 |
 |
|
|
|
|
| מדען אנגלי שרוכב על אופניים מקרטעות מחוץ לזרם המרכזי מאמין שמגיע לנו לחיות מאות שנים. אפילו אלף. פרופסור לרפואה ומנתח אמריקאי פוגש אותו, מוקסם ממנו ומתחלחל מרעיונותיו. הם מדסקסים את כל זה על כוס בירה |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
שחר שלוח
24/1/2005 10:19 |
|
|
|
|
|
|
|
הדתות והתורות הרוחניות השונות מציעות לנו
חיי נצח בגן העדן (אם נהיה טובים), לידה מחדשלאחר המוות (באיזו צורה זאת כבר שאלה של קארמה), תחיית מתים וגלגול נשמות. האם כל אלה הן תשובות לקושי האנושי להיפרד ממה שיש לנו, ממה שעמלנו וצברנו בחיינו הנוכחיים, ממה שאנחנו אוהבים, מכל הדברים שאליהם נקשרנו? ואולי מבט שמשקיף אל האופק ולא רואה את הקץ הוא מבט אופטימי יותר?
חברות קוסמטיקה מוכרות לנו תכשירים שמתיימרים לגלגל לאחור את הביוגרפיה של העור שלנו ולהשיב לו ולנו את הנעורים. לעצור את סימני הזמן. האם גם זה אינו אלא ניסיון נוסף לטשטש את האמת הבלתי נמנעת שלחיים יש זמן מוגבל ושלמעשה מרגע לידתו כל יצור חי צועד אל המוות?
תוחלת חייו של האדם המערבי הולכת ומתארכת תודות לחידושים ברפואה. אוכלוסיית אירופה מזדקנת, המוסדות שעד לא מזמן היו בתי אבות הפכו למעין קאנטרי קלאבים עליזים שצצים כמו פטריות אחרי הגשם. מי שפעם היתה מוגדרת כ"סבתא" יכולה היום להיות אם צעירה.
השאלות הכלכליות, המוסריות והסוציולוגיות המתעוררות עקב השינויים האלו מטרידות רבים, אבל בינתיים גם חייהם של המוטרדים ממשיכים להתארך.
מדען מחשבים מאנגליה, העונה לשם החריג באורכו אוברי דיוויד ניקולס ג'ספר דה גריי(Aubrey David Nicholas Jasper de Grey ) הלך כמה צעדים קדימה בכל הקשור להארכת תוחלת החיים האנושית. הוא לא רופא או מדען שמנסה למצוא תרופה למחלות העלולות לקצר את החיים, הוא גם לא מנסה להילחם בסימני ההזדקנות. מטרתו של דה גריי היא להביס את ההזדקנות עצמה ולתת למי שירצו בכך את ההזדמנות לשוב אל האדמה (או אל הגנגס או אל לועות הנשרים) אחרי שיחגגו בחברת ילדיהם, ניניהם וניניי ניניהם את יום ההולדת האלף. אם משימתו השאפתנית של דה גריי תושלם, מי שיוכלו ליהנות מפירותיה יהיו מן הסתם אלה שממילא לא נזקקו לתוחלת חיים ארוכה במיוחד כדי לסיים את תשלומי המשכנתא. בינתיים דה גריי בעצמו צריך לייחל לשיבה טובה מאוד, כי לדבריו נדרשות לפחות עוד 100 שנים של נחישות עד שהמחקר שלו יראה תוצאות משמעותיות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לא מדען של מעבדה
|
|
|
 |
|
|
|
פרופסור שרווין נולנד, מבית הספר לרפואה ולביו-אתיקה באוניברסיטת ייל פגש את אדנגד"ג. הדברים הכתובים כאן מבוססים על רשמיו. הם נפגשו בפאב בקיימברידג', אולי בגלל שבירה אנגלית טובה היא אחד המקורות לאנרגיה הבלתי נדלית וליצירתיות של אדנגד"ג. הוא לא איש של מעבדה, אין לו רקע פורמלי בתחום הביולוגיה והוא מעולם לא ניסה להציג את עצמו כמשהו שונה ממה שהוא - מדען מחשבים. מדען מחשבים, איש שחי חיים שזורמים מחוץ לזרם המרכזי, בעל חזון מהפכני ומראה של נביא. סוג של נביא. הוא הגיע לפגישה עם נולנד רכוב על אופניים ישנות ולבוש בבגדים ישנים לא פחות המצהירים על כך שהדבר האחרון שאכפת לו ממנו הוא המראה החיצוני של עצמו. הזקן הסבוך שמעטר את פניו והשיער האפור הארוך נראים כאילו לא פגשו מסרק זמן ניכר. עוד כשהיה ילד אדנגד"ג חשב ש"ההזדקנות היא משהו שצריך לתקן", אבל ההתעניינות הנלהבת שלו בביולוגיה התעוררה בשנת 1991 לאחר שנישא לגנטיקאית. אולי היה זה העיסוק של רעייתו שסחף אותו לשם ואולי זאת העובדה שהגברת דה גריי מבוגרת ב-19 שנים מהאדון דה גריי בן ה-41. כך או אחרת הוא החל לקרוא וללמוד - דה גריי שייך לזן האנושי שלא מניח לעצמו להיות פחות מאשר מושלם בכל תחום שמעניין אותו.
במקביל לרכישת הידע העצום שלו בביולוגיה ובחקר התא, הוא עד מהרה הגיע למסקנה שדחיית הקץ, כלומר המוות, הוא בעיה שניתן לפתור והוא האיש שיעשה את זה.
בעוד שבעיני רבים ה"בעיה" הזאת נראית מסובכת, דה גריי סבור שהעניין די פשוט. כיצד אם כן לא היתה התקדמות רבה בתחום למרות התגליות והחידושים בתחום מדע התא והמולקולות? הסיבה לכך על פי דה גריי היא הבעיה עצמה - מדענים לא משקיעים את הזמן שלהם במחקרים שעשויים להימשך מעבר לתקופת חייהם. מחקרים כאלה לא יקדמו את הקריירה שלהם. אותו זה לא מטריד. הוא ממילא לא ממש נכנע לתכתיבים חברתיים. האיש עם השם הארוך לקח לעצמו את הזמן שבעולם בשביל לפתח את הטיפול שישיב נעורים.
מה שהפך את אדנגד"ג למוכר בקרב הקהיליה המדעית הוא מחקר שפרסם ב-1997 תחת הכותרת "הצעה למבט מחודש על על תיאוריית הרדיקלים החופשיים במיטוכונדריה בתהליך ההזדקנות". המיטוכונדריה הם מבנים בין תאיים שתוך תהליכים כימיים משחררים אנרגיה החיונית לתפקודם של תאי הגוף. דה גריי הצליח להסביר גורמים שהיו בלתי מזוהים עד אז המשפיעים על מוטציות במיטוכונדריה.
בשנת 2000 הוא הצהיר: "את ההזדקנות ניתן להגדיר כמערכת קטנה יחסית של שינויים תאיים ומולקולריים שמצטברים בגופנו והופכים בסופו של דבר לקטלניים. לשינויים האלה יש את הפוטנציאל להתרפא". מה שנשמע על פניו כמשפט מדעי לא נורא מסובך, הוא ההסבר לקמטים, לסניליות, למחלות הגריאטריות, להתעשרות של רונית רפאל, לפריחת בתי האבות ולפופולריות הנצחית של בתי הקברות. המסקנה הזאת הפכה למוטיב החוזר ולכוח המניע בחייו של דה גריי. אם ניתן יהיה להגדיר את כל המרכיבים בתהליכים המגוונים שמביאים להזדקנות תאי רקמות של בעלי חיים, ייתכן שניתן יהיה למצוא תרופה לכל אחד מהם.
נביא חיי הנצח הגדיר שבעה מרכיבים בתהליך ההזדקנות והוא מאמין שבעזרת טכנולוגיה שתפותח בקרוב יהיה אפשר לשלוט בכל אחד מהם.
הנה שתי דוגמאות לגורמים הזדקנות ולמה שיביס אותם: התנוונות ופיחות של תאים. מדובר בעיקר בתאים שלא יכולים להתחדש כמו אלה שברקמות בלב ובמוח. הפתרון הוא להחליפם בתאי גזע שיהונדסו לשם כך. או: הצטברות של פסולת בנוזל הבין-תאי. חלק מהפסולת הוא חלבון שאינו מתפרק ובתצורה מסוימת מופיע כחומר בשם אמילויד, זה החומר הנמצא במוחותיהם של חולי אלצהיימר. הטיפול שדה גריי מציע הוא חיסון שיעודד יצירת תאים שיסלקו ויפרקו את החומר הרע. נשמע פשוט אם מתעלמים מהעובדה שחיסון כזה טרם פותח.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חזק אצל הבייבי בומרס
|
|
|
|
|
|
|
הרעיונות המדעיים של דה גריי נחשבים לכמעט בלתי מציאותיים. תשומת הלב שהוא מעורר נבנית בעיקר סביב אישיותו ולאו דווקא סביב המחקר שלו ותיאוריית השבת הנעורים שפיתח.
בקרב מדענים ועתידנים דה גריי משמש בעיקר אתגר תיאורטי. בקהילת הבייבי בומרס לעומת זאת הוא זוכה להתעניינות רבה במיוחד. הבייבי בומרס הגיעו לגיל שאפשר להתחיל - 60, והם לא רוצים למות. תודות להם דה גריי הוא לא רק איש, אלא תנועה חדשה. דבר אחד בטוח - אי אפשר להתעלם מהאיש הזה.
כך מסביר פרופסור שרווין נולנד את תפיסתו הביקורתית כלפי הפרויקט של דה גריי כרופא מנתח וכאדם: "אינני רוצה לחיות מעבר לתוחלת החיים שהטבע הקצה למין האנושי. מסיבות שהן מעשיות, מדעיות, דמוגרפיות, כלכליות, פוליטיות, סוציאליות, רגשיות ובעיקר רוחניות (אבל לא דתיות). אני מחויב לתובנה שלמען עצמנו כפרטים ולמען האיזון הסביבתי על הכוכב הזה מוטב לנו למות כאשר המערכות הביולוגיות שלנו פוקדות עלינו לעשות זאת. באותה המידה אני מחויב למאמץ להביא את תוחלת החיים הזאת קרוב ל-120 שנים עד כמה שהרפואה מאפשרת ולהפחית עד כמה שניתן את תקופת הסבל ואת המחלות הנגרמות כתוצאה מגיל מבוגר במיוחד. אבל קשה לי לדמיין שתוצאות המאמץ להגיע מעבר לכך יהיו משהו שאינו הרסני - לא רק עבורנו כפרטים, אלא עבור כל אחד מהיצורים החיים על פני האדמה. עוד פעולה שאינני יכול לראות את עצמי עושה היא להימנות - כפי שעשה דה גריי - עם אנשיה של חברת אלקור, חברה המקפיאה גופות, שבעבור תשלום תקפיא מוח של לקוח כדי שביום המיוחל יושב לצורת חיים כלשהי".
זאת הסיבה, אומר פרופסור נולנד, שמעניין אותי לפגוש את דה גריי ולהתעמת איתו. התפיסה שלו כל כך מוזרה עבורי, ממש כמו שהרעיונות שלי מוזרים בעיניו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עולם בו בני ה-300 ייחשבו לצעירים יהיה עולם טוב יותר
|
|
|
|
|
|
|
לדה גריי, איש המצויד בביטחון עצמי בריא, כושר ביטוי מצוין, רהיטות וחינניות שהבגדים המרושלים ושפעת השיער המוזנח לא מצליחים להסתיר, יש כמובן משנה אידיאולוגית לצד התיאוריה הביולוגית שלו. הוא טוען שכל מי שעוסק במניעת הזדקנות עוסק למעשה בהצלת חיים והוא קורא לכולנו להצטרף למאמץ. 100 אלף אנשים מתים בכל יום מגורמים הקשורים בזקנה. צריך לעזור להם, גם אנשים זקנים הם בני אדם. הוא רואה באפשרות לחיות חיים ארוכים זכות פרט בסיסית. בנוגע לפיצוץ אוכלוסין, דה גריי מטיל ספק באיום הזה. הוא אומר שממילא יש ירידה ביחס שבין שיעור הילודה לשיעור התמותה ואם נגיע בכלל לסכנת פיצוץ אוכלוסין, הרי שהיום הזה עוד רחוק, התהליך יקרה בהדרגה ועד שיגיע ודאי יימצא פתרון. הוא משווה את עצמו ללואי פסטר
, שהשיעור שלימד בהיגיינה הפחית משמעותית תמותת תינוקות והציל חיים רבים. האם מישהו שקל שלא להתייחס למסקנותיו של פסטר מתוך החשש לעודף אוכלוסין בעולם?
בני הזוג דה גריי אגב בחרו שלא להביא ילדים לעולם. "יש אנשים שעושים את זה יותר טוב ממני", הוא אמר לפרופסר נולנד. "אם היו לי ילדים לא היה לי את הזמן לעשות את כל הדברים האחרים שמעניינים אותי".
מי שיתעקש וישאל את אדנגד"ג אילו פתרונות הוא מציע אם בכל זאת נגיע למצב של פיצוץ אוכלוסין, יקבל את המענה הבא: האפשרויות הן פשוטות: להגביל את הילודה או להגביר את התמותה. על מנת להגביר את התמותה ניתן לנקוט במספר אמצעים: למנוע טיפול השבת נעורים, כלומר להרוג אנשים זקנים; להגביל גישה לאנטיביוטיקה, כלומר להגביר את התמותה באזורים החשופים לזיהומים; להגביל אמצעי ריפוי באופן כללי, כלומר לגרום לתמותה בעיקר של אנשים עניים, כנראה. אפשר כאמור גם למנוע ילודה, ממש כמו שנמנעים מהפקת גזי חממה או כימיקלים הפוגעים בשכבת האוזון.
ובכן, שואל דה גריי, מה עדיף - להגביר את התמותה או לצמצם את הילודה? על פי חזונו של דה גריי עולם בו בני ה-300 ייחשבו לצעירים יהיה עולם טוב יותר. אם מוות משפעת בגיל 200 ייחשב למוות בטרם עת, זה ידרבן את הממשלות ואת חברות התרופות למצוא תרופה למחלה הזאת. בינתיים אפשר רק לדמיין את עמוד מודעות האבל מלא במשפטים כמו "אנו מודיעים ביגון כבד על מותו בטרם עת של משה כהן והוא בן תרי"ג שנים בלבד. המתאבלים: סבו וסבתו, הוריו, אשתו, ילדיו, נכדיו, ניניו, חומשיו ובניהם".
ועוד בעניין הילודה, דה גריי, שנולד כבן יחיד לאם חד הורית, אמנית ומורדת, טוען שהאינסטינקט להביא ילדים לעולם הוא לא חזק כפי שהפסיכולוגים גורמים לנו לחשוב. זאת פשוט היתה הדרך המסורתית המיושנת להעביר את הגנים שלנו הלאה. הוא לא אוהב שנותנים לילדות לשחק בבובות - זה מעודד את יצר האמהות שלהן. הוא מאמין באמת ובתמים שהאפשרות לבחור בחיים ארוכים היא זכות אדם בסיסית ושלו ניתנה לאנשים האפשרות לבחור הם היו מעדיפים חיים ארוכים על פני קיום מצוות פרו ורבו ואז, הרבה פחות ילדים היו נולדים.
בינתיים, יותר משהוא עסוק במאמץ להתגבר על הזקנה, הוא משקיע את מרצו בפרסום הרעיונות שלו. הוא לא עושה את זה לשם התהילה, אלא על מנת לגייס משאבים להמשך המחקר. קשה שלא לחשוד שהאמירות שלו, שחלקן מעוררות תחושת אי נוחות, עוצבו כך על מנת למשוך אש, תשומת לב וגם מימון. על פי לוח הזמנים המפורט שקבע לעצמו היעד הבא הוא הצערת עכברים והארכת תוחלת החיים שלהם משנתיים לשלוש. הוא מאמין שלכשתושג המטרה היא תעורר התרגשות גדולה ועל ידי מתיחת משך חיי העכברים הוא יצליח לגייס הון ממליונרים שירצו גם.
לאלה ממכם שממהרים לפתוח תכנית חסכון לשם כך, רק נזכיר שאוברי דיוויד ניקולס ג'ספר דה גריי צופה שעד להארכה משמעותית של אורך חיי האדם יעברו עוד מאה שנים בערך.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
