חַפֵּש באנטארקטיקה
לא רק הציפורים נודדות. אמא ירוקה מחפשת דרך. אולי היא תמצא אותה במקום בו מתחת לאגם אפשר למצוא כוכבי ים ואלמוגים
מאז ומעולם נדדו בני האדם ממקום למקום ממניעים כלכליים, פוליטיים ואחרים. בימינו עדיין קיימים עמים נוודים ביבשות העולם, כמו: הצוענים באירופה, המונגולים באסיה, הבדוים ועוד רבים. אחדים כיום משתייכים למדינה מוגדרת ואחדים ללא מדינת לאום. העם היהודי אף הוא נכלל במניין העמים הנוודים, עקב תפוצתו ואלפיים שנות גלותו. נשאלת השאלה האם התואר "היהודי הנודד" דבֵק בנפשנו עד היום? או שמא תכונת הנדודים אוניברסלית וּטבועה בלב האדם והחי, ככתוב במשלי כ"ז 8 : "כציפור נודדת מן קִנָּהּ, כן איש נודד ממקומו"?
מי מאיתנו לא רוצה עתה להרחיק מכאן? מי מאיתנו לא היה מוכן לפרוש כנפיים ולעוף? למי מאיתנו לא שמורה פינה חמה בלב למקום אהוב או יעד כיסופים שנבצר מלבקר בו? מי מאיתנו לא רוצה לצאת ברגע זה למסע נדידה קצרצר ולחזור, סתם כדי לנקות את הראש או לטעון את מַצְבֵּרי הנפש?
בעידן הפוסט-מודרני נוצרה תחושת מגמתיות של נדידה אל העצמי, וזו בלתי-תלויית דת, גזע, מין או גיל. כל נפש מחפשת את ה"אני" שלה, את ייעודה ומקומה בעולם הזה. כל נפש מחפשת מרגוע ופסק זמן מִקֶצֶב החיים המטורף. כשם שנמצא טיילים גרמנים בניו- זילנד, מוצ'ילרים ארגנטינאים בהודו ותרמילאים יפנים בברזיל – כן נוכל לגלות מי שהרחיק עד הקצה, עד לסוף העולם דרומה לְשם חיפושים – מקום שָם "רוגשים אוקיינוסים מטורפים. רוח קלה ותמימה הופכת בקלות לסופה מסמאת, מטמטמת. הרוח הנוראה מתגלגלת מן ההרים במהירות של מאה וחמישים קילומטרים בשעה".
ואחרי הכל, "גם הפנגווינים הקיסריים דוממים.. כשאתה כאן, הצפון הוא כל מקום חוץ מזה שאתה דורך עליו. יותר מזה לא תוכל לְהַדְרים". ומוסיף גיבור הספר "דרומית לאנטארקטיקה": "היה עלינו להרחיק עד אנטארקטיקה כדי לגלות את הדבר הפשוט והברור הזה: אנחנו אנחנו ולא שום דבר אחר.
כל מה שלא הבנו קודם או שלא רצינו להבין, היה לברור וחד. אור שקוף שאין צלול ממנו עטף את פני הדברים. רוחות המלח חידדו את הטעמים ופיזרו כל ספק. כן, היינו אנחנו ולא עוד מה שהחליט מישהו אחר...לא עוד הטלטול בין תקווה
בשלב מאוחר יותר של פכחות, נוכח גיבור הסיפור לדעת כי "הקיפאון מצוי רק בדימיון, המכונה בטעות מציאות. פעם שמעתי אפילו זִמרת ציפורים רכה ומתוקה, וראיתי את הקולות מעבר לאצות הכחולות והסלע השקוף, אבל לא סיפרתי על כך וגם לא אספר לעולם. יש דברים שכל אחד צריך להגיע אליהם לבד".
הנדידה מחדדת ומבליטה איפוא את שֶאנוּ בוודאי כבר יודעים. בין אם לבד או ביחד, במוקדם או במאוחר – היא משתלמת. אַשְרֵי הנודדים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם