 |
/images/archive/gallery/458/159.jpg יעקב נגן
 |
|
|
|
|
|
|
| חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול - יעקב נגן על ארבע דמויות שמשקפות שלבים שונים של חיפוש רוחני |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה. אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול" (הגדה של פסח).
ארבעת הבנים מייצגים ארבעה טיפוסים שונים. אולם החיים הם דינמיים ובמהלכם אדם אחד עלול להכיל בתוכו כל אחת מארבע הדמויות אלו. עם זאת, המעברים בין הזהויות השונות יכולים להיות מבלבלים ומתסכלים, במיוחד כאשר מדובר במעבר בין הזדהות עם דמות "חיובית" לדמות הנתפשת כ"שלילית".
 |
| האדם קופץ ואלוהים תופס אותו |
|
תומר פרסיקו מציע לקרוא את מיתוס קריעת ים סוף כאלגוריה למבחן הראשון בפניו עומד אדם המבקש להשתפר ולהשתכלל מבחינה רוחנית |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
לפיכך חשוב להכיר בכך שארבע הדמויות המוזכרות בהגדה משקפות שלבים שונים של חיפוש רוחני, ולפעמים האדם חייב לעבור דרך כל אחת מהן. הכרת הדינמיקה שבין השלבים יכולה לעזור לאדם לכוון את מסע החיים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
שאינו יודע לשאול
|
|
|
 |
|
|
|
שאלות הן הבסיס לצמיחה. השאלה פותחת בפני השואל הזדמנות להתבונן בעולם בעיניים חדשות, מתוך מוכנות ללמוד ולהשתנות, ומשמשת כלי המניע אותו לחפש ולגלות. בלא יכולת לשאול, אדם נשאר "תקוע" במקומו, הוא יודע רק את המוכר לו וכל שאר העולם נותר עבורו כספר חתום. את מצוות סיפור יציאת מצרים
בליל הסדר פותחת המשנה בתיאור "הבן שואל אביו. ואם אין דעת בבן, אביו מלמדו" (פסחים פ"י מ"ד). מה מלמד האב את בנו? לכאורה היינו מצפים שיתחיל לספר אודות יציאת מצריים, אולם המשנה ממשיכה ברשימת שאלות: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות...?" כלומר תפקיד האב הוא ללמד את בנו לשאול!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
התם
|
|
|
|
|
|
|
התם כבר יודע לשאול. אולם בתמימותו הרבה הוא מוכן לקבל על שאלותיו תשובות פשטניות. לפעמים נובעת פשטנות זו ממגבלות המשיב ולעתים - מאלו של השואל, "ולפי דעתו של בן אביו מלמדו' (שם). בין כך ובין כך, התם מקבל גם תשובות בנאליות ושטחיות שאינן מתמודדות עם עומק הקושיות והקשיים. עם זאת, בדיוק מסיבה זו הוא חי בעולם הרמוני בו הכול מסודר ומובן. אמנם במבט ראשון יש חן ורוגע בתמימות כזו אבל בסופו של דבר זו אשליה, העולם והמציאות מורכבים, ויום אחד הילד יגדל ויבחין כי לא הכול כל כך פשוט.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הרשע
|
|
|
|
|
|
|
האפשרות שהשאלות יהיו משכנעות יותר מאשר התשובות, יכולה להביא אדם לידי משבר. הוא כועס על כל מי שלדעתו "עבדו" עליו וסיפרו לו שקרים. הוא מזלזל בכל אלו שעוד מאמינים בהסברים שכעת נראים לו שטחיים וחלקיים, אם לא שקריים. הוא מאבד את האמון בחברה ובתרבות בה גדל ומסתגר מפניהן, מסרב להקשיב ולקבל דבר מאלו שמעלו באמונו. כאשר היה תם האמין בכל דבר ועכשיו אינו מאמין בדבר. זהו התהליך הטרגי שעבר הבן הרשע בהגדה של פסח, הוא אמנם שואל שאלות, אך הוא אינו מעוניין להתבונן בעקבותיהן על העולם, מטרתו היא התרסה בלבד: "רשע מה הוא אומר? 'מה העבודה הזאת לכם'? לכם ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר" (הגדה של פסח). שורשה של הכפירה בעיקר הוא היציאה מהדיאלוג של שאלות ותשובות, שכל כך חיוני לקיום היהודי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
החכם
|
|
|
|
|
|
|
המשותף לשלשת הבנים הקודמים הוא שאף אחד מהם אינו מתבונן במציאות בעיניים שואלות ולומדות. הראשון אינו יודע לשאול, השני חושב שכל שאלותיו כבר נענו, ואילו השלישי חושב ששאלותיו חסרות מענה, וממילא אין טעם לשאול ולחפש. לעומתם, הבן חכם הוא "חוזר בשאלה", הוא מוכן לחזור ולשאול שוב פעם את השאלות.
מה מקורה של המוכנות לחזור ולנסות שנית? כמו הרשע, החכם מכיר במורכבות המציאות, אבל תובנה זו מובילה אותו דווקא למסקנות הפוכות. העולם הוא מורכב ולכן עצם הציפייה להסברים מוחלטים מעולם לא היתה אלא אשליה - מוגבלותם של ההסברים נובעת במידה רבה מטבעו של העולם ולכן אין להאשים את המשיבים ולהתנשא עליהם. הבן החכם מבין שמן העובדה שהמבוגרים, ובכללם הוריו, אינם יודעים הכול, אין להסיק שאינם יודעים כלום. למעשה, יש לאדם הרבה מה ללמוד גם מאותם האנשים שבעבר זלזל בהם. כאמירתו המפורסמת של מרק טווין: "כשהייתי בין חמש עשרה גיליתי שאבי טיפש. כאשר הייתי בן עשרים התפעלתי כמה הזקן למד בחמשת השנים האחרונות". העולם מורכב ומלא סתירות ולכן גם אם האדם חש כי לא כל מה שהאמין בו בעבר אכן נכון, אין זה מחייב כי היה זה שקר. האפשרות הקלה ביותר היא להשליך את הכל, קשה הרבה יותר לחפש את נקודות האור והאמת שנמצאות בכל מקום ובכל אדם ולהופכן לדבר-מה בעל משמעות.
הבן החכם של ההגדה לא זכה בתוארו בשל התשובות המדויקות, אלא בזכות השאלות שהוא שואל. הוא היחיד מבין ארבעת הבנים שיודע שהוא לא יודע. הוא עומד בפני העולם בענווה, עולם שהוא יפה כל כך דווקא משום שהבלתי-נודע מסתתר בו. החכם שומע את קריאתו של אלוהים "בקשו פני תמיד" ויודע שהחיים הם מסע של חיפוש. הוא זוכה לחזור לתמימות, תמימות עליה אומר הפתגם החסידי: "גדולה התמימות מהחכמה, אבל כמה חכם האדם צריך להיות כדי להיות תמים".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ה'אחד' נמצא בכל אחד
|
|
|
|
|
|
|
למרות ההבדלים המשמעותיים, יש בין ארבעת הבנים גם מן המשותף, וכך מתאפשרת ההתקדמות בין התובנות והשלבים השונים. רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שהיה ידוע באהבתו הגדולה לכל יהודי, אמר ביחס לדברי ההגדה "אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול" כי ניסוח זה בא ללמדנו שה'אחד', אלוהים, נמצא בכל אחד מארבע דמויות אלו - לא רק בחכם אלא גם בתם, בזה שאינו יודע לשאול ואפילו ברשע.
מאות שנים המתין עם ישראל ליום הגדול שבו יוכל לצאת מעבדות לחירות. סוף סוף הגיע הזמן להשתחרר אבל כדי לממש אותו, היו צריכים לקום וללכת - מיד. אבל, כפי שהתברר ביציאת מצרים, לנצל את ההזדמנות אינה משימה פשוטה כלל ועיקר. לרוב, האדם כבול בשגרת היומיום שלו והופך איטי ונוקשה. עד שיצליח להחליט ולהתארגן ייסגר חלון ההזדמנויות. באנגלית, הזדמנות היא opportunity שמובנה המקורי הוא "יש אוניה בנמל". לעתים, עד שהאדם מוכן, האונייה כבר שבה ללב הים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אסור להחמיץ
|
|
|
|
|
|
|
חז"ל המשילו את החמץ ליצר הרע. יש שמציגים את היצר הרע כדמות מפלצתית, שטן המסית את האדם לעבירה. אולם הקישור בין יצר-הרע ובין חמץ אינו מתאים לפרופיל כזה, חמץ הוא דווקא עניין מועיל - טעים ובריא (וחוץ מאשר בפסח הוא אפילו כשר). עם זאת, דווקא בדימוי לחמץ מיוצג אויב מסוכן הרבה יותר. בתלמוד הבבלי מופיע תפילה "רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאר שבעיסה" (ברכות יז ע"א). רש"י מפרש "שאר שבעיסה - יצר הרע שבלבבנו המחמיצנו". יצר הרע עמו אנו מנהלים מאבק בלתי פוסק אינו היצר שמנסה לשכנע אותנו לעשות דברים רעים במובהק אלא דווקא זה שבכל פעם בה אנו מגיעים לצומת משמעותי הוא מנסה לפתות אותנו לבחור בדרך היותר נוחה והיותר קלה, לא להתאמץ ולא להשתנות - להתעכב ולהחמיץ.
בחג הפסח קוראים את שיר השירים, בו מתואר רגע של החמצה עצומה: "אני ישׁנה ולבי ער קול דודי דופק פּתחי לי אחותי רעיתי...." (שיר השירים ה, ב). האישה מחכה לדודה שיבוא, 'לבי ער'. סוף כל סוף נשמעת הדפיקה בדלת, אבל במקום לקפוץ מהמטה ולפתוח לו, האישה מתעכבת בגין עיסוק בעניינים של נוחות וסדר: "פשׁטתי את כתנתי איככה אלבשנה? רחצתי את רגלי איככה אטנפם". עד שהיא גומרת להתמהמה וקמה לפתוח את הדלת, הדוד כבר אינו שם: "פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר, נפשׁי יצאה בדברו, בקשתיהו ולא מצאתיהו, קראתיו ולא ענני".
יש אנשים שכל חייהם עוברים עליהם בהמתנה - מחכים "לזכות באהבה", מחכים "להגיע להארה" או במושגים יותר קונקרטיים, ממתינים למצוא את זיווגם או לגלות את תפקידם בחיים. מחכים וזה לא בא. לעתים קרובות, הם מתאכזבים מעולם שנראה סגור וחסום אבל האמת היא הפוכה, הם אלו שסוגרים עצמם ולא מסוגלים להיענות לקול קריאתם של החיים הפותחים את שעריהם לקראתם.
המילה 'חמץ' קשורה למילה 'החמצה' ואיסור החמץ בפסח מלמד את האדם שאסור לו להחמיץ הזדמנויות להתפתחות. בלשון המכילתא, ספר הלכה שנכתב לפני כמעט אלפיים שנה: "כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצווה אלא אם באה מצווה לידך עשה אותה מיד" (מכילתא בא).
הבן החכם, היודע לשאול את השאלות מחד ולהאזין לתשובות מאידך, יודע להמתין להזדמנויות בסבלנות ולזהותן. הוא אינו אדיש כזה שאינו-יודע-לשאול, נתפס להבלים כתם או אדיש ומיואש כרשע, המחמיץ כל הזדמנות להתפתחות. בפסח ניתנת לנו הזדמנות מיוחדת להיות הבן החכם - להתבונן במציאות מתוך שאלות ולא להחמיץ את התשובות המתגלות לנו.
נסיים בסיפור חסידי על חמץ: בערב פסח כינס רבי לוי יצחק מברדיצ'ב שניים מתלמידיו והטיל עליהם משימה. מהראשון הוא ביקש שילך מבית לבית ויספר שיש חולה שחייב לאכול חמץ. התלמיד השני נשלח לאסוף עבור החולה טבק טורקי, שבאותו הימים ייבואו היה אסור ברוסיה שהייתה שרויה במלחמה נגד האימפריה העותומאנית. אחרי שעה קלה חזר השליח הראשון והתנצל על כך שלא הצליח לאתר שום חמץ, שכן הכל כבר נשרף לקראת פסח. כמה שעות מאוחר יותר, חזר השליח השני יחד עם תהלוכה של אנשים נושאים שקי טבק. רבי לוי יצחק הסתכל על שני תלמידיו והרים את מבטו כלפי מעלה: "רבונו של עולם, כמה בני ישראל אוהבים אותך. בכל פינה עומד שוטר כדי לבדוק שאין טבק מטורקיה, ובכל זאת לכולם יש בלי סוף. לך אין אפילו שוטר אחד לבדוק שאין חמץ, וכל הבתים נקיים ממנו".
לכל הקוראים היקרים ברכותיי לחג כשר ושמח!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בשבת חול המועד פסח (15.4) אהיה בבומבמלה בכפר האהבה והתפילה. אשמח לפגוש אתכם שם.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | אב לחמישה, מכהן כרב מחנך בישיבת הסדר עתניאל, ד"ר למחשבת ישראל מהאוניברסיטה העברית, עוסק בחיפוש רוחני, קבלה ותלמוד. בימים אלה כותב ספר על יחסה של היהדות לדתות המזרח. מתפלל לעולם בלי ניכור | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
