 |
 |
|
|
|
|
|
|
| כמות האנרגיה ביקום היא ממש לא אינסופית ואנרגיה שהפכה לחומר כבר לא תוכל לשוב אל תודעת-העל. זאב אבירז מתריע |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כולנו, כבני אדם, מאמינים כי כמות האנרגיה בבריאה היא בלתי מוגבלת. שתמיד יש בידינו אפשרות לקבל את מה שאנחנו שואפים אליו או רוצים בו. התחנכנו על מושג התפילה
ועל כך שיש בידינו הכוח לבקש בקשות מאותו כוח עליון אך אמונה זו אינה נכונה בעיקרה.
תודעת-העל, אותה קבוצה של אנרגיות בעלות גוון מיוחד שאותה הצגתי במאמר הקודם, מספרת את סיפור מאגרי האנרגיה של הבריאה ומנסה ללמד אותנו כיצד ניתן להשתמש באנרגיה הזו בצורה הנכונה והיעילה ביותר. כמות האנרגיה הנמצאת בבריאה נראית כבלתי נדלית, כמו נמלים במרכזו של שדה חיטה המניחים כי השדה הזה הוא בלתי נגמר רק בשל יחס הגודל בין הנמלים לבין השדה. אבל אם נביט בשדה השיבולים ממבט גבוה נראה כי יש לו סוף ויש לו גבול מוגדר.
הכוח האנרגטי שנמצא היום בבריאה לא מסוגל לייצר בריאה נוספת במקביל לבריאה שכבר נוצרה. האנרגיה שקיימת בתוך הבריאה מסוגלת לספק את צרכי הבריאה עצמה ולא יותר מזה. רק לאחר שחלקי הבריאה יתאחדו שוב וסך החלקים יהיה גדול מהשלם, רק אז הבריאה הבאה תהיה גדולה יותר בגלל כמות רבה יותר של אנרגיה שהתחברה כתוצאה מהבריאה הקודמת.
כאשר אנחנו כבני אדם יורדים לחוויית חיים אנחנו בונים את החוויה ואת אורכה ואת מה שהיא מכילה, ובהתאם לכך אנחנו מבקשים לעצמנו את כמות האנרגיה שהחוויה הזו תצרוך. כמו בעולמנו, לכל פרויקט יש את תחשיב העלויות שלו ובהתאם לכך אנחנו מכינים את הכסף הנדרש. תודעת-העל היא הממן האנרגטי של כל החיים בבריאה אך ברור כי יש לה גם את הרצון שהאנרגיה שהיא מנפקת לצורך חוויה של כל אחד מאיתנו, תביא לה את התוצאות שהיא מעוניינת בהן. אבל מאחר ואנחנו נמצאים ברובד של בחירה חופשית ואנחנו חווים חומר, יש לנו שתי אפשרויות של שימוש באנרגיה שאנחנו לוקחים, האחת היא לבזבז אותה על חפצים שקשורים בחומר. האפשרות השנייה היא להשתמש בה לצורך הפיתוח האישי שלנו, כלומר למידה, פיתוח המודעות ושאר דברים הקשורים ברוח.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אל תשתו את כל התקציב
|
|
|
 |
|
|
|
כל אנרגיה שהופכת לחפץ לא יכולה לחזור יותר אל תודעת-העל והיא נשארת כאן. הראייה לכך היא שכשאנחנו מסיימים את חיינו ועולים לעולם האמת אנחנו לא לוקחים איתנו שום חפץ - הכול נשאר כאן. לעומת זאת כל ההתפתחות שיצרנו נותרת טבועה בתוך אנרגיית הנשמה שלנו והיא עולה אל תודעת-העל, אל המישורים הגבוהים. אז אם זה ככה - במה יותר טוב להשקיע בחפצים מיותרים או בעצמנו?
תודעת-העל יודעת כי כל ירידה שלנו לחוויה בעולם היא בחלקה חוב אבוד לגביה. היא מוכנה לכך כדי שאנחנו נוכל לחוות את החומר. דומה הדבר למחלקת מחקר ופיתוח במפעל - למחלקה זו יש תקציב שלעתים הוא לא מניב כלום ונעלם כלא היה.
אין ספק שחלק מכמות האנרגיה שכל אחד מאיתנו לוקח חייב להיות מושקע בחפצים כי ללא זה לא היינו יכולים לשהות ברובד הזה. השאלה היא כמה מול כמה. אם אנחנו משקיעים במכונית חדשה ויקרה יותר, האם ההשקעה הזו מפתחת את הנהג עצמו? לא כי הוא נשאר אותו דבר ורק המכונית השתנתה. אנחנו הופכים את החיים להרבה יותר קשים כאשר אנחנו לא שמים לב לכמות האנרגיה העומדת לרשותנו. אם המצבר שלנו נועד להחזיק שבעים שנה בצורה יפה ומספקת ואנחנו מרוקנים אותו בחמישים שנה בלבד, יתר עשרים השנים ניוותר מחוסרי אנרגיה. הבעיה הגדולה היא שהנשמה שלנו ניזונה ממקור אנרגטי אחר מאשר העשייה הפיזית שלנו, לכן אנחנו מוצאים את עצמנו לעתים קרובות כשאנחנו חיים אבל מחוסרי כוח, חולים, או זקוקים לעזרה ותמיכה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איך הצלחנו לגמור את מאגרי האנרגיה שלנו לפני הזמן
|
|
|
|
|
|
|
איך נוצר מצב שבו מאגרי האנרגיה שלנו נגמרים לפני הזמן. הדבר הזה נעוץ בכך שכל אחד מאיתנו לא יודע מתי הוא הולך לסיים כאן את חייו. אנחנו יכולים ללכת לישון ולא לקום בבוקר. לכן אנחנו נמצאים כל הזמן בתשוקה להספיק כמה שיותר בפרק הזמן המהיר ביותר שניתן. בבריאה יש שני סוגי אנרגיה, אנרגיה מהירה ואנרגיה איטית. האנרגיה האיטית היא האנרגיה שכל הבריאה משתמשת בה בצורה קבועה. את האנרגיה המהירה אנחנו מנצלים רק לעתים רחוקות. שימוש באנרגיה מהירה ברובד שלנו, שנשלט על ידי זמן ליניארי, יוצר דחיסה של הזמן. אם האנרגיה שלנו היתה צריכה להשיג משהו תוך שנה ואנחנו השגנו אותו תוך שלושה חודשים - דחסנו אנרגיה שמספיקה לשנה והשתמשנו בה תוך שלושה חודשים בלבד. אם אנחנו כבני אדם עושים זאת רק מפעם לפעם אין כל סיבה שהמצבור האנרגטי שבאנו איתו לא יספיק עד לסוף החוויה כי תמיד יש גם קצת עודף, אבל אם לאורך כל חיינו אנחנו מייצרים דחיסות שכזו אין ספק שנגיע למצב של חוסר אנרגטי.
הנשמות, ככל שהן גבוהות ומפותחות יותר עקב כך שהן שהו ברובד הזה, רובד הבחירה החופשית, העולם החומרי שבו אנחנו חיים, למשך תקופות ארוכות של ירידה חוזרת ונשנית לכאן, יודעות כי אין להן לאן למהר וכי מה שהן לא תספקנה עכשיו הן תחזורנה לגלגול נוסף שישלים את החסר. אלו גם אנשים שלוקחים את החיים פחות ברצינות ויודעים לנצל נכון את חייהם כדי ליהנות כאן ולא רק כדי לאסוף כמה שיותר חפצים, כי בכל מקרה הם נשארים כאן. כל מישורי הבריאה מקבלים אנרגיה בהתאם להתפתחות שלהם שנובעת מההתפתחות שבאה מרובדי הבחירה החופשית. רק ברובדי הבחירה החופשית האנרגיה משתנה בהתאם לצורכי ההתקדמות. בגלל שרבדים אלו הן מעבדות ניסוי ומסקנות, הדרישה האנרגטית שלהן משתנה ויכולה להיות מוגברת או מונמכת. אפשר לראות זאת למשל כקרן אור בצבע כחול שמספקת למישור מסוים את הצבע הזה כי ההתפתחות של המישור קשורה ברטט של הצבע הכחול. אבל רובד הבחירה של אותו מישור צריך אנרגיה בצבע צהוב לצורך ניסויי המעבדה שלו. בתוך הקרן הכחולה מופיעה קרן דקה של צבע צהוב שעושה את דרכה אל רובד הבחירה החופשית של אותו מישור. ככל שהדרישה גבוהה יותר כך הקרן הצהובה הולכת ומתרחבת ותופשת מקום רב יותר מתוך הקרן הכחולה. דבר זה מתחיל ליצור חוסר בצבע הכחול שמגיע אל המישור עצמו.
אנחנו, ברובד שלנו, יוצרים משיכה אנרגטית חזקה ובלתי פוסקת עקב ההתפתחות והמהירות של העשייה של כל אחד לעצמו ושל כולם ביחד דבר זה הביא לידי כך שהמישור שלנו עצמו החל לסבול מחוסר אנרגטי. לכן אחד הדברים שתודעת-העל מביאה עימה הוא ההבנה כי החיים שלנו כאן לא מנותקים ממכלול הבריאה, וכי מעשינו כאן יש להם השפעה על כל מישורי החוויה שלנו. תודעת-העל מעוניינת להסב את תשומת ליבנו למצב הזה, כדי שנפסיק להתעלם לחלוטין מכל מה שנעשה מעבר לחוויה שלנו ולבזבז בצורה מהירה מדי את האנרגיה שלנו.
בשבוע הבא: החיים בעולם החלום.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | מתקשר את העולם המלאכי ואת מידעי העידן החדש | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
