 |
 |
|
|
|
|
|
|
| נילי לנדסמן חושבת ש"בבר יוגה לפילים" לוקח בסיבוב את "יוגה לדובים". בגלל החדק |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הלהיט הנוכחי במרכזי היוגה בערים מערביות (שזה בעיקרון ניו יורק, תל אביב ולונדון) הוא שיעור הנושא את הכותרת המלבבת "מיי בייבי אנד מי". אל השיעור הזה מוזמנות אמהות (טוב נו, אם אתה אב השנה אתה גם יכול לבוא) בחברת הפעוטות לתרגול משותף. למשל אמא מתיישבת בתנוחת הסירה (נאבה אסנה) ומחזקת את שרירי הבטן, בזמן שהתינוק מאוזן על הרגליים המונפות מעלה. אם הוא תינוק טוב לב, הוא לא יתהפך וייפול משם.
גם אינספור כותרים המיועדים לתרגול משפחתי רואים אור באמריקה, בירתה המערבית של היוגה, ועוסקים בתרגול-תפעול משפחתי, שמשלב גם את הסבתא וגם את בני הנעורים. ספר אחד, ממש מדליק, נושא את הכותרת המצודדת "יוגה מאם בודהה בייבי" ומוקדש כולו לפעילות גופנית משותפת מחזקת גוף ומזככת נפש על פי מיטב המסורת ההודית.
ילדים, בעיקרון, נחשבים למתרגלים מעולים. לא רק שהגוף שלהם מסוגל להתפתל ולהתקפל בגמישות מעוררת השתאות, הם גם מבצעים את התנוחות הללו באופן טבעי. תינוקות שמתרגלים את שלבי הזחילה נוהגים להתמתח בתנוחות הכלבים - זה שמביט למעלה (אדהו מוקא שוונאסנה) וזה שמביט למטה (אורדווה מוקא שוונאסנה) ותיק תק הם גם מרביצים לוטוסים.
רק שצריך לפתות אותם להתנתק מ"הופ" ו"הקומפי" ולהמציא בשבילם נימוקים מספיק משכנעים. מה שמוצלח בספרה של לורן דה ברונהוף "בבר יוגה לפילים" (הוצאת כתר ועילמור) זה שהטון הכללי משועשע כדבעי. בבר, הלוא הוא הפיל המצויר הצרפתי, הוא דמות המעוררת חיבה מיידית. הוא גמיש ומצחיק למראה ומאוד ידידותי. דה ברונהוף גם פתרה במקוריות ובהומור ראויים לשבח את התהייה המובנת מאליה - מה ליוגה ולפילים - כאשר קבעה בעמוד הפותח שמשחר ההיסטוריה נהגו פילים לתרגל יוגה וכי נראה "שהם המציאו אותה".
זה מאוד נחמד לסובב ככה בחן את העובדות. עמנואל בן התשע חשב שהבלוף הזה (הוא תיכף עלה עליו) מאוד נחמד. גם הטקסט מצא חן בעיניו, אף כי הבטחתו של בבר ש"היוגה עוזרת לכולנו להרפות מתחים ולשאוב כוחות מעצמנו" לא ממש גרמה לו להתנער מהרביצה על השטיח ולהרביץ איזה ברכת שמש אחת. אבל בבתים של אחרים, איפה שההורים לא הפכו את היוגה למפעל חיים, כבר נמצאו אמהות וצאצאים שהתנסו ביחד במגוון התנוחות, המוגשות ברצפים בסיסיים ברמת מתחילים, והפיקו מכך עונג רב, שכן (האם יש צורך להזכיר זאת?) תרגול של יוגה, גם למספר דקות, הוא תמיד תמיד מתגמל מאוד.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
בבר בלוטוס
|
|
|
 |
|
בבר מפתל את עמוד השדרה
|
|
|
 |
|
 |
|
יוגה סבבה
|
|
|
 |
|
|
|
למעט עמידת הראש (שלא בטוח בכלל שהיא תנוחה מומלצת לילדים שעצמותיהם עדיין רכות) כל התנוחות יחסית בטיחותיות וגם הסדר שבו הן מוגשות עונה בעיקרון על כללי היסוד: ברכת שמש (בנוסח עדת השיבננדה) תנוחות ישיבה ועמידה, קצת כפיפות לאחור ולפנים, תנוחות הפוכות, תרגול שיווי המשקל על הידיים או על רגל אחת וכמובן לוטוס לקינוח. רק את תנוחת ההרפיה (הידועה כשוואסנה, הלוא היא תנוחת הגוויה) שבה יש לסיים, לא הקפידה המחברת לשבץ. גם מעיון מאוד מדוקדק לא ניתן לקבוע איזה סגנון תרגול יוגי בבר מעדיף. זה בטח לא אשטנגה, ממש לא איינגר, אבל זאת יוגה סבבה, בלי שום ספק.
בעמודים המסיימים ישנה אפילו מחווה קטנה לפליקס הגרמני, כאשר בבר וחבר מרעיו מתרגלים תנוחות ומודטים בכל מיני אתרי תיירות בינלאומיים מפורסמים. האיורים פשוט נהדרים, ההנחיות בהירות ומדויקות ויש לברך על היעדרה של הטרחנות המאפיינת מדריכים ביתיים ליוגה, שמכבירים בהוראות עד שכבר יוצא החשק בכלל לנסות. אבל השוס הגדול של "בבר יוגה לפילים", שגורם לו להביס את "יוגה לדובים" שהחזיק עד עתה בתואר ספר היוגה הכי חביב, הוא העניין עם החדק. כראוי לספר הדרכה המלמד פילים לעשות יוגה, לא שוכחת המחברת לציין מה עושים איתו בכל תנוחה. וזה, כידוע, מאוד שימושי. בצרפת אגב כבר יצא לאחרונה עוד ספר שמתחרה על המשבצת הזאת של דמויות מאוירות שהצטרפו אל שורות המתרגלים - יוגה לחתולים.
נילי לנדסמן מלמדת יוגה בשיטת אשטנגה ויניאסה ופראנה ויניאסה בסטודיו פראנה יוגהבשדרות בן גוריון79 בתל אביב
|
|
|
|
|
|
|  | | עטיפת הספר | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | עיתונאית, סופרת ומורה ליוגה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
