
כי האדם עץ השדה
כמו העצים גם לנו יש שורשים, סיבוכים והסתעפויות. גם אנו יונקים מן האדמה וניזונים ממנה, גם אנו זקוקים למים, לחמצן ולאור
עם זאת, ט"ו בשבט נועד להזכיר לנו בכל פעם מחדש משהו מהותי יותר, אימננטי. הוא נועד להזכיר לנו את הקִרְבָה, את היותנו "עץ השדה" (דברים כ' 19). ככתוב במקורות, שם לא אחת משול האדם לעץ. כבר בפרק א' של תהילים, למשל, נאמר "כעץ שתול על פלגי מים". ניתן לומר איפוא שהיחס בתורה לעצים הוא כמעט של קדושה, משום שבהמשך לקונטקסט התנ"כי של הבטוי "עץ השדה" – מגיע האיסור לכרות עצים, אפילו אם צָרים על האויב: "כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות". ההיקש הנובע מכך הוא מדוע להשחית?
מה עושה אותנו כל כך דומים להם? ההיבטים רבים. גם לנו יש שורשים, סיבוכים והסתעפויות. גם אנו יונקים מן האדמה וניזונים ממנה, גם אנו זקוקים למים, לחמצן ולאור בכדי לשרוד, ואם יורשה לי, גם אנו לעיתים שואפים לגעת בשמיים כמו ענפי העצים.

כשמסתכלים על היריעה המקיפה את כל עולם הצומח, נזכרים שוב שבלתו אין לנו קיום. ברפואה הטבעית השתמשו מאז ומעולם בצמחי מרפא, לדוגמה. כיום מונח דגש אף על תחום האַרוֹמָתרפיה שרובו ככולו קשור בצמחי בושם או תיבול.
ישנו תחום נוסף בו מסייע הצומח לאדם מן ההיבט הפסיכולוגי, ויש לתת עליו את הדעת – "תרפיה בגינון". נכון, זה לא חידוש. רובנו נהנים להשקות ולטפח את האדנית ו/או לעצב את גינתנו החביבה. רובנו נהנים לבקר במשתלות ולקנות שתילים חדשים או עציצים לבית. אין ספק שהעיסוק בגינון לסוגיו מרגיע ומהנה כמו כל סוג של אמנות ותחביב. הלוא מי שצפה ולו פעם אחת בקומדיה בריטית או בסרט בריטי קלאסי, נתקל בשלב כלשהו בסצנת גינון, בה אחת הדמויות גוזמת
אכן במדינות כמו: ארה"ב, אנגליה, יפן ואוסטרליה ישנם איגודים מקצועיים בתחום הגינון הטיפולי. בנוסף, קיימות הכשרות ממוקדות בהיקפים שונים ובדגשים על קהלי יעד מגוונים, כגון: ילדים ונוער, קשישים, נפגעי נפש וכו'. בישראל הגינון הטיפולי אינו מוכר כמקצוע מורשה ע"י משרד החינוך ומשרד הבריאות. אולם החל מ-1999 הוקמו תכניות הכשרה מקצועיות ע"י מרכז השל, מכללת סמינר הקיבוצים, המכללה לחינוך ע"ש דוד ילין, פנימיית עלומים, עמותת "אדם-צומח" הישראלית ועוד.
בט"ו בשבט יודעים הילדים בגן שהצמחים חוגגים יום הולדת. יש לנו סיבה טובה לחגוג איתם, ולא חייבים לשם כך באמת "לחבק עצים"...