 |
/images/archive/gallery/140/834.jpg
עטיפת הספר Bardo  |
|
|
| שוקע כאן אבל זורח במקום אחר |
|
| שחר שילוח על הבארדו, השלב שבין המוות ללידה מחדש |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  | |
שחר שילוח
20/7/2004 9:33 |
|
|
|
|
|
|
|
דמיינו לכם את סבא שלכם, חוזר נרגש הביתה אחרי יום גדוש בפעילות חברתית במרכז יום לקשיש ומתקשר להודיע בשמחה שהוא הצטרף לחוג חדש. חוג הכנה למוות.
נסו לדמיין פינת המתנה בבית חולים, נניח בין המחלקה האונקולוגית למחלקת לב ריאה, כשעל שולחן הקפה, בין הברושורים של קופת החולים והעלונים של האגודה למלחמה בסרטן, מפוזרות חוברות הדרכה צנועות שמסבירות "כיצד למות נכון".
או אולי טירונות חי"ר. בין אימון נשק למסדר המפקד, שעור מבש"ק - מוות בשדה הקרב. המ"פ מעביר לפקודיו הדרכה על הפעולות התודעתיות הנדרשות במצב אפשרי של מוות.
גם בעיני הסצנות האלה מופרכות לחלוטין, כי בחברה שלנו המוות הפשוט, האפור, שאינו מות גיבורים, הוא לא נושא לשיחה
ולא רבים טורחים להתכונן אליו. לכל היותר כותבים צוואה.
בבודהיזם הטיבטי היחס למוות הוא שונה ונובע מהתפיסה הבנאלית לכאורה, שהמוות פוקד את כולם, אין לדעת מתי הוא יגיע אליך או אל הקרובים לך ולכן יש להתכונן לקראתו. ה"בארדו תודול", ספר המתים הטיבטי, הוא ספר הנחיה למתים. על פי הבודהיזם המוות הוא תהליך בן כמה שלבים שתמיד מתרחש במלואו, גם כאשר מדובר במוות פתאומי ומהיר, כמו למשל במקרה של דום לב. כאשר המוות הוא פתאומי, חלקו הראשון (הפיזי) של התהליך יתחיל ויסתיים תוך זמן קצר. כאשר המוות בא בסופה של גסיסה התהליך יהיה ממושך יותר. אין לדעת מתי יבוא המוות וכמה זמן יימשך, ולכן כדאי להיות מוכנים לקראתו תמיד כי המוות הוא הזדמנות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
למות נכון
|
|
|
 |
|
|
|
פירוש המילה "בארדו" הוא מצב ביניים. אנחנו, היצורים החיים, חווים "ברדואים" כל הזמן:
בארדו העירנות, בארדו השינה ובארדו החלימה. אנשים שמתרגלים מדיטציה כחלק מאורח החיים יכולים להגיע למצב בלתי תלוי, שהוא מעבר למצבי הביניים של הברדואים, ולחוות נוכחות מתמדת של טבעה האמיתי, השליו והבהיר של התודעה. מי שאינו מתרגל ולא חי חיי אמונה יכול להתחבר אל האור הבהיר ברגעים נדירים וקצרים בחייו, כמו בזמן אורגזמה, התעטשות או שינה. מוות נכון הוא הזדמנות ללידה מחדש לחיים שבהם יתאפשר החיפוש אחר טבעה הטהור של התודעה. ספר המתים נועד לעזור לנו בכך.
על פי המסורת הטיבטית, כאשר אדם מת, או עומד למות, משפחתו מזמינה נזירים אל הבית, המקריאים לו את ה"בארדו תודול", המנחה אותו בדרכו הבהחלט לא אחרונה. פעילות זו מתבססת על ההנחה כי המת יכול לשמוע צלילים במהלך הגסיסה וגם לאחר המוות הגופני.
אז איך זה בדיוק עובד? חתן האירוע שוכב במיטה, מוקף בנזירים ובבני משפחה המקשיבים כולם למילים המתארות את הבארדו של המוות ולהסברים מפורטים בנוגע לפעילות הנדרשת אל מול התופעות שייתגלו למת בדרכו אל הלידה מחדש. כעבור שבוע יתקיים טקס ההלוויה הצנוע – הגופה מבותרת, מובאת אל ראש הר ומוגשת ככיבוד לעופות הדורסים. "השלושים" אצל הטיבטים הוא תקופה של שבעה שבועות, כאשר אחרי השבוע הראשון והאינטנסיבי, נפגשים הקרובים פעם בשבוע בכל אחד מששת השבועות הבאים. הלידה מחדש מתרחשת בין שבוע אחד לשבעה שבועות לאחר המוות.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
