 |
/images/archive/gallery/175/902.jpg פונג!
 |
|
|
|
|
|
|
| דיויד רפפורט היה ב-Game On וגילה שגם עשרים שנה אחרי, הוא יכול לנצח ב-Pong בעיניים עצומות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הגענו למתחם
תערוכת Game On במוזיאון ארץ ישראל בת"א נרגשים, מצפים, ודרוכים. איתי נאור ואנוכי ישר חיפשנו אוכל לפני תחילת הקרבות. התאכזבנו מעט מתחילתו של בופה עם נקניקיות ותירס חם, והתחרענו על הרוגלך, עד שגברת נכבדה ביקשה מאיתנו בנימוס לתפוס את מקומנו לקראת דברי הפתיחה של גוסטבו מ-HOT ודינה ממולטימדיה, אשר אמונים על התערוכה. עמדנו והקשבנו, מריחים ברקע את האוכל מתבשל. לאחר כמחצית השעה של מונולוגים טכנולוגיים ונאומי פתיחה, הזמינו אותנו להיכנס לתערוכה עצמה.
דלת מתכתית, אימתנית ומסתובבת קיבלה את פנינו כשפסענו את צעדינו הראשונים במתחם הקונסולות הראשונות ומשחקי הארקייד. זעקת "פוווווונג!" קמאית נפלטה מגרוני כאשר נגלתה לנגד עיניי מכונת המשחק האדירה הזו. גם איתי לא חסך בהתלהבות, ותוך כמה שניות כבר היינו מוכנים למשחק פונג משובח ראש בראש. אלאס, המכונה החליטה להתנקם בנו ולא לעבוד.
ניחא, אמרנו, והמשכנו הלאה למתחם הקונסולות הביתיות ומכונות המשחק. בעודי מביט סביבי, תפסתי בזווית העין את איתי שולט, כאילו היה זה רק אתמול כששיחק בפעם האחרונה, ב-Space Invaders. הערצתי מרחוק. "אני רק מנסה לפגוע בחללית הגבוהה ואז נמשיך", הוא הבטיח וקיים, למרות שבחללית עצמה לא פגע. ניסינו להתעלם מהעובדה שממש ליד מכונת האינביידרס הגדולה היתה גם גירסת בתי מלון קטנה.
POW!, היכה בנו ההלם כשהבחנו על התקרה במסך ענק של אמולטורים לקונסולות ומשחקים שונים מכל השנים והתקופות. ההלם לא איפשר לנו להתעמק, ומצאנו את עצמנו מול משחק המחשב הראשון – Spacewar – שיצא לאוויר העולם בשנת 1962במעבדות הלאומיות בברוקהייבן, על פלטפורמת הענק PDP1. הדבר הבא שמשך את תשומת ליבי היה דמותו של משחק ה-Excite Bike המוכר כל כך של נינטנדו, שהטיס אותי במסע אחורה בזמן לתקופות יפות יותר ותמימות יותר.
"בוא מהר", קלטו אוזניי, ומבטי המסתובב תפס את איתי משתולל על משחק ה-Freeway הממכר כל כך. מיד פצחנו באתגר ראש בראש: מי יוכל להעביר את הציפור המפוקסלת יותר פעמים את הכביש הסואן? איתי הובס 15-11.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
שליחי NRG נאור ורפפורט משחקים דאבל דראגון. צילומים: עידו קינן
|
|
|
 |
|
 |
|
קופים הם לפעמים
|
|
|
 |
|
|
|
המשכנו במסענו לעבר גירסאת פוווווווונג קטנה. המתח הורגש באוויר. הציפיה לקרב פונג ראש בראש הלמה בליבנו כאשר אחזנו בג'ויסטיקים המיוחדים של המשחק על קונסולת ה-Magnavox Oddyssey. מה שנדמה היה כקרב בן דקה קצרה הסתבר כמחצית השעה, שהסתיימה בתבוסה נוספת של איתי, וההשפלה היתה בשיאה. "בוא בוא", הוא אמר, "נקרע אותך ב-FIFA". כך נגלה לעינינו המשחק שבשמו ברחתי בילדותי מבית הספר לחנות המחשבים הקרובה, ופיספסתי שיעורים חשובים בתנ"ך וחשבון: FIFA Soccer 93 על ה-Sega Megadrive. לתדהמתנו, הממשק כוון לשפה הגרמנית (לא נשכח!), מה שלא הפריע לי לבחור את נבחרת צרפת ולאיתי את נבחרת ישראל. פטריוטי מצידו, אך לא חכם במיוחד – גם כאן נצפתה תבוסה קשה של הנבחרת הישראלית 3-6, והצורך של איתי בנקמה גבר עוד ועוד.
התרגשות בל-תתואר אחזה בנו קשות כאשר האור האיר על Monkey Island 2 – LeChuck's Revenge, המשחק האולטימטיבי לכל הדעות. התמוגגנו דקותיים, ולאחר שהפנמנו שלא נשב עכשיו על קווסט שכבר סיימנו עשרות פעמים, דילגנו קדימה ל"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" של דאגלס אדאמס משנת 1984. "באנו לפה כדי לשחק במשחקים על ממשק טקסטואלי?", שאלתי את איתי בתמיהה. הוא מילא פיו מים, אך יכולתי לנחש את התשובה שהצטיירה על קמטי המחשבה שנחרשו במצחו: "42".
ללא דיאלוג מיותר נטשנו את "המדריך" ופילסנו את דרכנו לעבר Championship Manager 2. המשחק, שבסיכום הכולל של דקות המשחק ניתן לומר שגבה מאיתנו כשלוש שנות אדם, העלה בנו זכרונות של קנייה ומכירה של שחקני-על מפעם, ופנטזיות על העלאתה של רוס קאונטי מהליגה השלישית בסקוטלנד אל תהילה אירופית ואליפויות רצופות ביבשת הבריטית.
Double Dragon היה השלב הבא בהרפתקאותינו בעולם הנוסטלגיימרים, כאשר אחזנו באומץ בג'ויסטיקים בעודנו מכים בחורות מתולתלות שיער ובוסים ענקי ראש כאחים לנשק. סביבנו הצטופפו מספר מעריצים להשתאות נוכח היכולת המרשימה שהפגנו במשחק המעולה הזה. נטשנו אותו רק כדי לראות, תריסר דקות מאוחר יותר, שני חבר'ה ממשיכים מאיפה שהפסקנו. "תראה, הם כבר ביער", דיווח איתי, וגאווה מילאה את חזינו.
המשחק הבא שהחלטנו להתמסר אליו היה Indy 500 הוותיק של אטארי, סוג של מרוץ מטומטם שלא ניתן כלל להתחיל להבין איך אנשים היו משחקים בו פעם. וכשאני אומר "אנשים" אני מתכוון "דיויד רפפורט". איתי נטחן גם כאן, 20-19 בסיכום הסיבובים. החלטנו לקחת אתנחתא קצרה ויצאנו מהחלל דמוי הצפלין דרך הדלת המסתובבת.
המארחות של HOT היו VERY HOT והעבירו את זמננו בזמן שחיכינו שיכינו לנו את ה-Cotton Candy שלנו ("שערות סבתא" פשוט מוציא את התאבון). ילדים קטנים הסתובבו לנו בין הרגליים ולא יכולנו שלא להרגיש את עצמנו חוזרים אחורה בזמן ומרגישים צעירים שוב. סיגריה קצרה וחזרנו פנימה לאקשן.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מריו ודונקי קונג
|
|
|
|
|
|
|
איתי חוזר למשחק
|
|
|
|
|
|
|
נקמתו של איתי, בדומה לזו של לה-צ'אק ממאנקי איילנד, הגיעה בדמות משחק ראש בראש על ה-Pro Evolution Soccer 2 משנת 2002. לצורך הוגנות, נבחרו מנצ'סטר יונייטד ובאיירן מינכן. עבדכם נכנע ליכולת גבוהה של איתי והובס 3-0. החיוך חזר לפניו של איתי שעה שתפסנו בידינו את הג'ויסטקים לקראת משחק ב-Street Fighter 2 משנת 1993. איתי שיחק בצורה טורקית והלם בי עם פעולת ה"האדוקק" (כדור אנרגיה לפנים), ואני כמובן החזרתי לו ע"י משחק עיראקי של לחיצה על כפתור הבעיטה בלבד בשילוב קפיצות מעצבנות לרוחב המסך.
נקמה נוספת לזכות איתי, והמשכנו הלאה לאגף משחקי הילדים. שולחן עגול ונמוך ציפה לנו, מוקף בכסאות קטנטנים שלא היה ברור אם אנו אמורים לשבת עליהם או לא, אך ניסיתי בכל זאת, ולא הצלחתי. הבטתי סביבי שאף אחד לא מתעד את הפאדיחה ובחנו את המשחקים הקטנים האלה, משחקי כף היד של פעם, סופר מריו, דונקי קונג, וקנוסולות כף היד שכל כך ניג'סנו להורים שיקנו לנו כשהיינו ילדים.
אגף של GTA חיכה לנו בדרך החוצה, בו קיר שלם שימש עבור תצוגה לסטוריבורד של המשחק עצמו, איורים וקונספטים גרפיים. העבודה שמושקעת היום ע"י מפתחי המשחקים היא תמיד משהו להתפעל ממנו, אפילו שאנחנו לא שוכחים את עולם הדו-מימד ממנו באנו.
הגיעה השעה ללכת, לא לפני שנשבענו לא לספר לאיש מה קרה שם, על התבוסות, ההתלהבות הילדותית, הנצחונות המסחררים והנוסטלגיה. אנחנו אנשים בוגרים ורציניים, לא שני גיקים סתורי שיער ובלתי מגולחים. בואו נשמור על כל זה בינינו.
עידו קינן ביקר ב-Game On וחזר אל נעוריו האבודים
נוסטלגיה בתמונות: גלרית צילומים מ-Game On
|
|
|
|
|
|
|  | | משחקי כף יד | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
