 |
/images/archive/gallery/320/078.jpg בודהה.
 |
|
|
| קונפליקטים של יהודי בודהיסט |
|
| גם אחרי שנים של לימוד בודהיזם הסופר דוד גוטליב עדיין מתקשה לאמץ את שתי הזהויות שלו - יהודי מאמין וזן בודהיסט |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
שרה יוכבד רינגלר
27/6/2005 21:50 |
|
|
|
|
|
|
|
לאחר שנים של התלבטות, החליטה הניה, חברה שלי, שהיהדות לתוכה היא נולדה לא מספקת את צרכיה הרוחניים. היא התגרשה מבעלה ונסעה להודו. שם, למרגלות הרי ההימלאיה, היא מצאה גורו. היא עברה לגור במערה בסמוך אליו, אימצה לעצמה את השם ג'נאקי והשקיעה את עצמה בסדהאנה, תרגולת רוחנית.
באחד ממסעותיי להודו כמה שנים מאוחר יותר, ביקרתי את ג'נאקי במקום ההתבודדות המרוחק שלה בהימלאיה. היא פגשה אותי כשהיא לבושה בסארי בצבע חום-צהבהב, עונדת את חרוזי התפילה שלה. חוץ מהגוון הבהיר של פניה, היא לא היתה שונה במאום משאר האנשים החיים בפרישות רוחנית ברחבי הודו. כשהגענו אל המערה שלה, הדבר הראשון שראיתי לאחר שהעיניים שלי התרגלו לאפלה, היתה תמונה גדולה תלויה בצורה בולטת על קיר המערה, ובה, משורטט בעבודת יד, שם האלוקים המפורש מוקף בפסוקים מקראיים עבריים.
הסצנה היתה סימבולית באופן מוזר. בין מחלצותיה של הינדואיסטית נאמנה, טמונה
בגומחה נסתרת זהות יהודית מטופחת. הצירוף המוזר הזה קיים בלבם של יהודים רבים הצועדים בנתיבי אמונות המזרח השונות. סילביה בורשטיין היא מורה פופולארית למדיטציה בודהיסטית, היוצרת והמייסדת של מרכז המדיטציה ספיריט רוק. בספרה "זה מצחיק, את לא נראית בודהיסטית" (That's Funny, You Don't Look Buddhist), היא מתארת כמה קשה היה לה להגדיר את עצמה כבודהיסטית ולא כיהודיה. אפילו כשהגיע תורה להציג את עצמה, בוועידה בין-דתית אליה הגיעה כנציגה בודהיסטית, המשפט הטוב ביותר שהצליחה להוציא מפיה היה: "שמי סילביה בורשטיין. גדלתי כיהודיה ואני מלמדת מדיטציה בודהיסטית".
וכך היא כותבת: "כמה מידידי, שמודעים לכבוד הרב שאני רוחשת לחוכמה הבודהיסטית ולדבקותי במנהגיה, הופתעו מההתעניינות המחודשת שלי ביהדות. 'למה', הם תהו, 'שתרצי לסבך את עצמך עם יהדות?' לגבי, אין כאן שאלה של 'לסבך את עצמי עם יהדות', אני כבר מסובכת עם היהדות".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
סילביה בורשטיין
|
|
|
 |
|
 |
|
חיים בזהות כפולה
|
|
|
 |
|
|
|
במשך 15 השנים בהם חייתי באשראם הינדואיסטי בהודו חוויתי אמביוולנטיות זהה. לאחר שהתאכזבתי מהחינוך היהודי-מסורתי שקיבלתי בילדותי, חיפשתי ומצאתי דרך רוחנית מספקת, במדיטציה ההינדואיסטית ובתרגולת הספיריטואלית שלה. ועדיין, לפעמים, הייתי מרגישה כמו אישה שהתגרשה מבעלה הראשון, משום שמעולם לא הביא הביתה משכורת נאותה, והתחתנה עם בעל שני מבוסס כלכלית, רק כדי להרגיש שבכל פעם בה היא פוגשת את בעלה הראשון, היא עדיין אוהבת אותו באופן בלתי מובן.
אצל יהודים רבים, שלומדים או חיים על פי דתות המזרח, הזהות הכפולה שלהם שומרת על אמביוולנטיות ברמה נמוכה. אצל אחרים, עובדה זו מעלה קונפליקט קשה: דויד גוטליב, סופר יהודי ואיש יחסי ציבור, גדל כחילוני. לאחר שנים של לימוד הבודהיזם, הוא קיבל בשנת 2002 הסמכה לכְּמוּרה כבודהיסט זן. "אני יהודי זן, שמתאמץ ליישב את שתי הזהויות האלה", הוא כותב.
מכיוון שלמעלה מחמישית מכל הבודהיסטים האמריקאים הם יהודים, נושא הזהות הכפולה עשוי להיות נפוץ ביותר. "התנהגות הזן שלי גרמה לחוסר נוחות ולחיכוך במידה הולכת וגוברת", משחזר דויד, "לא רק בתוך תוכי, אלא גם ביני לבין אשתי. בשלב כל שהוא הגעתי להבנה שאלמנטים מסוימים של המדיטציה הבודהיסטית, מועילים לי באופן יוצא מן הכלל, בעוד שאימוץ הבודהיזם כדת, מהווה מקור למחלוקות פנימיות וחיצוניות".
הקונפליקט הדתי של דויד הסתבך עוד יותר בגלל אשתו, גלית. זמן קצר לאחר שהתחיל לעשות מדיטציה במרכז הזן, דויד הביא את אשתו לראות את המרכז ולהיפגש עם המורה שלו, מדריכת הזן.
"והנה, המדריכה מקבלת בברכה את אשתי ומראה לה את אולם המדיטציה...
"למה יש כאן פסלים בכל מקום?", שואלת אשתי.
"ובכן", עונה מדריכת המדיטציה שלי, "פסלי בודהה נמצאים כאן, כדי להזכיר את התמצית של מה שאנחנו קוראים 'טבע בודהה'. הם מייצגים סוג מסוים של נוכחות מרכזית, מוצקה ומודעת כלשהי, שיש בכל אחד מאיתנו ושאפשר לפתח בתוכנו".
"בדת שלי", אשתי אומרת באופן חד משמעי, "אנחנו קוראים לזה עבודת אלילים וזה אסור בהחלט".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
דוד גוטליב
|
|
|
|
|
|
|
כל לימוד אמיתי, מתחיל בהודאה כנה בחוסר ידע
|
|
|
|
|
|
|
הקונפליקט של דויד הלך והסתבך ככל שהוא נעשה מעורב יותר בתרגולת הזן ובמקביל המשיך להגיע מדי פעם לבית הכנסת. לבסוף, חוסר הנוחיות של אשתו הפך לבלתי נסבל. "דויד", היא אמרה לו, "המנהגים הבודהיסטים שלך הם כמו סכין בלב שלי".
בנקודה הזאת, דויד החליט לכתוב לרב עקיבא טאץ - רופא וסופר, יליד דרום אפריקה ובעל מוניטין של הכרת מעמקי הרוחניות היהודית. משיכתם של יהודים רבים לתורות המזרח בדרך כלל מלווה בדחייה של אספקטים רבים אותם הם מחשיבים בתור יהדות. דויד חיפש, מתוך כנות אמיתית, תשובות לנושאים שהרחיקו אותו מן היהדות. הוא כינה את 15 השאלות שלו "תלונותיו של יהודי בודהיסטי על היהדות, והשוואת היהדות לזן".
"אלו הן תלונות או השגות," הוא כתב לרב טאץ, "שעולות בחלקן מניסיוני ובחלקן מבורותי".
כל לימוד אמיתי, מתחיל בהודאה כנה בחוסר ידע. מרבית היהודים שדחו את היהדות, זוקפים את התנגדותם לניסיון השלילי שלהם ממערכת החינוך, מבתי הכנסת ומשיעורי בר/בת המצווה חסרי התוכן. לפני שנים רבות שמעתי קלטת של שיחת פאנל בהשתתפות מספר דמויות מרכזיות מדתות המזרח באמריקה. המשתתפים התייחסו לשאלה שנשמעה בערך כך: "למה אנחנו לא משייכים את עצמנו ליהדות?" הדיון שלהם התמקד אך ורק בחוויות השליליות שלהם מילדותם ונערותם כיהודים. אף לא אחד מהם הזכיר את האפשרות, שאולי - רק אולי - הם מעולם לא למדו על היהדות באותה עמקות ונחישות כמו שלמדו בודהיזם או הינדואיזם.
בכך שדויד גוטליב הודה שחלק מ"תלונותיו" נובעות מחוסר ידע, הוא פתח את הדרך לדיאלוג עם הרב עקיבא טאץ. התכתובת בת השנתיים שניהלו, פורסמה לאחרונה בספר "מכתבים לבודהיסט יהודי"
(Letters to a Buddhist Jew). מבחינת עומקו וחוכמתו, מדובר להערכתי באחד מספרי ההשקפה היהודיים החשובים ביותר שפורסמו באנגלית לאחרונה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
עקיבא כץ
|
|
|
|
|
|
|
אלוקים ובודהיזם
|
|
|
|
|
|
|
שאלותיו של דויד גוטליב נפרשות על מגוון תחומים כמו אלוקים, בחירה חופשית מול אוניברסליות, ידע אישי, תורה מסיני, חוק ומשפט, ריקנות רוחנית, סבל, מדיטציה ושמחה. למרות שכמה מהשאלות קשורות למושגים בודהיסטים בסיסיים כמו "ריקנות", רוב השאלות וכל תשובותיו העמוקות של הרב טאץ, עולות מנושאים שעשויים לעורר מחשבה אצל כל יהודי.
הספר מנתח את כל ההבדלים המשמעותיים בין בודהיזם ליהדות. ההבדל היסודי מתייחס לאלוקים. בודהיזם הוא דת חסרת אל, ויש הטוענים שהבודהיזם אף אתיאיסטי. בודהה מעולם אינו מוזכר בתור אל.
דויד: "למרות שזן בודהיזם אינו מכחיש קיום של כוח עליון הפועל בעולם, הוא אינו מתמקד באלוקים שחייבים לציית לו, או - חשוב יותר - להאמין בו. בודהיזם מתמקד במה שיכולים לחוש ולחוות, ולמרות שרבים מאמינים שהם יכולים לחוש באלוקים... האם הם יכולים באמת?"
הרב טאץ: "דויד, מה בדיוק משמעות המלים "אינו מכחיש"? אם זה אומר - מקבל את מציאותו של האלוקים, אז לא להמשיך ולחקור מהו האלוקים, מה הוא אומר או עושה, זה או שיגעון או התעלמות מכוונת...
אם "אינו מכחיש", משמעו "לא מתעניין", אנו ניצבים מול בעיה לוגית. לא ניתן להעלות על הדעת דבר חשוב יותר ממציאות האלוקים. לאור המציאות האלוקית, פשוטו כמשמעו, הכול נכנס לפרופורציות רחבות הרבה יותר - לא רק החובות המוסריים מקבלים משמעות עמוקה ביותר, אלא עצם המושג "משמעות" מתעורר לחיים. בעולם נטול אל, האם משהו חשוב באמת?"
ההבדל הבא נעוץ בטענה של הבודהיזם שהמודט יכול לחוות את המציאות המוחלטת באופן ישיר, ובמילים אחרות: אדם אינו צריך להתחייב לאמונות, שהוא אינו יכול לאמת באמצעות התנסות אישית! הרב טאץ מנתח טענה זו ומציין כי הכחשה מכל וכול של מציאות שלא ניתן לחוות באופן ישיר, לא רק שהיא אגוצנטרית, אלא גם מגבילה מבחינה רוחנית: "לא משנה עד כמה יכולה המודעות שלי להתרחב, אם לעולם לא אפנה לממדים שנמצאים הרחק מעבר לגבולות המודע, אני עלול לדחות מתפיסת עולמי ומעבודת עולמי, את חלקה העיקרי של המציאות".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המודעות ליקום, ללא המודעות למקורו, לא יכולה להיות מספקת עבור היהודים
|
|
|
|
|
|
|
הבדלים עקרוניים נוספים, הם המנהגים שמלווים כל אחת מדרכים רוחניות אלה. "דרך שמונת העקרונות" הבודהיסטית כוללת: חשיבה נכונה, דיבור נכון, פרנסה נכונה וכן הלאה. זהו תהליך תמציתי לעבודה עצמית, על מנת להעלות את רמת המודעות האישית ולהפחית את ה'השתוקקות לדברים' - השאיפה לדברים שונים (גשמיים יותר או פחות, כמו כסף, כבוד וכו') - על מנת להגיע להארה. בסופו של דבר, התהליך מתמקד בצמיחה אישית. לעומת זאת, הנהגת היסוד של היהדות היא שמירת מצוות, במטרה לפתח מערכת יחסים עם האלוקים. היא לא מתמקדת בעצמיות, אלא בהדדיות שבמערכת היחסים.
באופן כללי, טוען הרב טאץ, כי "הבודהיזם מציג בהשקפתו לגבי פיתוח האדם, לא יותר מאשר אימון המחשבה וזיקוק המודעות, כדי "להחליף" את מערכת היחסים עם האלוקים. המודעות ליקום, ללא המודעות למקורו, לא יכולה להיות מספקת עבור היהודים".
באופן אירוני, בודהיסטים רבים מתייחסים לאלוקים כמושג מגביל, כמלכודת מנטאלית ממנה צריך להימנע בשאיפה ל"ריקנות" טהורה. סילביה בורשטיין מספרת כיצד באמצע התנתקות עמוקה של מדיטציה, היא חוותה מה שהיא הבינה בתור ה"נוכחות" האלוקית. כאשר היא סיפרה על כך למורה שלה, תגובתו הייתה: "תיזהרי סילביה. אל תחשבי יותר מדי על המופשט".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יש אלילים
|
|
|
|
|
|
|
פרק מעניין במיוחד בספר עוסק בנושא עבודת אלילים. יהודים בודהיסטים נחושים בדעתם שפסלי בודהה, הנפוצים כל כך במרכזי הזן, אינם נחשבים לאלילים. זאת בשל היותם אך ורק כלי עזר מכוון למדיטציה, כלי שמייצג את העצמיות המרכזית הרגועה. הרב טאץ מסביר, כי זוהי בדיוק עיקר העבודה הזרה.
לאחר תיאור מפורט של השתלשלות שרשרת הסיבות, מהעולמות הגבוהים עד לנמוך מכולם - העולם הגשמי, הוא מגדיר עבודת אלילים בתור "הרעיון שלא להתייחס למקור השמימי של כל המציאות - האחד המוחלט, אלא לצינורות שמורידים אנרגיה לעולם". ומהו המניע להתמקדות במשהו נמוך יותר מן האלוקים? "הסיבה להתעלמות מהמקור והאדרת הרמות המתווכות, היא הבסיסית מבין כל הסיבות: ההתמקדות בעצמיות".
בעוד שקל להבחין שעובד האלילים הפרימיטיבי הסוגד לאל הגשם, מעוניין רק ביבול ובשגשוג כלכלי, הרב טאץ מראה כיצד כל התמקדות בצינורות המתווכים, כמו לדוגמה חוכמת האסטרולוגיה המתוחכמת, היא למעשה תוצר של אגוצנטריות. בדומה, פסל של אל פגאני ופסל של בודהה, המייצג את האני הנאור, שניהם השלכה של העצמיות.
"לב השוני [בין יהדות לעבודת אלילים] הוא זה: המשרת האמיתי מבין שהאלוקים הוא הכול, אני רק משרת אותו; עבודת אלילים מבינה שאני הכול והאלילים נועדו לשרת אותי. (...) ניתן להבחין בכך שלעתים קרובות מראה האלילים, אנושי. עבודת אלילים היא סגידה לעצמיות והדמויות המגולפות הן רק הקרנה של אותה עצמיות".
במספר נקודות במהלך התכתובת ביניהם מעלה דויד את בעיית הנגישות: "בעוד שהבודהיזם נגיש מאוד, היהדות לעומת זאת בלתי נגישה באופן מדהים, וככל שהאדם מנסה להעמיק, כך הופכים החוקים, הטקסטים והאמונות למסובכים ומתסכלים יותר.
ביסודו של דבר, כל יהודי בודהיסט הנאמן לבודהיזם חייב להתחבר ליהדות שלו, מן הסיבה הפשוטה שהבודהיזם מאמין בחוק הקרמה. לפני בערך 14 שנה התארח בשולחן השבת שלי בעיר העתיקה בירושלים המורה הרוחני האמריקאי ראם דאס. כששאלנו אותו מדוע הוא עורך את המסע הזה לירושלים, מסע שכלל שיחות עם כמה מגדולי הרבנים, הסביר דאס, כי הוא מוכרח לעמוד מול המציאות הקרמית בה נולד כיהודי הגורמת לו לחוש בבהירות שיש משהו שהוא חייב ללמוד מהיהדות.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
באבא ראם דאס, ריצ'ארד אלפרט לשעבר
|
|
|
|
|
|
|
על המחברת
|
|
|
|
|
|
|
במסע הרוחני שלה שרה יוכבד ריגלר הגיעה להודו, שם בילתה חמש עשרה שנה בהוראת מדיטציה ופילוסופיית הוודנטה. החל משנת 1987 היא חיה חיים של תורה ויהדות. סופרת במקצועה, מתגוררת בעיר העתיקה בירושלים. מאמריה הופיעו במספר ספרים.
המאמר פורסם לראשונה ב-aish.co.il
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
