 |
/images/archive/gallery/153/467.jpg שלי חן
יחסי ציבור  |
|
|
|
|
|
|
| בעודה רעבה למסיבת שחיתות, פרצה שלי חן למסיבה פרטית רק כדי לגלות שסדנאות ריפוי הנפש ברחבי העיר הוציאו עליה חוזה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הוזמנתי למסיבה פרטית. אמנם הזמנה יד רביעית במצב רוח טוב ממכר טרי שקיבל אותה ממכרים של מכרים, אבל זה הפריע לי לפנטז על מסיבה מעוררת ציפיות. לפחות בסגנון 'ויק שפיר' או אפילו בסגנון קולג' הכולל בירות, חטיפי צ'יפס והקאות בחצר. גם מסיבת שיק-מינגלינג על כוסות גבוהות עם קוקטייל קינמון, להם שמורה אצלי מערכת מחוות ראש לשימוש, ועם ארנק 'קארי בראדשו' היתה מספקת אותי.
כשאומרים לי 'מסיבה פרטית' אני מיד מפנטזת על פינות סקס סוערות ואמבטיות אלכוהול, למרות שבסופו של דבר בכל המסיבות שהייתי הסתודדו חבורות בפינות החדר כאדניות קיר, ובשלב מסויים של הערב פצחו יחדיו בשירה: 'הבטחנו זה לזאת ברגע של חולשה..' והתחבקו על כוכב אפלטוניות.
אבל על פנטזיות אי אפשר להגיש חשבון לאף אחד. גם
לא לי. גם לא העיריה שיש לה איתי חשבון ארוך. בגלל זה כשהגעתי למסיבה היה נדמה לי ברגע הראשון שהגעתי למקום הנכון. מפלס ההיי נראה מביך מעל לסביר, רחבת הריקודים שהתמקמה באחד משני החדרים הייתה גדושה וכולם התגפפו עם כולם. הנעתי את הישבן בקצב והחלתי לנוע לכיוון כשפנתה אלי חוגגת: "מאיזה מחזור את?"
"מחזור!?" הווסת שלי, גברתי, הוא לא עניין לכאן, חשבתי.
"מה? את לא יודעת מה זה פה?" נשתנקה "זאת מסיבת סדנא" אמרה ונקבה בשם הסדנא הנשמע כשם של בושם מבית קלוין קליין לנפש.
"את לא עשית?" היא פנתה אל מי שנראתה עתה כהמנהיגה הבוגרת: "היא לא עשתה ". כל העינים מכל החדרים הופנו אלי וזעקו: "והיא נראית זקוקה לאחת. דחוף." . תוך רגע התקבצו סביבי אנשים ולחש עבר: תעשי סדנא. תאהבי את עצמך.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לכו תתחבקו
|
|
|
 |
|
|
|
הסתכלתי וראיתי לפתע שכל מי שנמצא לא הביא את עצמו אלא את גירסת האני המשופר והעדיף שלו. כולם צלחו את לימודיהם ותעודת המעבר מרוחה על פרצופם או על העורף שאפשר היה לראות כשהם עסקו במימוש אהבת הזולת מתוך אהבת עצמם כפי שלמדו יופי בסדנא.
פתאום זה הסתדר לי פיקס עם המפגש מהצהריים שעד כה לא ייחסתי לו כלל חשיבות. הבאתי את היורש הגנטי לביתו של חבר. התכוננתי למבזק פרידה נימוסי ואז יציאה לטרק הרפתקני של בהייה חסרת תכלית בחלונות ראווה.
במקום זה מצאתי את עצמי שותפה ועדה להתקדמות מטאורית של זוג הורים, אשר עד לא מזמן נראו לי אנשים רציניים ועתה תיארו בפני בקול שבור מקרים מבישים מילדותם במסגרת תרגיל היחשפות בסדנא לשיפור איכות חיים שהם עושים. בעיצומו של התהליך צץ היורש הגנטי מהחדר חמוש בפרצוף יבבני, כלי נשק קטלני לסחיטה שהוא משתמש בו לעיתים.
זיהיתי מצב מסוכן וניסיתי לרמוז לו עם היד לקחת את הפרצוף הזה, שעלול לסבך אותנו קשות הפעם, ולהעלם חזרה, מה שרק הגביר את יבבות תשומת הלב והפילו היישר לידיהם. לא טעיתי וכעבור שעה עוד היינו ישובים על הספה בצוותא, הורים לצד ילדים, מנסים לברר: "מה הרגשת כשהוא לא נתן לך לשחק במכונית המרוץ? אם לא תספר זה יתפח ויגדל לך בבטן עד שיתפוצץ." צחקו שניהם בזמן שהילד הגניב אלי מבטים זרועי אימה.
איכשהוא הצלחתי לחלץ אותנו ונפרדנו בדלת בחיבוקים. תחילה חיבקו אותי שניהם אחר כך חיבקו אחד את השני אז חיבקו את בני, את בנם ולסיום חיבוק מחץ קבוצתי. נמלטנו בדיוק כשהתכוונו לצאת לסיבוב נוסף.
פתאום הכל התחבר. שום דבר מזה לא היה מקרי. הייתכן שמישהו מהאנשים בחיי תלה את מפת הנפש שלי במשרדי הסדנאות בכל העיר תחת הכותרת 'מבוקשת'? הייתכן שעשו עלי טק-אווי רק הפוך? יצא עלי חוזה ומשטר האיכות הנפשית בעיקבותי? עכשיו הכל ברור.
הקרנתי בראשי סרט נע של כל היחסים שהיו לי בשנה האחרונה. מערכות יחסים ודייטים כושלים עד כושלים מאוד ואם לדייק גם דייטיות ספורות מה שצימצם את הרשימה להרבה. הרעיון לא נראה פתאום חסר בסיס לחלוטין ואפילו די הגיוני בהתחשב בעובדות. ובאמת, שאלתי את עצמי, איזה גורו לא היה רוצה להתפאר בגולגולת שלי תחת הרזומה שלו?
הוללת חסרת סיפוק תמידי וחד הורית הגוררת אחריה לפחות הוכחה רשמית אחת של אי קבלה באהבה את כל אשר יש לעולם להציע. הוכחה שגם גדלה ומתועדת להתרבות ולהביא צאצאים מתנגדי אוטופיה נוספים.
"לא רוצה" קולי נבלע בקול ההמון "טוב לי ככה." לגמתי שלוש ייגר בבת אחת אספתי את כל מגרעותי, ויצאתי לנשום אוויר, ושלא יהיה צח מדי בבקשה. כאילו לא די בכך החזקתי בהם קרוב ללב ולא הייתי מוכנה להיפרד מאף אחד כמו אמא האוהבת את כל ילדיה. גם את אלו הפיסחים והצולעים שבניהם. אולי ג'וני נוקסוויל היחיד שיכול היה להבין אותי באותו רגע, מישהו יודע במקרה אם הוא פנוי?
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
