ילדים כחול לבן זה פאסה?
אמיר חצרוני מבקש להפסיק לראות בהבאת ילדים את חזות הכל. מורלי פרישמן תוהה אם מדובר בדרך מתוחכמת לחשוף עוולות חברתיות
בטור זה, חף מכל תקינות פוליטית מתחנחנת וליברליות מתחסדת, מתייחס חצרוני לילדים כאל "מוצר" וכך מניח את אבן הפינה לבניין מחשבתי שכל דלת וצהר בו הם פתח לתובנות מרחיקות לכת. תפישת הילדים כמוצר מאפשרת הצגת עמדות אשר אלמלא כן עלולות היו להיחשב הזויות משהו. כך, "כמו כל מוצר, גם ילדים כדאי לייצר היכן שיש יתרון יחסי בייצורם. כשם שאנחנו לא מייצרים בישראל סירופ מייפל מתקתק כי האקלים שלנו לא מתאים, כך גם אין טעם לבזבז זמן עבודה יקר של מתכנתת מחשבים ישראלית על הריון שאליו יכולות להיכנס מיליוני פיליפיניות, תאילנדיות או קאזחיות, אשר ישמחו תמורת סכום סמלי למסור ילדיהם לאימוץ אצלנו".
במילים אחרות, אין לישראל יתרון יחסי בייצור ילדים דווקא, מלאכה גופנית בזויה-משהו הדורשת השקעה מרובה של זמן,רגשות, אנרגיה וכסף. ודאי כאשר קיימות מספר חלופות מושכות לייבא ילדים מן הניכר, בעבור סכום זניח לכל יחידה.
סאטירה חריפה
אולם במיקור חוץ של הריונות לא די, שכן מן הראוי להוסיף ולחקור: האם בכלל יש לישראל צורך במוצר זה, 'ילדים'? כידוע, ערכם של ילדים הוא בכך שעם התבגרותם הם הופכים לכח עבודה. חצרוני מכיר בכך שכל מדינה זקוקה לתחלופה של כח אדם על מנת שלא להתנוון ואף בכך שילדים יכולים להבטיח את התחלופה הזו. אך כאן מגיעה קפיצה נחשונית מחשבתית, חציית הרוביקון, היציאה מן המערה: "הולדה של תינוקות היא לא הדרך היחידה או הטובה ביותר להבטיח אותה. ניתן בקלות לייבא מהגרי עבודה איכותיים ומשכילים מהמזרח הרחוק וממזרח אירופה, שישמחו להצטרף לאלתר לחזון
הציוני מבלי שנידרש לבזבז שנים בגידולם".
צודק חצרוני. אם התועלת החברתית של מיקור חוץ של הריונות היא אדירה (ביטול הבזבוז שבחופשות לידה, המנגנון הרפואי היקר התומך בהריון, לידה והגיל הרך), לא כל שכן היתרונות העצומים-כלכליים כתרבותיים-שבחברה ישראלית הפטורה כליל מן המוצר "ילדים" (שכן היא מייבאת את עובדיה "איכותיים ומשכילים" כבר מן הנכר). שוו בנפשכם: חסל הוצאות על טיפת חלב! די לגנים! סוף לערוץ הילדים! זבי חוטם טורדניים ורעשנים- לא אצלנו! הרבה יותר זול, הרבה יותר שקט, הרבה יותר תרבותי, מתקדם ובר קיימא.
בעבר קבע חצרוני כי "התחרות הגוברת בעולם המדע והאקדמיה גורמת גם למדענים רציניים ביותר לומר שטויות בשידור חי ומעל גבי עיתונים". כמי שקרא רבים מטוריו של חצרוני, והרגשות שעוררה בי קריאה זו נעו על המנעד שבין שעשוע לפלצות, תוהה אני שמא היה שמץ של אירוניה עצמית באמירה הנ"ל. אולי כל זה לא אמיתי? אולי בעצם אין דבר כזה "הפרופסור אמיר חצרוני" וממילא כל טוריו הם פרודיה? כמה נהדר יהיה לגלות שהפרופסור והבליו הינם, נניח, פרי מוחה הקודח של סטודנטית מבריקה במיוחד, המציעה סאטירה חריפה לחשיפת עוולות חברתיות, אקדמיות ותקשורתיות.
הכותב הוא אב לתינוקת בת שנה (מתוקה מסירופ מייפל) ואינו פרופסור מן המניין (אף לא דוקטור).
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם