זיכוי בפעם השלישית: "וולקוב לא רצח את גרושתו"
בתום הליך משפטי סבוך ומורכב זיכה בית המשפט העליון את אלכסיי וולקוב מאשמת רצח גרושתו יוליה לפני כארבע וחצי שנים. בכך, דחו השופטים את ערעור המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי. סנגורו של וולקוב הביע סיפוק מההחלטה: "הזיכוי מסיים את הפרשה באופן סופי, אני שמח שהוא אדם חופשי וחף מפשע"
השתלשלות כרונולגית:
- הזיכוי: וולקוב הודה ברצח - ובכל זאת זוכה מחמת הספק
- הערעור הראשון: ביהמ"ש טעה בקביעת שעת מותה של יוליה
- הפרקליטות ערערה שוב: חומר הראיות מוכיח את אשמתו
- אלכסיי וולקוב הגיע לדיון בבית המשפט עליון כאדם חופשי
מנגד, הביע עו"ד תומר אברהמי, המייצג את משפחתה של יוליה וולקוב, אכזבה מפסק הדין ואמר כי המשפחה חוששת מוולקוב. לדבריו, הדודה אולגה שאלין, המגדלת את בנם של אלכסיי ויוליה, קיבלה במהלך המשפט איומים ברצח מצידו של אלכסיי.
"מי שרצח את יוליה עדיין מסתובב חופשי בינינו. המשפחה חרדה מאוד לבאות ותמשיך לחיות במחתרת. המשפחה חרדה מאוד מכך שוולקוב נשלח לחופשי", אמר אברהמי.
השופט אשר גרוניס הסביר את ההחלטה. "החשדות נגד וולקוב כבדים הם, כבדים עד מאוד. אולם, נוכח הקשיים הקיימים בחומר הראיות, ותחת מגבלותינו כערכאת ערעור, איני סבור שיש מקום כי נהפוך את הכרעת דינו המזכה של בית המשפט המחוזי", כבת בפסק הדין. גרוניס הבהיר כי קיימים פערים משמעותיים בין סיפור המעשה העברייני, על פי ההודאה שמסר וולקוב, לבין הסיפור המצטייר מהראיות ומהממצאים הפתולוגיים.
השופט גרוניס מנה את הנקודות העיקריות שניתן ללמוד עליהן מהראיות, ואשר אינן מופיעות בהודאה: העובדה שהמנוחה נחנקה בעוד וולקוב טוען כי היכה אותה בצוואר; העובדה שהיא נדקרה בפנים, בעוד וולקוב לא הזכיר דקירה כזו; סימני המאבק בבית שגם להם אין כל הד
לטענת וולקוב, אי ההתאמות בין ההודאה לבין המציאות הן קשות ומהותיות ויש בהן, לכל הפחות, כדי יצירת ספק סביר בנוגע למהימנות ההודאה. המדינה, לעומת זאת, סבורה כי אי ההתאמות אינן פוגעות במשקלה של ההודאה. "לא ניתן לפטור פערים אלו בטענה שמדובר בפרטים שוליים", ציין השופט גרוניס שלא השתכנע מההסברים שסיפקה המדינה להפללת וולקוב.
גרוניס הצביע על כך ששופטי המחוזי, שהיו מודעים לחשדות הכבדים נגד וולקוב העולים מחומר הראיות, זיכו אותו כשהם נמנעים מלקבוע שהסתירות והפערים בהודאתו נובעים מהטעיה, מכוונת או לא מכוונת, שננקטה על ידו בשל היותו אדם מניפולטיבי. "קביעות מעין אלה הן חוליות הכרחיות בדרך להרשעתו", הדגיש.
השופט הנדל הצטרף אליו וקבע כי אין לומר שהספק שהתעורר אצל שופטי המחוזי לאור הקשיים בראיות הוא ספק בלתי סביר ושנפלה אצלם טעות המחייבת התערבות של בית המשפט העליון.
מנגד, סברה השופטת ארבל כי מתקיימים אצל וולקוב שלושת רכיבי היסוד הנפשי של "כוונה תחילה", הדרושים להרשעה ברצח. "גם אם נקבל את גרסת וולקוב כי לא התגבשה בליבו החלטה להמית שעה שבא לדירתה של המנוחה, הרי עולה מהודאתו וממעשיו על פי הודאתו, כי במהלך הויכוח עמה, אשר וולקוב טורח לספרו לפרטי פרטים, גמלה בליבו ההחלטה להמית", אמרה ארבל.
לדברי השופטת, "מעשיו לאחר מכן מחזקים מסקנה זו. הוא נטל סכין שהיה במקום ודקר את יוליה בגבה דקירה עמוקה. אך הוא לא הסתפק בכך והוסיף והיכה אותה באגרופו בכיוון הצוואר". ארבל הוסיפה כי "ככל הנראה כיוון את אגרופו לעורק השינה, כפי שתיאר בהודאתו, גם אם בפועל לא פגע בדיוק בעורק זה. כפי שציין הפתולוג ד"ר זייצב בעדותו בבית המשפט, מכה בעוצמה חזקה לכיוון זה עלולה לגרום למותו של המותקף".
היא הסבירה כי "מאחר שוולקוב עסק באגרוף ואף יודע את שם העורק אליו כיוון יש להניח כי ידע שהמכה עלולה לגרום למותה של המנוחה. לבסוף יש לציין את פצעי ההגנה על ידיה של יוליה, פצעים שאין עליהם חולק, ואשר מעידים על מאבק שעליו נאלץ וולקוב להתגבר. כל אלה מצביעים באופן חד משמעי על החלטתו של המשיב להמיתה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם