בין פמיניסטים לפמיליסטים
אם החברה הישראלית תפסיק לראות בהבאת ילדים את חזות הכל, נשים יוכלו להתמקד בקריירה ולסגור פערים כלכליים בינם לבין גברים
פרשתי מהמיזם כשנוכחתי לדעת כי מרבית השותפים לדרך תומכים ב"ערכי משפחה" - מכבסת מלים שמשמעותה היא להחזיר את הנשים למטבח ולהשיב את כולנו למאה התשע עשרה. ברבות השנים, הפכה שדולת הגברים לפמיליסטים, שערכו את הכנס שבו התבטאה חברת הכנסת יוליה שמאלוב-ברקוביץ מ"קדימה" נגד הניסיונות "להפוך נשים לגברים" – וקוממה עליה כל ארגון נשים אפשרי וגם את כל חברות הכנסת, לרבות ציפי לבני.
הבעיה שלי עם הפמיליסטים – כמו גם עם הפמיניסטיות – היא שהם נוטלים רעיון שיש בו יסוד הגיוני ומביאים אותו למקום אבסורדי. בסוף המאה התשע עשרה עלה לראשונה על במת ההיסטוריה הרעיון הפמיניסטי כקריאת תגר שאין מוצדקת ממנה לשוויון זכויות מגדרי. אינני מוצא סיבה שאישה לא תשרת כלוחמת בסיירת גולני, או שתידרש להקריב את הקריירה שלה על מזבח הילדים והמשפחה.
לכן, למרות שאני מסכים עם הפמיליסטים שישנה הגזמה בחקיקה בנוגע לעבירות מין מינוריות שהופכת כל חיזור תמים לפשע מפלצתי קשה לי להתחבר עם שאיפתם להחזיר עטרה ליושנה – במיוחד כאשר אני זוכר שהערכים המשפחתיים שהם חשים אליהם נוסטלגיה נמצאים בשפע בבני ברק ובמאה שערים. מקומות שלוקחים בהליכה את המקום הראשון בתחרות היישוב הכי עני והכי מוזנח. זה לא מקרי שהמדינות העשירות ביותר בעולם - ארצות סקנדינביה – צמצמו את הילודה למינימום, ותושביהן מוותרים במקרים רבים על הקמת משפחות קונבנציונליות. משפחות גדולות בטעם של פעם לא הולכות טוב עם עושר וקריירה.
מאידך, קשה לי גם להתחבר לדרישות הפמיניסטיות להעדיף נשים על פני גברים בקבלה לעבודה, לתת לנשים ייצוג בגופים שלטוניים גם אם אין מועמדות מתאימות, ולהעניק לנשים הטבות כספיות כמו הכרה בהוצאות טיפול בילדים כהוצאה מוכרת לצורכי מס.
לטעמי, גם הפמיניסטיות וגם הפמיליסטים נאחזים בתפיסת עולם מיושנת, אשר רואה בגידול ילדים את תכלית הקיום האנושי. הפמיניסטיות טוענות שבגלל שנשים יולדות נוצרים פערים כלכליים בינם לבין גברים קרייריסטים ועל זה מגיע להן לקבל פיצוי; הפמיליסטים סבורים שרק במשפחה מסורתית ניתן לגדל ילדים מחונכים היטב, ולכן הפמיניסטיות מתבקשות לוותר על שאיפותיהן לעדות קריירה.
השורה התחתונה היא שגם אלה וגם אלה דנים את מדינת ישראל להתפוצצות אוכלוסין, צפיפות בלתי נסבלת ועוני. הם אינם מסוגלים - למרבה הצער - לחצות את הרוביקון ולהבין שהמפתח לעושר ואושר – וגם ליחסים טובים יותר בין המינים - הוא ויתור על הבאת ילדים. לא במקרה תיקי גירושין של זוגות ללא ילדים נסגרים יותר בקלות מאשר תיקים של משפחות עם ילדים, ולא
אמנם כל מדינה זקוקה לתחלופה של כוח אדם על מנת שלא להתנוון. אמנם ילדים יכולים להבטיח את התחלופה הזו, אבל הולדה של תינוקות היא לא הדרך היחידה או הטובה ביותר להבטיח אותה. ניתן בקלות לייבא מהגרי עבודה איכותיים ומשכילים מהמזרח הרחוק וממזרח אירופה, שישמחו להצטרף לאלתר לחזון הציוני מבלי שנידרש לבזבז שנים בגידולם.
כמו כל מוצר, גם ילדים כדאי לייצר היכן שיש יתרון יחסי בייצורם. כשם שאנחנו לא מייצרים בישראל סירופ מייפל מתקתק כי האקלים שלנו לא מתאים, כך גם אין טעם לבזבז זמן עבודה יקר של מתכנתת מחשבים ישראלית על הריון שאליו יכולות להיכנס מיליוני פיליפיניות, תאילנדיות או קאזחיות, אשר ישמחו תמורת סכום סמלי למסור ילדיהם לאימוץ אצלנו. אם החברה הישראלית תפסיק לראות בהבאת ילדים את חזות הכל, נשים יוכלו להתמקד בקריירה ולסגור פערים כלכליים בינם לבין גברים, ונגיע לשוויון והרמוניה בין המינים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם