השתחרר מהאזיקים
התקופה הרעה של וויל ביינום, שהגיעה לשיא במעצרו, סידרה לו את הראש. רון פלדהיים ראה בזאגרב רכז שקולע ובעיקר שומר על הכדור. ומוריס? אם לקטש יש חלק בהחתמתו, הוא את שלו תרם למכבי ת"א
מכבי ת"א ניצחה 76:81 את ציבונה בזאגרב
שרף: מוכן שננצח כל משחק ב-5 הפרש
ואז הגיע צביקה שרף. וגם שמעון מזרחי, ששמר עליו מאז אותה פרשה. וויל ביינום הגיע לנקודת האל חזור שלו. לא רק במכבי ת"א, אולי גם בקריירה שלו כשחקן. הימים במעצר עזרו לו לאסוף את עצמו מהביב אליו נקלע, באשמתו יש לומר, ולהודיע, אפילו בלי להצהיר, על שינוי.
נגד מלאגה זה כמעט ולא בא לידי ביטוי, בעיקר בגלל העייפות והלילות הארוכים ללא שינה. נגד ציבונה זה היה ברור לכולם שביינום הולך להתפוצץ. כבר באימון הראשון ביום רביעי בערב ביינום היה מספר אחת. הוא קלע, שמר, חטף ולא איבד את הכדור. שרף לא הפסיק לעודד אותו בקריאות ובמחיאות כפיים. לאחר מכן הוא גם שוחח איתו ארוכות. התמורה היתה גדולה מהצפוי.
וויל ביינום לקח על עצמו את ניהול המשחק ובדקות קריטיות של איבוד עשתונות במכבי, הוא היה שם כדי לחטוף, לקלוע ובעיקר, כדי לשמור על הכדור. אפס איבודים היו לו. נתון שצביקה שרף יודע להעריך עוד יותר מאשר 21 הנקודות שקלע. אופי הוא הראה שיש לו, עכשיו שינסה לשמור עליו לאורך זמן.
עושה רושם שרמת המוטיבציה שהכניס צביקה שרף בשחקנים מאז מונה למאמן הגיעה לשיאה. זה לא שאי אפשר לשמור על זה, אבל עכשיו המשחקים של מכבי יתבססו בעיקר על היכולת הקבוצתית. הרוח הגבית של "חילופי המאמנים" בחמשת המשחקים האחרונים דועכת. זה לא משנה את העובדה ששחקני הסגל של מכבי הם בעלי פוטנציאל לפיינל פור (כן, כן), ובתחילת העונה דובר על כך גלויות.
כדי שזה יקרה, צביקה צריך לעבוד עוד הרבה עם השחקנים ולפתור את בעיית העליות והירידות תוך כדי משחק. להוביל ב-20 הפרש במחצית בזאגרב זה יפה ומרשים, ואולי אפילו משהו שלא נלקח בחשבון. אבל לאבד את היתרון הזה באותה קלות שהושג, זה משהו שאסור שיקרה.
גם היכולת החלשה של מרבית השחקנים במשחק, צריכה להדליק נורות אזהרה. קאמינגס שוב לא הורגש, הפעם גם בלות'נטל, וזה עוד כשליאור
ומילה על טרנס מוריס. מה עוד אפשר לומר על הבחור שפעם נוספת משחק 40 דקות, קולע 11 נק וקוטף עוד 15 כ"ח, וכל זאת בשקט ובצנעה? אם לעודד קטש יש חלק בהחתמה שלו בתחילת העונה, אז למרות אי ההצלחה הקבוצתית איתו, הוא את שלו תרם למכבי.
טרנס מוריס הוא השחקן הכי משמעותי בסגל של הצהובים ועד עכשיו לא ברור כיצד בעונה שעברה בירושלים, במשחקים רבים הוא ראה את המשחק מהספסל. היכולת של מוריס בשני צידי המגרש, ההבנה שלו לקרוא שני מהלכים קדימה, ובעיקר השקט שהוא מקרין כלפי כולם, הופכים אותו לפסל החירות של צביקה שרף.