בלב ההספד, הטלפון של איש החברא קדישא צלצל
במושב הכנסת הבא ראוי שמי שכבוד האדם וכבוד הדת יקרים, ימצא את הדרך לנפץ את המונופול חסר הרגישות ולפתוח בפני האבלים אפשרות קבורה לפי רצונם ואמונתם
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
זה מתחיל מבלבול קל בין שתי לוויות שונות, שכמו במכונה תעשייתית משומנת היטב, פס הייצור מכניס אחת עוד בטרם יצאה השנייה. הקהל מתעשת כשהוא מגלה שאינו מזהה איש מהאבלים, נפרד מלוויה אחת ומצטרף לאחרת, כשהוא מוכנס אחר כבוד לבית הלוויות עצמו. כאן תינתן לו הזדמנות להאזין לדברי הפרידה של האבלים, אבל לא לאורך זמן. עוד בטרם יתחילו להישמע ההספדים, בעל הבית יתחיל לזרז את בני המשפחה.
''מודיעין מחדשת את החוזה של חברת הקבורה לפי שביעות הרצון ממנה, ואינה מאפשרת מונופול קבוע''.
פלאש 90
בהתחלה עוד נשמעים היטב דברי הפרידה הנוגעים ללב, כלומר נשמעים היטב למי שהצליח להידחס בתוך המתחם. בכל עשרות שנות קיומו, בית הלוויות הוותיק שמגר עוד לא מצא לנכון להרכיב מערכת רמקולים שתשמיע את ההספדים למלווים הרבים שמצטופפים בחוץ. ואז זה מתחיל: בשעה שהנכדים נפרדים מסבא היקר, הסלולרי של איש החברה קדישא מצלצל. הוא לא מתנצל, חלילה, ולא מעלה בדעתו לצאת מהמתחם או ללחוש אל תוך הטלפון. לגמרי לא. אחרי הכול זה טלפון מהעבודה, והוא בעבודה עכשיו. "שלוש־ארבע דקות ואנחנו יוצאים", הוא אומר לאיש שמעבר לקו. "כן, המכונית תהיה לפנינו. כן, כבר באים".
הוא סוגר את הטלפון ומודיע לאחד האבלים שנגמר הזמן. אז נכון, עד הבוקר עוד היה להם אבא בריא ויקר, והבשורות הרעות הגיעו רק לפני שעות בודדות, עם צאת השבת, ובתוך כל התדהמה הזו צריך לארגן הלוויה, הספדים ושבעה. אבל היי, יש פה עוד אנשים שמתכוונים למות הערב, אז אנא מכם, תתקדמו עם זה הלאה. מחכים לנו בבית העלמין להמשך האירוע. סליחה, הלוויה. דמעות הכאב בקהל הופכות לדמעות זעם. מישהי לוחשת: "אחרי זה מתפלאים שהחילונים שונאים את הדת ואת הדתיים". מישהי אחרת שוקלת להעיר משהו לאיש, אבל הוא כבר העיף את כולם החוצה, תוך שהוא זורק איזו בדיחה לאחד המלווים שעומדים לידו.
למרבה המזל, הנכדים שעמדו בסמוך היו עסוקים מדי באבלם ולא שמו לב לדברים. אלא שהמזל הוא לא מי שאמור לנהל את הלוויות שלנו. זו לא ההלוויה הראשונה ולא האחרונה שמתנהלת כך. סיפורי הקבורה המקאבריים האלה מוכרים לעייפה, ובכל זאת הדברים לא משתנים. חברות הקבורה השונות עושות עבודת קודש ומתעסקות במלאכה בלתי נעימה בעליל, אולם כך גם אחות סיעודית שמטפלת בחולים ובהפרשותיהם דבר יום ביומו. ובכל זאת, לא יעלה על הדעת שעבודת הקודש הזו תאפשר לה או להם לזלזל בכבוד האדם או במשפחתו.
בצד המאמץ שנעשה (והצליח) לטובת פתיחת אזורי רישום לנישואין לפי בחירת בני הזוג הנישאים, נעשה גם מאמץ לפתיחת אזורי קבורה, כך שמשפחת הנפטר תוכל לבחור לה את החברה שתסדר את הלוויית יקירה.
המאמץ הזה עלה על שרטון פעם אחר פעם. לך תתחרה עם חברה שמגלגלת סכומי עתק ושנהנית ממונופול בלתי מוגבל. בשביל זה בדיוק יש לנו בית מחוקקים.
העיר מודיעין (שאגב, אין בה מועצה דתית אלא מחלקת דת בעירייה), מחדשת את החוזה של חברת הקבורה לפי שביעות הרצון ממנה, ואינה מאפשרת מונופול קבוע בשום אופן. היא כן מאפשרת קבורה אזרחית נטולת קדיש או קריעת הבגד, על ידי אותה חברה עצמה. החברה הנבחרת מחויבת להתאים את עצמה בכל לוויה לבקשות המשפחה – קבורה מלווה בשירים, קדיש של נשים או כל מה שיעלה על דעת האבלים.
וראו זה פלא, בלוויות במודיעין שום סלולרי לא מצלצל למתעסקים בעבודת הקודש באמצע הקבורה, ואף קברן לא מזרז את האבלים לצאת לדרך באמצע דברי הפרידה. וחלקת הקבורה האזרחית? לא תאמינו, אבל מאז הקמת העיר נטמנו בה בקבורה אזרחית 11 אנשים בלבד, שמונה מהם אינם יהודים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם