ראשי » חדשות » משפט ופלילים

"המשטרה הפכה לשק חבטות, נוצרה תחושה קשה נגד הצמרת"

הוא שירת למעלה מ-30 שנה במשטרה, והגיע להישגים משמעותיים במלחמה בתאונות כראש אגף התנועה. בריאיון ראשון מאז פרישתו מדבר ניצב בדימוס ברונו שטיין על התמונה ההיא עם רונאל פישר, על החקירה נגדו, ועל מה צריך לעשות נגד הקטל בדרכים. בלעדי

2012 הייתה שנה מוצלחת מאוד לאגף התנועה של משטרת ישראל, תחת פיקודו של ראש האגף דאז ניצב ברונו שטיין. מספר ההרוגים בתאונות דרכים - 299 - היה הנמוך ביותר מזה עשרות שנים. המספר הזה סימל שבירה כלפי מטה אל מתחת לרף של 300 הרוגים בשנה, וגם ירידה של 99 הרוגים לעומת השנה הקודמת.

עוד כותרות:
- גנרל אמריקאי: מנהיגי דאעש נמלטים ממוסול
- המורים לא השתכנעו "נמשיך במחאה"
- הפרלמנט הצ'כי גינה את החלטת אונסק"ו על הכותל

מאז 2012 מספר ההרוגים בתאונות דרכים בישראל מטפס שוב, בעיקר בשנתיים האחרונות. 2015 הסתיימה ב-355 הרוגים. השנה, נכון ל-13 באוקטובר, מדובר על 293 הרוגים - עלייה ב-13 הרוגים לעומת התקופה המקבילה ב-2015, וממוצע של 30 הרוגים בחודש. לא בכדי נחשב אפוא ניצב בדימוס שטיין לאחד ממפקדי אגף התנועה המוצלחים והיעילים שידעה המשטרה.
 
"עשיתי הרבה מאוד תפקידים במשטרה", אומר שטיין כשאני מבקש ממנו לתאר במבט לאחור את תקופתו בתפקיד, "אבל כראש אגף התנועה זה היה התפקיד הראשון בחיי שאמרתי לעצמי 'וואו, אני יכול להשפיע על חיי אדם'. זו הרגשה מדהימה, ואני מודה לאל על כך שהגענו להישג חסר תקדים. כולם שואלים מה קרה בשנת 2012. אני חושב שבחיים צריך גם קצת מזל, והיה לנו מזל. נכנסתי לתפקיד ביוני 2011, ולמדתי את העבודה.

"הכנו את המדיניות במשך ארבעה חודשים, ואחרי החגים התחלנו ליישם אותה. הירידה במספר ההרוגים בכבישים החלה כבר בשנת 2011, וכשעזבתי את התפקיד במאי 2013 ציינתי שאני עוזב עם שבעה הרוגים פחות לאותה תקופה לעומת 2012 - כלומר הייתה עוד ירידה של שבעה הרוגים לאחר הירידה הגדולה של 2012".
 
נכון אולי שצריך מזל, אבל צריך גם עשייה. מהם הצעדים שהביאו לדעתך לתוצאה של ירידה כזו במספר ההרוגים והתאונות?
"באתי למקום הזה אחרי שכל השנים הייתי שוטר וכשאני מכיר היטב את המשטרה, אבל אגף התנועה הוא תחום מאוד מקצועי שהצריך לימוד רציני. בעקבות הלמידה הזו ביצענו שורה של צעדים. החזרתי את המושג 'כבישים אדומים' והכנסתי את המושג 'רחובות אדומים', ושמנו דגש על המקומות המועדים האלה.

"הורדנו באופן דרמטי את מספר הדו"חות, כמעט ב-50 אחוזים, והחלטנו על אכיפה בררנית שמתמקדת בעברות החמורות ומסכנות החיים על חשבון העברות הקלות. התפקיד של אגף התנועה הוא לא לתת דו"חות אלא להציל חיים. דו"חות הם לא מטרה אלא אמצעי. אמרתי לשוטרי האגף: הלוגו של האגף הוא 'שירות בתנועה מציל חיים', אז בואו נציל חיים, ולשם כיוונו את הדברים. מיפינו את הכבישים וראינו שיש כבישים מסוימים וקילומטרים מסוימים שיש בהם תאונות לאורך שנים, כמו כביש 31, כביש 242, וחלקים מכביש 90".
 
ומה עושים עם כבישים כאלה?
"אמרתי לשוטרי האגף לא ללכת למקומות שבהם אפשר לתת דו"חות, אלא למקומות שאנשים נהרגים בהם. ברגע שיראו שם ניידות, זה ישנה את הרגלי התנועה במקום. השוטרים שאלו אותי: אתה לא מודד אותנו לפי מספר הדו"חות? עניתי שלא. אמרתי להם שהאכיפה שלנו הפסיקה להיות כמותית, והיא עוברת להיות איכותית. אני מודד אתכם לפי ההרוגים והפצועים, אמרתי לשוטרים שלי. הם שאלו: אנחנו אחראים על הרוגים ופצועים?

"אמרתי להם: כן, אתם אחראים. תהיו בשטח ותראו שאתם יכולים להשפיע. כל ראש זרוע או מפקד משטרת תנועה בכל אזור מיפה את הכבישים הבעייתיים אצלו, ואני מדדתי אותו לפי התקופה המקבילה בשנה הקודמת - כמה הרוגים, כמה פצועים, כמה תאונות. בדקתי גם דו"חות, אבל דו"חות איכות בכבישים המועדים: אכיפה של פס לבן, עברות בריונות, רמזור אדום, מהירויות מטורפות.

ניצב בדימוס שטיין מבקש לציין את הבכירים דאז שהעניקו לו גיבוי, ואפשרו את שינוי הדגשים ואת החמרת האכיפה. "עשינו עבודה מדהימה עם הפרקליטות", הוא אומר. "משה לדור היה אז פרקליט המדינה, והוא היה מאוד מחובר לעניין. כך גם השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ­ושר המשפטים יעקב נאמן. אחותו של נאמן נהרגה בתאונת דרכים, והוא היה מאוד מכוון לנושא. גם המפכ"ל יוחנן דנינו נתן לי יד חופשית.

"כך הכנסנו מושג של 'עברות תלתן' - עברות חמורות שמגיעות לשיפוט תוך שלושים יום. את הדו"חות האלה השוטר סימן כדי שהתובע ידע שמדובר בעברות חמורות, ושפה אין עסקאות טיעון. הכנסנו את פרויקט המצלמות הדיגיטליות א-3 בפריסה נרחבת, ויצרנו תהודה גדולה מאוד סביב המצלמות. לפעמים התקשורת מתחה ביקורת, אבל התחושה הכללית הייתה שכולם רתומים לזה ומדברים על זה. הקמנו את סיירת האופנועים ועשינו ממנה זרוע חזקה, ומיקדנו אותם למקומות הנכונים".
 

מה אתה משיב לטענה שלפיה פרויקט המצלמות הוא חלק מאינטרס של המדינה לתת כמה שיותר דו"חות ולהכניס בדרך זו עוד כסף לקופתה?
"זו אגדה אורבנית נוראית. בתקופתי אגף התנועה נתן באופן כללי הכי מעט דו"חות, ואף אחד לא אמר לי כלום ולא שאל שום שאלה. אין דבר כזה מכסת דו"חות, ואין שום משמעות לכסף בהקשר הזה. אז אמרו על המצלמות שהן נועדו לסחוט כספים מהאזרח, זה פשוט לא נכון".

במסגרת המאבק לצמצום תאונות הדרכים נדרשה התייחסות מיוחדת לאכיפת חוקי התנועה במגזר הערבי, שמעורבותו בתאונות ומספר ההרוגים מתוכו גדולה מאוד בהשוואה לשיעורו היחסי באוכלוסייה. "החלטנו לאכוף בתוך הכפרים", מספר שטיין. "הם תמיד חשבו שאנחנו באים לתת להם דו"חות כדי להוציא מהם כספים. הסתובבתי בתוך הכפרים הערביים, דיברתי עם ראשי הרשויות והסברתי להם את המהלך. הם הבינו שאנחנו לא באים סתם כדי לחלק דו"חות, אלא רוצים באמת להפחית את מספר הנפגעים. עסקנו למשל בנושא הטרקטורונים שנוסעים בתוך הכפרים באופן פרוע ולעתים ללא רישיון, ואנשים שנוסעים במהירויות מטורפות.

"אמרתי לשוטרים שיש לנו שלושה מעגלים: האיש הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון. אתן לך דוגמה. שאלתי את אנשי האגף מתי המשמרות הכי משמעותיות שלהם והם הצביעו על ראשון בבוקר, בגלל עומסי התנועה והפקקים. אמרתי: מה ההשפעה שלנו בשטח הזה? הרי הפקק הוא אותו פקק, ואם יעמוד שוטר בצומת אז האזרח יאמר שהפקק הוא בגלל השוטרים.

"בואו נראה מה יש לנו בחמישי ובשישי בלילה, כשאנשים שותים ונוהגים. עשינו הסטה מאוד משמעותית של הכוחות לזמנים הנכונים. כשהמפקדים ידעו שאחת לחודש הם צריכים לבוא ולתת דין וחשבון בפני סגל הפיקוד של אגף התנועה, הם נרתמו. החלטנו שאנחנו רוצים לרדת מ-300 הרוגים. זה היה חלום במדינת ישראל, והייתה לזה הירתמות אדירה".

ניצב בדימוס ברונו שטיין, 55, הגיע לאגף התנועה לאחר שורה ארוכה של תפקידים בכירים במשטרת ישראל. הוא נולד ברומניה, וכשהיה בן שלוש עלתה משפחתו לישראל. בצה"ל שירת ביחידת חבלה מוצנחת בחטיבת הצנחנים, והשתתף במלחמת לבנון הראשונה. שנה לאחר שחרורו התגייס למשטרה והחל את שירותו כבלש במרחב ירקון. הוא סיים קורס סמלים בהצטיינות ואחריו יצא לקורס קצינים, גם אותו סיים בהצטיינות ומונה לקצין בילוש.

בהמשך עבר להיות קצין סיור במחוז תל-אביב. הוא הקים את יס"מ ירקון, והיה מפקדה הראשון בתקופת הפיגועים הגדולים בתל-אביב בתקופה שלאחר הסכמי אוסלו. בהמשך מונה לקצין אגף המבצעים של המרחב, למפקד תחנת רמלה, תחנת נתניה, מרחב אילת­ומרחב ציון בירושלים. במאי 2011 הועלה לדרגת ניצב ומונה לראש אגף התנועה, תפקיד שבו כיהן במשך שנתיים עד שנכנס לתפקיד מפקד מחוז מרכז. בסוף שנת 2014 פרש מהמשטרה לאחר 31 שנות שירות, וכעת הוא משלים את התואר השלישי שלו.

שטיין פרש מהמשטרה בתקופת התפוצצות פרשת עו"ד רונאל פישר, שנטען עליו ששיחד קצינים בכירים במשטרה תמורת מידע מחקירות משטרה נגד לקוחותיו. פרקליט הצמרת נעצר ביולי 2014 על ידי חוקרי מח"ש לאחר שנחשד כי דרש כספים מאלון חסן, אז יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, תמורת סגירת תיקי משטרה נגדו. פישר אמר לחסן כי הכספים נועדו לשחד קציני משטרה בכירים. חוקרי מח"ש לא הצליחו לפתוח את האייפון של פישר, ובהיעדר ראיות הוא שוחרר. שטיין ופישר היו אז בקשרי חברות.

חודשיים לאחר המעצר פורסמה בעיתון 'הארץ' תמונה שבה נראה שטיין, אז מפקד מחוז מרכז, חוגג באירוע פרטי בביתו של פישר, למרות החשדות הכבדים נגד עורך הדין בדבר מתן שוחד לקציני משטרה. באותו יום הודיע שטיין כי החליט לפרוש מהמשטרה. בריאיון הנוכחי מבקש שטיין להדגיש כי החלטתו לפרוש התקבלה לפני פרסום תמונתו עם פישר, בשל תחושת מיצוי. לדבריו הוא אף הודיע על כך לשר לביטחון הפנים דאז יצחק אהרונוביץ ולמפכ"ל דאז יוחנן דנינו, שבועות מספר לפני הפרסום.

 
"אני יכול לומר בסיפוק שכל התפקידים שלי מאז שסיימתי קורס קצינים היו תפקידי פיקוד", הוא אומר. "שירַתי בהרבה מקומות בארץ, שירות מגוון ומדהים, ואני מלא סיפוק על השירות שלי. לא סיימתי את השירות בגלל התמונה עם רונאל פישר. זה היה סיכום שלי עם השר ועם המפכ"ל עוד הרבה לפני שפורסמה התמונה. הם ביקשו ממני להישאר, אבל זו הייתה החלטתי".

באפריל 2015 קיבלה הפרשה תפנית כאשר החוקרים הצליחו לפתוח את האייפון של פישר בעזרת מעבדה מיוחדת ולמצוא בו חומר מפליל, שבעקבותיו הפכה עוזרתו האישית של פישר לעדת מדינה. היא הפלילה אותו, את קצין המשטרה רב-פקד ערן מלכה, ואת פרקליטת מחוז תל-אביב לשעבר רות דוד. רפ"ק מלכה חתם על עסקת טיעון עם מח"ש וטען בפני החוקרים כי פישר נהג להעניק טובות הנאה לשטיין כמו מימון חופשה בחו"ל, ויסקי יקר ומתנות נוספות תמורת מידע פנימי מהמשטרה.

שטיין, שהיה אז בחופשת פרישה, נחקר באזהרה במח"ש. הוא הודה כי היה בקשר חברי עם פישר, אך הכחיש באופן גורף כי קיבל ממנו טובות הנאה או העביר לו מידע כלשהו. במרץ השנה הוחלט במח"ש שבמעשיו של שטיין לא היה היבט פלילי, והתיק הועבר למחלקת המשמעת של המשטרה. "בסוף השירות הייתה חוויה לא נעימה", אומר על כך שטיין, "אבל אני שמח שבהיבט הפלילי זה נסגר, ואני סמוך ובטוח שגם בהיבט המשמעתי זה ייגמר".

פרישתו של שטיין הצטרפה לגל של ניצבים שסיימו את תפקידם במשטרה בשל הסתבכויות וחקירות, גל שהביא בסופו של דבר להחלטת השר לביטחון פנים למנות למפכ"ל את רוני אלשיך שהגיע מהשב"כ ולא משורות הארגון.
 

מה אתה חושב על העובדה שהובא מפכ"ל מבחוץ?
"הרושם שנוצר היה שהמשטרה הייתה במעין משבר מנהיגותי. ראש הממשלה והשר לביטחון פנים חשבו שצריך להביא מישהו מבחוץ. משטרת ישראל היא גוף מאוד ממושמע ומאורגן והוא יודע ליישר קו מול ההחלטה".

לדעתך באמת היה משבר מנהיגותי?
"תחושות הציבור כלפי צמרת המשטרה היו קשות מאוד. לא היו ימי חסד וחלק מהפרסומים היו יותר קשים מהמציאות. נעשו דברים שאסור שייעשו, אבל בוא נהיה הגונים ונודה שלא רק במשטרת ישראל זה קורה. הפכו את המשטרה לשק חבטות, נוצרה תחושה קשה כלפי צמרת המשטרה".

איך הייתה הכהונה של יוחנן דנינו בעיניך?
"הוא רצה משטרה טובה יותר ושהמשטרה תיתן שירות טוב יותר, ואני מאמין בכוונותיו. קטונתי מלשפוט מפכ"ל".

כהונתו של שטיין באגף התנועה נחשבת לפסגת שירותו במשטרה. הירידה במספר ההרוגים בתקופתו נזקפת כאמור לזכות שורה של צעדים ובהם התייחסות לכבישים ורחובות "אדומים", מעבר מאכיפה כמותית לאיכותית, שיפוט מהיר בעברות חמורות, כניסת שוטרי התנועה לכפרים הערביים ועוד. אך כאמור, המהלך שזכה לתהודה הרבה ביותר הוא פרויקט מצלמות המהירות א-3. "בשנת 2012 עדיין פיתחו פילמים במצלמות המהירוּת", מספר שטיין. "אנחנו לא מדברים על 2002, אלא על 2012. פרויקט המצלמות החדש היה דיגיטלי. המצלמות הן באיכות מעולה, ויכולת הערעור על הצילומים שואפת לאפס".

רבים מתייחסים למצלמות כאל מארב סמוי, שכוחו בלכידת הנהג הסורר שאיננו מודע לעין הפקוחה עליו. שטיין חולק על אופן החשיבה הזה. "כשהתחילו להציב את העמודים של המצלמות, ראיתי שצבעו אותם באפור", הוא מתאר. "אמרתי, מה, אני גנב? תצבעו את זה בכתום, וגם תשימו שלט לפני שיש מצלמה, שידעו שיש שם מצלמה. זו התפיסה: שהנהג יראה את המצלמה, ידע שהוא גם עשוי להיתקל בהמשך בניידת תנועה, ויגיד לעצמו: אני אנהג כמו שצריך כי אני לא רוצה לשלם קנסות או שייקחו לי את הרישיון.

"ככה מייצרים דפוס חשיבה אחר. פרופ' הלל בר-גרא מאוניברסיטת בן-גוריון בדק את יעילות המצלמות. הממצאים שלו הראו באופן חד-משמעי שהמצלמות משפיעות על הנהיגה וגורמות לנהגים לפחד להיתפס. שמנו עמודים וניידנו ביניהם את המצלמות, וגם העמודים הריקים השפיעו. הרעיון היה לייצר הרתעה, וזה עבד".
 

באגף התנועה טוענים היום שפרויקט המצלמות ייצר המון דו"חות ותקע את בתי המשפט לתעבורה, ושנהג שצולם במהירות מופרזת יישפט רק בעוד כמה שנים.
"זה אומר שאנשים בארץ נוהגים במהירויות גבוהות מאוד, כלומר שיש לנו בעיה. אני מכיר את האמירה 'מהירות לא הורגת'. אז נכון שאם נסעת מהר ולא קרה לך כלום בדרך, המהירות לא הורגת. אבל אם נתקעת במשהו, קיימת סבירות גבוהה שתיפצע קשה או שתיהרג.

"כחלק מהתקצוב של הנושא לא יכולים להוסיף עוד שניים-שלושה שופטים במדינת ישראל שיעסקו בתעבורה? הפתרון הוא לא רק להוסיף ניידות, צריך להוסיף שופטים ותובעים. כל המערכת צריכה לעבור שדרוג. אנחנו משקיעים מיליארדים בתשתיות והן אכן השתפרו מאוד, אבל זה לא מוריד את מספר ההרוגים. אם נהג נתפס במהירות גבוהה ורק אחרי כמה שנים הוא יגיע למשפט, זה אכן אבסורד.

"נהגים מרשים לעצמם לעבור עברות חמורות כי הם יודעים שיוכלו לגרור את המשפט ובסוף לעשות עסקת טיעון מקלה. ברגע שנהג יבין שאם הוא נתפס, תוך שבועיים הוא במשפט והוא מקבל שלילה לשנתיים וקנס של עשרות אלפי שקלים, זה יחלחל. בתאונות דרכים בישראל נהרגו ונפצעו יותר אנשים מאשר בכל המלחמות. זו מלחמה אמיתית.
 
"להסתכל על הנושא מהזווית הכלכלית זה נשמע נורא", אומר שטיין, "אבל הרוגים ופצועים קשה עולים למדינה הון תועפות, הרבה יותר מלרכוש ניידות ולגייס שוטרים. צריכים לקבוע נוסחה שתתרגם את החיסכון כתוצאה מהירידה במספר ההרוגים והפצועים לתקציבים שיועברו לאגף התנועה. אני לא יודע מה ההבדל בין מספר הניידות שהיו בתקופתי למספרן עכשיו, אבל הבנתי שהייתה ירידה. התקציב צריך להגיע ישירות לאגף התנועה ולא דרך הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ושיבחנו את ראש אגף התנועה במספר הנפגעים.

"אל תמחאו לו כפיים על ירידה במספר, אלא תעצימו אותו. תוסיפו לו טכנולוגיות חדשות, תוסיפו ניידות, תוסיפו אופנועים, תתקצבו אותו בשוטרים. מה זה בשביל מדינת ישראל 150 מיליון שקל בפריסה לחמש שנים? כלום כסף. תנו בין 20 ל-30 מיליון שקל בשנה לאגף התנועה, ואני אומר שבתוך חמש שנים ייחסכו מיליארדים למדינה".

כמה ניידות ושוטרים צריך לדעתך?
"אם היו באגף התנועה בין 150 ל-200 אופנועים, ובין 500 ל-600 ניידות, המצב היה הרבה יותר טוב. בשנים האחרונות נוספו כבישים, ובכל שנה יש יותר מכוניות על הכביש. קח 50 אופנועים של משטרת התנועה ביום, תחלק אותם לקבוצות של שלושה, ושייסעו בכבישים. זה משפיע באופן דרמטי על נהגים. פתאום כולם נהגים זהירים. אף אחד לא מחזיק את הטלפון, רק נוהגים.

"ברגע שיש נראות של ניידות ואופנועים של אגף התנועה בכביש, זה משפיע. כשהכנסתי את הקוז'אקים הכחולים והאדומים לניידות של אגף התנועה (בשונה מהאורות הכחולים ביתר הניידות), הרימו גבה. אמרתי: זו הנבדלות של שוטר התנועה משוטרים אחרים. הנהגים ידעו שזה שוטר תנועה. כשנהג רואה את האורות האלה הוא מבין שזה שוטר תנועה ואומר לעצמו - איתו אני לא מתעסק. צריך לייצר נראות בכבישים".

אגף התנועה, המתמודד כעת עם עלייה במספר התאונות וההרוגים, טולטל באוגוסט האחרון כאשר ראש האגף, ניצב ירון בארי, הודיע במפתיע על פרישה. בארי מסר כי פרישתו נובעת מתחושת מיצוי, ואיננה קשורה לעלייה במספר ההרוגים. גם השר לביטחון פנים גלעד ארדן והמפכ"ל רוני אלשיך דחו את הטענות שלפיהן בארי אולץ לפרוש. עם זאת, בשיחות סגורות אמר ניצב בארי לא פעם כי לאגף אין מספיק ניידות ושוטרים כדי להתמודד עם העלייה במספר התאונות. השר והמפכ"ל החליטו למנות למחליפו של בארי את תת-ניצב דורון ידיד.

"בארי לא התייעץ איתי לפני הפרישה", אומר שטיין. "לאדם יש זכות לפרוש מתי שהוא רוצה. הוא אמר שאין קשר בין הפרישה לעלייה במספר ההרוגים, ואני מאמין לו".
 

כראש אגף התנועה, יש לו אחריות לעלייה במספר ההרוגים?
"אם אתה נותן למישהו אחריות אתה צריך לתת לו גם אמצעים להתמודד עם האחריות הזו. בסוף, מי שאחראי על מה שקורה בכבישים הוא משרד התחבורה. הסמכות לאכיפה ניתנה למשטרה. משרד התחבורה צריך להקצות כסף, וכך גם המשרד לביטחון פנים ומשרד הבריאות".

מה הדבר הראשון שדורון ידיד צריך לעשות כראש אגף התנועה הנכנס?
"הוא צריך לפעול להגדלת אגף התנועה ולדאוג לתוספת שוטרים. לא כדי להגדיל את מספר הדו"חות, אלא כדי לייצר תרבות נהיגה אחרת ולהציל חיים".

ישנה אמירה ש-300 הרוגים לפחות בשנה בתאונות דרכים בישראל זו גזרת גורל. מה דעתך?
"תאונות דרכים אינן גזרת גורל. צריך לתת את האמצעים והמשאבים הנכונים. בתקופתי הוכחנו שאפשר לצמצם אותן. אנחנו צריכים לשנות את תרבות הנהיגה. בטווח הרחוק צריך לעסוק בחינוך באופן משמעותי. הדבר השני הוא לייצר הרתעה כזו שהנהג יבין שהסבירות שיתפוס אותו שוטר היא גבוהה, שהוא לא ידע אם יש פה ניידת סמויה או אופנוע סמוי, ואז הוא יפחד וישנה את הנהיגה שלו.

"כשהכנסתי את המצלמות באופנועים של המשטרה אמרו שזו פגיעה בפרטיות, אבל כשהתחילו לראות את הסרטים ולהבין איך נוהגים בישראל פתאום כולם הזדעזעו. ברגע שהאזרח ידע שכשהוא עולה על הכביש יש סבירות גבוהה שהוא יראה שוטר, הוא ינהג אחרת. מחקרים בעולם מראים שהשפעת הפגישה של נהג פוגש עם שוטר יכולה להימשך יומיים-שלושה".

 
מה מספר ההרוגים האופטימלי בשנה בתאונות דרכים? עד לאן אפשר לרדת?
"החזון צריך להיות אפס הרוגים".

זה לא נשמע ריאלי.
"פעם חשבו שהעולם הוא שטוח, ואלה שאמרו שהוא עגול נחשבו לא נורמלים. באותה תקופה מה שהם אמרו היה ריאלי? אם תעשה תוכניות לטווח ארוך, כולל חינוך והרתעה, אולי יום אחד אנשים יעלו לרכב וינהגו כמו שצריך. אני רוצה להאמין שאפשר להגיע לאפס הרוגים בשנה. למה לפחד להציב יעד כזה? אני לא אומר שזה יכול לקרות בעוד שנה-שנתיים, אבל אולי בעוד עשר שנים כן.

"מדינת ישראל משקיעה המון בביטחון שלה מול אויבים חיצוניים, ותאונות הדרכים פוגעות בתחושת הביטחון של האזרח. אם אין טרור, הן האתגר הראשון במעלה. כשיורים עלינו טילים, טובי המוחות במדינת ישראל מוצאים לזה פתרונות. המאבק בתאונות הדרכים הוא חלק מהביטחון של תושבי מדינת ישראל, וצריך להקצות לזה משאבים".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg