 |
/images/archive/gallery/380/592.jpg יעקב זנדמן
 |
|
|
|
|
|
|
| מסתבר שאפשר לפסוע ללא פחד אל הלא נודע. ראו את אורפיאוס. מונע על ידי אהבתו, הוא נכנס ללא כל מחשבה שנייה אל ממלכת המוות. מחשבות של אב שאיבד את בנו
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אורפיאוס אוהב את אאורידיקה. בליל כלולותיהם, מכיש אותה נחש, והיא נלקחת לממלכת השאול. אורפיאוס לא יכול להשלים עם רע הגזירה. הוא יורד לממלכת המתים, כדי להשיב את אהובתו. בכוח מתת האל שבו, כישרון הנגינה המופלא, הוא, החי, מצליח להיכנס לממלכת המתים, ומגיע עד הדס מלך השאול. אורפיאוס מתחנן על אהובתו ומבקש לאפשר לה לשוב יחד איתו לארץ החיים. הדס מסכים, ומאפשר לאורפיאוס לחזור עם אהובתו, אבל בתנאי אחד - כשהוא ילך, ואאורידיקה פוסעת בעקבותיו, לא יפנה מבטו, ולא יביט בה כלל, עד שיחזרו לממלכת החיים, אחרת היא תיאלץ להישאר בשאול. אורפיאוס יוצא לדרך, ואאורידיקה בעקבותיו.
אהבתו הגדולה וגעגועיו גוברים עליו והוא נפנה לאחור ומביט בה. נגזר עליו לשוב לארץ החיים לבדו. הוא נאלץ להמתין ליום מותו שלו כדי להגיע שוב לממלכת המתים ולהתאחד עם אהובתו.
רבות סופר ודובר על המיתוס הזה. על האהבה, החזקה מהמוות, הנושאת את הגיבור ללא כל חשש אל לב ליבה של האימה האנושית - אל המוות. על ניצחון האהבה, המעניקה לגיבור את זכות ההזדמנות השנייה. על הכישלון של בן התמותה לעמוד בפיתוי בשעת המבחן הגדולה. על הניצחון הגדול של טבע העולם, שמצליח לשמור על הדברים כפי שהם תמיד - החיים נגזרים לחיים, והמתים נגזרים לזיכרון. עד לאיחוד האחרון.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
האם עצם הפסקת הפחד היא התשובה?
|
|
|
 |
|
|
|
המוות הוא התעלומה הגדולה של החיים. חור שחור השומר על סודותיו בקנאות. הוא נמצא סביבנו אך הוא בלתי נראה. המפגש עימו הוא המפתח לכל הפחדים. ההימנעות מהמפגש היא הכוח המצמיד אותנו לחיים. הפחד והתעלומה, הם המניע הגדול לחיפוש האינסופי. החיפוש אחר פשר החיים. אחר סיבת הסיבות. אחר הזמן. אחר הנצח. אחר החומר. אחר מה שמעבר להם. מה שמעבר לחיים, מעבר לזמן, מעבר לנצח.
הזמן המוקצב לנו לפתרון החידה הוא ימי חיינו. התשובה ניתנת רק אחרי. הפרס - מיליון דולר. מי רוצה להיות מיליונר? אפשר לנחש. אפשר לבחור בתשובה אחת, להתחרט, ולבחור בתשובה אחרת. אפשר להיעזר בחבר טלפוני. אפשר להיעזר בקהל. אין שום רמז מהמנחה. שום סימן האם התשובה שאימצנו נכונה או שגויה. התשובה ניתנת רק אחרי. מאחורי הקלעים. נמסרת באופן אישי לכל אחד ואחת. אפשר לחיות באושר עם כל תשובה שבחרנו. התשובה הנכונה ניתנת רק אחרי. רק למי שהגיע לסוף, וצעד מעבר לחומה, אל תוך החור השחור.
הפחד הוא אי היכולת לפתור את החידה. הרצון החי להמשיך ולחפש. מי שימצא את התשובה, יפסיק לפחד. גם אם היא תשובה שגויה. האם גם ההפך הוא נכון? האם מי שיפסיק לפחד, ימצא את התשובה. האם עצם הפסקת הפחד היא התשובה?
מסתבר שלא כל כך קשה להפסיק לפחד. הדבר התגלה לי במפתיע. מסתבר שאפשר לפסוע ללא פחד אל הלא נודע. אפשר לעשות זאת כאשר אתה נישא על האהבה. ראו את אורפיאוס. מונע על ידי אהבתו, הוא נכנס ללא כל מחשבה שנייה אל ממלכת המוות. זאת איננה מטפורה מיתולוגית. אהבה גדולה יכולה להסיר את הפחד. לאוהב אין כל קושי להציע את עצמו לעסקת חליפין. תנו לי ללכת במקומו.
אין צורך להיכנס לדיון תיאורטי בדבר ההשלכות של אותו מעשה. האם הכוח המניע הוא רק האהבה למי שהלך, או אולי הסבל שנגזר על מי שנשאר, אשר מבקש לשים לו קץ? האם לאחר חליפין שכאלה, לא יחול חילוף תפקידים, והחוזר יבקש להחליף את הנשאר, וחוזר חלילה? האם לצורך חילופין כאלה, נדרשים ראשית לפתור את החידה?
אין צורך בדיון הזה משום שהאפשרות היא רק משאלת לב. אי אפשר לממש אותה. אפשר לבחור לחצות את החומה אל המוות, כדי להצטרף אל האהוב. רבים עשו זאת. אבל אי אפשר שיחזור. אף אחד, מעולם, לא עשה זאת. אולי כי הדבר לא ניתן. ואולי, כי טבע האדם הוא כזה שתמיד יהיה מוכרח להביט אחורה, וכמו אורפיאוס, לקלקל הכל.
בערב ראש השנה נסענו, הוריו של עמר, לבחור לו מצבה. רצה הגורל, והדרך בה נסענו היתה בדיוק אותה הדרך המובילה מביתנו אל בית החולים. הדרך שהיתה הנסיעה האחרונה שלו. הדרך שהיתה יפה, והוא מאוד אהב אותה. נסענו אז, אנחנו מקדימה, ועמר מאחור, מחובר לדיסקמן. בכל פעם שרצינו לדבר איתו, היה צריך לפנות לאחור ולסמן לו שיוריד את האוזניות לרגע. בנסיעה בערב ראש השנה נסענו רק אנחנו, ההורים. וכמו אז, באותה הדרך ממש, הרגשנו כל העת כי עמר נמצא מאחורינו, במושב האחורי, וכדי לפנות אליו בדיבור צריך רק לפנות לאחור ולסמן לו. ואני, כל אותה הנסיעה, הבטתי רק קדימה. החזרה אל הנסיעה האחרונה שלו, כדי לבחור לו מצבה, היתה הנסיעה לתוך ממלכת המתים. ואני התאפקתי. לא נכנעתי לחולשה האנושית כמו אורפיאוס. לא הנחתי לה לקלקל הכל. ורק כשהגענו, בסוף הנסיעה, פניתי לאחור, והסתכלתי. ועמר לא היה שם.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | דברים שחולפים במוחו, בליבו, בגופו ובנשמתו של אבא שנפרד מבנו בן ה-17 | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
