 |
 |
|
|
|
|
|
|
| כשתודעת-העל הגיעה לכדור הארץ היא מסרה שתי סיבות עיקריות לבואה. זאב אבירז הצליח לקלוט אותן |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תודעת-העל היא קבוצה של אנרגיות בעלות גוון מיוחד. תודעת-העל היא המחשב הראשי של הבריאה ואפשר לתת לה את הכינוי הבורא הראשוני. כאשר היא הגיעה לכאן היא מסרה שתי סיבות עיקריות לבואה. הסיבה הראשונה היא לבדוק מדוע תודעת-העל שמממנת את כל הגלגולים שלנו לא מקבלת את התמורה מן המימון האנרגטי שלה. הסיבה השנייה היא להעניק לנו כבני אדם את ההבנה שבאמצעותה נגיע למסקנה כי כאשר נסיים את מהלך החיים הנוכחי שלנו, נחליט לא לשוב לכאן יותר לגלגולים נוספים. זה נשמע חריג אך כדי להבין את המסתתר מאחורי כל זה כדאי קודם לשמוע ולהפנים את המידע שהם הביאו איתם.
תודעת-העל מספרת לנו מדוע בכלל נוצרה הבריאה. כאשר האור הראשוני היה בשלמות הוא מצא כי יכולת ההתפתחות שלו נעצרה מאחר ובשלמות אין התפתחות. כי רק כאשר קיים חוסר ניתן להתפתח, מתוך הרצון להגיע לשלמות. עקב כך האור הראשוני השלם פירק את עצמו לחלקים רבים שהתפזרו בתוך חלל הבריאה ויצרו 24 מישורי חוויה שונים. מאחר וכל חלק כזה הכיל ידע לגבי השלמות אך הוא נעשה
רק חלק ממנה הוא רכש את הסקרנות ואת ההישגיות.
בתוך כל מישור ממישורי הבריאה קיים רובד של בחירה חופשית. רבדים אלו הם ראשי החץ של התפתחות הבריאה, כי כשם שאנחנו מתחלקים לקוראי ספרים ולכותבי ספרים ברור כי מספר הקוראים עולה על מספר הכותבים. כך שמישורי הבריאה מחולקים לרבדים אקטיביים, אלו - שכותבים את הספרים - ולרבדים פסיביים - אלו שמתפתחים מקריאת הספרים שנכתבו ברבדים האקטיביים.
הרעיון שעל פיו הבורא ברא את ההתפתחות הזו הוא שסך כל החלקים יהיה גדול מהשלם. הדבר דומה לעדת דגי סלמון שנולדים בנהר. אם ניקח ונשקול 100 דגי סלומון בטרם שהם יוצאים למסעם כדי להתרבות אל הים ונשקול אותם לאחר שובם נראה כי משקלם רב בהרבה מאשר כשהם יצאו לדרכם. כלומר סך החלקים לאחר האיחוד מחדש גדול בהרבה מאשר בעת יציאתם לדרך. כך גם חלקי התודעה שיצאו ויצרו את מישורי החוויה בבריאה. לאחר תום הבריאה, וכשיגיע הזמן להתאחד חזרה לאחד, האחד המאוחד יהיה הרבה יותר מפותח מאשר בעת יציאתו לברוא את הבריאה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אודילון ראדון. ציור משנת 1878
|
|
|
 |
|
 |
|
החיים הם כמו תרגיל צבאי
|
|
|
 |
|
|
|
תודעת-העל היא המרכיב המרכזי של הבריאה, כמו מחשב-על ענק שבו כל המידע על הבריאה, על חיינו ועל הדרך שבה אנו חושבים ופועלים נמצא. על פי תודעת-העל אנחנו נמצאים במישור 12 ברובד בחירה חופשית 10. ואנו, כחלקי תודעה, חתמנו על טופס התנדבות שמאפשר לנו לרדת לחוויות חדשות כדי שחוויות אלו לאחר מכן יהיו הספרים שהמישורים הפסיביים ילמדו ויתפתחו מהם. לאורך העידן הנוכחי אנחנו כבני אדם יצרנו מצב שבו תודעת העל מימנה אנרגטית את כל החוויות שלנו, כאשר מכל חוויה יש חלק שהיא התפתחה ממנו ויש חלקים שתרמו למודעות העצמית שלנו לצורך פיתוח. אבל הרבה פעמים אנחנו, במהלך הגלגולים שלנו, לא סיפקנו לתודעת-העל את החלק שהיה שייך להתפתחות שלה. הדבר דומה לשליח שאנחנו נותנים לו כסף ורשימת קניות והוא חוזר אלינו לא עם כל הרשימה, ולשאלתנו איפה הדברים החסרים הוא יאמר כי הוא בזבז את הכסף על כל מיני דברים שמעולם לא היו ברשימה.
עכשיו, כאשר אנחנו עומדים על סיפו של עידן חדש והעידן הנוכחי עומד להסתיים, תודעת-העל הגיעה לכאן על מנת לגבות מאיתנו את כל הדברים שלא סיפקנו בהתאם לחוזה שלנו איתה.
הדרך שעל פיה תודעת-העל מסבירה את החיים החווייתיים שלנו כאן היא דרך משחק ובמות תיאטרון. כלפי הבריאה יש לנו תמונה אנרגטית שמכונה על ידי תודעת-העל הולוגרמה, שהיא הולוגרמת החובה שלנו, כלומר היא ההולוגרמה האסטרטגית שלנו שמלווה אותנו מראשית הפירוק לחלקי תודעה ועד לסיום ולהתקבצות הבריאה חזרה לאחד. ההולוגרמה השנייה היא הולוגרמת החסד שהיא נותנת לנו את רגעי החסד כאשר מעשינו תואמים את הולוגרמת החובה, ואת רגעי הביקורת האישית שלנו ברגע שמעשינו לא תואמים את הולוגרמת החובה. הולוגרמות הזכות מהוות את מרכיב הבחירה החופשית - כיצד לבצע את מהלך החוויה שלנו, והן התוצר שממנו גם המודעות האישית שלנו עולה וגם תודעת העל יחד עם הולוגרמת החובה מתפתחות.
ניתן להבין את המערכת הזו כמו תרגיל צבאי. הולוגרמת החובה היא האסטרטגיה של התרגיל, הולוגרמת החסד היא בקרת התרגיל והולוגרמת הזכות היא המהלכים הטקטיים שמשתתפי התרגיל מבצעים. כך שניתן לראות את הדבר כך: אנחנו כמשתתפים בתרגיל מקבלים משימה לכבוש יעד כלשהו, מבחינתנו אנחנו בשטח לא יודעים מה הסיבה להוראת הפעולה כי רק במפקדת התרגיל ידועה הסיבה לכך, כי היא תורמת לאסטרטגיית התרגיל. אנחנו, המשתתפים בשטח, נוסעים עד למקום היעד, נסיעה זו לא שייכת לאסטרטגיה, אבל אם בנסיעה הזו אנחנו עוצרים בצד הדרך ואוכלים, ואחר כך מבלים זמן בשינה ובהתרעננות, דבר זה מעניק לנו הנאה אבל לא תורם לתרגיל עצמו. רק כאשר אנחנו מגיעים ליעד וכובשים אותו, רק אז אנחנו תרמנו לתרגיל ומימשנו את מטרותיו. אם מערכת הבקרה תמצא אותנו נחים או אוכלים - מבחינתה זהו בזבוז זמן ואנחנו עלולים לקבל על כך נזיפה. אבל אם היא מגיעה בעת כיבוש היעד והכיבוש נעשה בצורה נכונה - אנחנו כמובן נקבל חיזוק חיובי כי תרמנו לאסטרטגיה הכוללת.
כך בדיוק קורה כאשר אנחנו יורדים בכל גלגול לחוויית חיים. יש לנו משימות חובה, שהן לא ידועות לנו כי אחרת הבחירה החופשית לא תהיה קיימת. יש לנו את הדרך לחיות ואנחנו יכולים לחיות חיים שלמים ונעימים שלא יתרמו בשום דבר לאסטרטגיה הכללית, כמו האוכל והשינה בתרגיל. ויש לנו את הבקרה שמעניקה לנו את יכולת ההנאה - אם עשינו את צעדינו נכון או את השיפוט העצמי - אם טעינו במהלכי החיים. כאשר אנחנו מסיימים את החוויה אנו חוזרים אל המישורים הגבוהים, יושבים עם תודעת-העל ומנתחים את המצב: במה הצלחנו, מה השגנו ומה לא השגנו, ומתחילים לבנות גלגול נוסף שלא פעם לוקח בחשבון דברים שלא הושגו בגלגול הנוכחי. פה לא מדובר על תיקונים או שיעורים אלא על דברים שהיו ברשימת החוויות שלנו ולא הגענו לעשות אותם מכל מיני סיבות. בהמשך אספר כיצד תודעת-העל מתייחסת לעולם שאנחנו חיים בו וכיצד ניתן לשנות ולבטל קשיים שאנחנו סוחבים איתנו מגלגולים קודמים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | מתקשר את העולם המלאכי ואת מידעי העידן החדש | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
