לשולי החברה ונוטלים ערב רב של תרופות. למרות שניתן להגיע לדרגות שונות של החלמה ושיקום, רוב הציבור היה מעדיף מיגרנה על סכיזופרניה. קחו לדוגמא את סיד בארט, היהלום המטורף, שנתקע בצד האפל של הירח ולא הצליח לחזור לצדו המואר. סביר להניח שבארט לא חשב שאי שם בתוך הגולגולת שלו ממתין בשקט הסדק שיהפוך לתהום עמוקה, לכביש ללא מוצא.
רוג'ר סיד בארט הצטרף לקבוצת מוזיקאים שכללה את ניק מייסון, ריצ'ארד רייט ורוג'ר ווטרס ב-1964, הם היו להקה של סטודנטים שניגנו ביחד. שנה מאוחר יותר הארבעה הפכו לפינק פלויד, שם שבארט נתן ללהקה על שמם של שני מוזיקאי בלוז שאהב. בארט הנהיג את פינק פלויד - הוא היה סולן, גיטרה מובילה ומי שהעניק לה את הצליל ההזוי האופייני והחדשני. כמו כוכב שביט הוא הבליח לרגע, סנוור את רואיו וגם את עצמו ונמוג. נסיקתו של בארט היתה מהירה, ממש כמו הדעיכה שבאה בעקבותיה.
ב-1967 יצא האלבום הראשון של הפינק פלויד - The Piper at the Gates of Dawn. החלילן שבשערי גן העדן ניגן את עולמו של בארט - געגועים לילדות אבודה בצבעים של שמש על פני שלולית של שמן. אגדה יצאה לדרך, אבל הגיבור הראשי נטש עד מהרה את מסלול התהילה לטובת מסדרונות לבנים וארוכים. קרוע בין ילדות לכוכבות, כפי שתיאר זאת ווטרס ב-Shine On - בארט הלך ואיבד את זה. הסמים השתלטו על עולמו ועל חייו של האיש הצעיר והמוכשר. גמילות שכשלו, חוסר יכולת לנגן את אותו הקטע פעמיים ואיבוד קשר עם הסביבה היקשו על חברי הלהקה לעבוד איתו. לפי אחד הסיפורים על התקופה ההיא בחייו של בארט הוא היה משוכנע במשך שלושה ימים שהוא בננה וחשש שמא יקלפו אותו. כדי להקטין את סכנת הקילוף הוא כלא את חברתו במקלט והאכיל אותה בפירורי ביסקוויטים, שלא תגווע ברעב.
בהדרגה חברו הטוב של בארט, דיוויד גילמור, תפס את מקומו בלהקה. לא היתה ברירה - בפינק פלויד היו זקוקים לגיטריסט שלא מתעקש לעמוד על הבמה ולנגן את אותו האקורד במשך שעה ברצף. בשנות ה-70 בארט המשיך להידרדר, הוגדר כחולה סכיזופרניה וחי עד היום בעליבות וכמעט ללא זכר לתהילת העלומים שאפפה אותו.
המטורף בתוך הראש שלי
המטורף בתוך הראש שלי
אתה מרים את התער, אתה יוצר את השינוי
אתה מארגן אותי מחדש עד שאהיה שפוי
אתה נועל את הדלת
ומשליך את המפתח
יש לי מישהו בראש, אבל זה לא אני
ואם הענן מתבקע, רועם באוזנך
את צועק, אבל איש לא שומע אותך
ואם הלהקה שלך מנגנת צלילים אחרים
נתראה בצד האפל של הירח
(מתוך Brain Damage , The Dark Side of The Moon)
שאר הפינק פלוידים הצליחו להישאר בצד המואר של הירח, לפחות רוב הזמן. בארט הפך לאותו חולה שמתואר בשיר, זה שתלוי במי שמונו לארגן מחדש את המוח שלו. רבים היום לא היו יודעים מי הוא אלמלא Shine On המופלא שווטרס הקדיש לו. זהו שיר געגועים בתשעה חלקים שמבכה את בארט ומבטיח לא לשכוח.
ווטרס המשיך לקפוץ לביקורים באזור הדמדומים שבין שני צדדיו של הירח. הוא שר על הטירוף ומבקר את הממסד וכמו קיזי גורם לשומעיו לא לחבב במיוחד פסיכיאטרים.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/538/918.jpg
סיד בארט. האיש שחשב שהוא בננה |
|
סיד בארט. האיש שחשב שהוא בננה |
|
|
|
|
|
|
|
אני לא באמת כזה
|
|
|
|
|
|
|
אלבום "החומה" הוא מקרה נדיר שבו סרט נכתב על פי מוזיקה ולא להפך. פינקי, גיבור הסרט, מקבל מאמא שלו סיבות טובות לברוח אל העולם הסכיזופרני, למקרה שהסמים והמולקולות התזזיתיות שבמוחו לא יעשו את העבודה בעצמם. הסכיזופרניה לפי אחת התיאוריות שמנסות להסביר אותה, היא מפלט ומחסה מהפגזה של גירויים. הסכיזופרניה עלולה להתפתח אצל מי שקיבלו בילדותם מסרים כפולים. האמא של פינקי האומלל מצד אחד מגוננת ומחבקת ומצד שני נוטעת בבנה את כל אותם הפחדים שלבה כבר צר מלהכיל. היא מבטיחה לו לשמור אותו תמיד תחת כנפיה ומבטיחה להפוך את כל חלומות הבלהה שלו למציאות. הילד בורח אל עולם הבועה הקטטונית האטומה, ההגנה הטובה ביותר שיכול היה לספק לעצמו:
אין שום כאב שמרתיע אותך
ספינה רחוקה, עשן באופק
אתה מגיע בגלים
שפתיך נעות, אבל איני שומע מה אתה אומר
כשהייתי ילד היה לי חום
שתי הידיים שלי הרגישו כמו שני בלונים.
עכשיו אני מרגיש כך שוב
אני לא יכול להסביר, אתם לא תבינו
אני לא באמת כזה
נוח לי, הפכתי לחסר תחושה
(מתוך Comfortably Numb)
באלבום הרקוויאם של פינק פלויד, The Final Cut, ווטרס ממשיך לעסוק בילדותו ובהיעדר האב, שנהרג במלחמת העולם השנייה. האלבום הזה הוא כמעט אלבום סולו של ווטרס - מייסון, גילמור ורייט משמשים שם פחות או יותר על תקן של להקת ליווי.
שוקע מטה מבעד לעננים
הזכרונות ממהרים לפגוש בי עכשיו
במרווח בין גן העדן
לפינת שדה זר
היה לי חלום.
היה לי חלום.
ווטרס חולם את חלומו של אביו, את רגעיו האחרונים:
להתראות מקס.
להתראות אמא.
אחרי טקס האשכבה אתם צועדים לאט אל המכונית
והכסף בשיערה מבריק באוויר נובמבר הקר
אתה שומע את פעמון הכנסייה
ונוגע במשי של דש חולצתך...
...לילה אחרי לילה
מסתחרר סביב המוח שלי
החלום שלו מוציא אותי משפיותי
בפינתו של איזה שדה זר
הרובאי נרדם הלילה
מה שהיה היה.
אי אפשר סתם לשכתב את מערכתו האחרונה
שימו לב לחלום
שימו לב.
(The Final Cut The Gunner Dream )
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/538/976.jpg
הצד האפל של הירח |
|
|
|
|
|
|
|
|
מפלט מעומס המציאות?
|
|
|
|
|
|
|
גם בתקליט הסולו שלו The Pros and the Cons of Hitch Hiking (הבעד והנגד של הטרמפים) רוג'רס מוסיף להתעמת עם סיוטים, עם חלומות על גרמנים, עם הזיות ועם חיים שמתפרקים. איך אמר זמר אחר: אנשים שלא עמדו בקצב החיים הזה התאבדו או השתגעו או הלכו לעזאזל.
הסכיזופרניה וההזיות מציעים מפלט מפני העומס שבמציאות, אבל מי שבוחר לטפטף ללועו מיץ הזיה מהמטבח של דוקטור הופמן, לא היה רוצה לסיים את הטריפ במסדרונות של קן הקוקיה. אין מי שיבטיח שזה לא יקרה וכאן בדיוק הבעיה.
לא מעטים טוענים שאלמלא סמי ההזיה עולם האמנות ובמיוחד המוזיקה היו נעדרים כמה מיצירות המופת החשובות ביותר. קשה להתווכח עם הטענה, במיוחד כשמקשיבים ליצירות המופלאות של פינק פלויד. אבל מנגד תצטייר תמיד דמותו השפופה של סיד בארט, עם העיניים שדומות לחורים שחורים בשמים ועם ההמתנה למישהו שיארגן אותו מחדש עד שיהיה שפוי.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
