תחבורה מעולם אחר: כביש שנסעתי בפראג

בבירה הצ'כית רק צריך לבחור בין רכבת חשמלית לרכבת תחתית. רז איתן-קוקס בילתה את הקיץ בצ'כיה ומתקשה לחזור לקו 5 התל אביבי

רז איתן-קוקס | 6/10/2010 10:03

אין דבר טוב יותר מאשר לבלות את כל אוגוסט בפראג, בשעה שבפייסבוק כולם מתלוננים על החום הכבד. איך מעבירים את הזמן? למדתי צ'כית בבית-ספר המקבץ אליו תלמידי צ'כית מכל העולם. כן, יש כאלה. כל בוקר הדילמה הקשה – האם לנסוע בחשמלית, כלי תחבורה חביב, או שמא לבחור בכלי התחבורה המסעיר יותר – המטרו המהיר. בהתחלה, טירונית שכמוני, הנחתי שעדיף בחשמלית, כי כדי להגיע למטרו צריך לקחת אוטובוס. בהמשך הבנתי בעצם שמעולם לא חיכיתי לאוטובוס יותר מחמש דקות. השיא היה, כאשר מצאתי שעל תחנת האוטובוס יש לוח זמנים.

◄לונדון: שם לא אהיה בפקק
◄מינכן: כולם נוסעים בתחתית כי זה קל

"נו, באמת", חשבתי לעצמי, "איך אפשר לדעת מתי יגיע אוטובוס? ואם הוא יתקע בפקק? זה לא יכול להיות מהימן". אבל נפלאות הן דרכי האוטובוס, האוטובוס מגיע בשעה היעודה. התרגשות גדולה אחזה בי מעצם המחשבה שאפשר לתכנן את נסיעתי – אם האוטובוס אמור להגיע בדקה הקרובה – אקח את האוטובוס, ואם לא – אסע בחשמלית. אפשר גם להחליט מתי לצאת מהבית.

אך כאן עדיין לא תמו נפלאותיה של פראג. לכל תחנה יש שם. אפשר לדעת בדיוק באיזו שעה מגיעים לתחנת היעד, רק צריך לחפש את שמה בלוח הזמנים. אין צורך להטריד את הנהג/ת. יש כריזה ולוח אלקטרוני המודיעים מהי התחנה הבאה. את כרטיס הנסיעה רוכשים מחוץ לאוטובוס, הנהגים רק נוהגים. לאוטובוס יש נתיב משלו, שהרי לא הגיוני שיעוכב על ידי המכוניות האחרות. הגיוני, זו מילת מפתח בתחבורה של העיר הזו. בכל כלי תחבורה יש מפה של התחבורה הציבורית בעיר, המפה מקלה על הקורא בכל דרך אפשרית – צבעים, איורים, סימון הקישוריות בין אוטובוס לרכבת ולחשמלית, ועוד. תענוג.

בטוקיו הרבה יותר טוב

מכיוון שהיה זה בית-ספר עם תלמידים מכל העולם, השאלה הנפוצה ביותר היתה "ואיך זה אצלכם?". נסעתי בחשמלית עם בן כתתי, טצושי, סבא יפני שהחליט לשפר את ידיעותיו בשפה הסלאבית, ושאלתי אותו: "מה דעתך על התחבורה הציבורית בפראג?". טצושי התגבר על הנימוסים היפנים ואמר: "זוועה". "זוועה?!", אמרתי לו. "איך זה ייתכן?". והוא בשלו – "יש איחורים, התדירות נמוכה..., אצלינו בטוקיו הרבה יותר טוב". ואני חשבתי, באמת האוטובוס הגיע פעם שתי דקות אחרי הזמן. אכן, זוועה.

החלטתי שטצושי קפדן מדי, שהרי לא ייתכן שאיננו מבחין בפלא התחבורתי הזה. פניתי למנאמי, צעירה

קלילה וחייכנית. גם היא מטוקיו. התשובה היתה זהה. היא גם סיפרה לי על עלילותיה בעיר הצ'כית פלזן. כשהגיעה לתחנת האוטובוס, גילתה שפספסה אוטובוס. כשהסתכלה בלוח הזמנים (כמובן שהיה לוח זמנים בתחנה), נחרדה לגלות שהאוטובוס הבא יהיה רק בעוד שעה. היא חשבה שמדובר בטעות, מעולם לא נתקלה בתדירות כה נמוכה. סיפרתי לה שאצלינו זה קורה הרבה, גם בתוך תל אביב. היא היתה בהלם. ואז, הנחתתי עליה את המכה הגדולה מכולן: "ולנו אין לוח זמנים בתחנות". "מה?!", אמרה, "אז איך אתם יודעים מתי יגיע האוטובוס?". "לא יודעים", השבתי. היא לא היתה מסוגלת לתפוש זאת.

מה אין לכם מטרו?

חבר אחר לכיתה, מתיאס, ברלינאי ואוהב ישראל, סיפר על רצונו לבקר בישראל. באופן מוזר, אין לו רישיון נהיגה. מתברר שאצלם זה לא מוזר כלל. יש הרבה צעירים מוצלחים שיש להם תכניות לעשות עם עצמם משהו גדול בחיים האלה, ובכל זאת מעולם לא נתקלו בצורך להוציא רשיון. הם עצמאים גם בלעדיו.

הסברתי לו שבישראל זה יקשה עליו מאוד. "אין לנו מטרו," אמרתי, "והאוטובוסים יכולים לשרוף לך את כל היום". "אה, אין לכם מטרו מחוץ לתל אביב?" הוא שאל בפליאה. "גם בתוך תל אביב אין", עניתי. היתה שתיקת תדהמה, ואחר כך צחוק מבוכה. אולי חשב על הגמלים עליהם רוכבים ממקום למקום, כאן, במזרח התיכון.

מצ'כיה המשכתי לאירלנד, ושם סוף סוף הרגשתי לרגע בבית. תדירות אוטובוסים נמוכה, המון רכבים פרטיים. אבל עד מהרה נוכחתי לדעת, שיש לישראל לאן לשאוף. בדאבלין יש רכבת קלה, בכל תחנת אוטובוס יש לוח זמנים והוא יחסית מדוייק.

שם יש יותר אנשים

במדינות פחות מתקדמות מישראל יש תחבורה ציבורית טובה יותר. סלובקיה היא דוגמה למדינה מזרח אירופית נפגעת קומוניזם, ולמרות זאת בברטיסלבה הבירה יש מטרו, וכך גם בפולין, רומניה ואחרות. "שם יש יותר אנשים" איננו תירוץ. המטרו בפראג פועלת כבר שנים רבות. יש שם 1.2 מליון תושבים בעוד שבגוש דן יש למעלה משני מליון.

נניח שכל עניין המטרו "גדול עלינו" לעת עתה, אזי שאנו זכאים לכל הפחות לאוטובוסים טובים, מהירים ומהימנים שיאפשרו לנו להתנהל בצורה הגיונית. בימים אלה לא ברור מה עתיד התכנית המהפכנית לשיפור התחבורה הציבורית בגוש דן. תכנית הרה ארגון קיימת, צריך רק לבצע אותה. העתיד הוורוד של גוש דן תקוע אי שם במשרד התחבורה, ומאין יבוא המושיע?

הכותבת, רז איתן-קוקס, היא סטודנטית לתואר ראשון בביולוגיה וגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב ופעילה במגמה ירוקה

היום (ד') במסגרת התחבורה הציבורית המתינו פעילי מגמה ירוקה לשר התחבורה ולראש עיריית תל אביב בכניסה לסינמטק, כשהם מחופשים לשיפוצניקים שעוזבים הכל באמצע שיפוץ התחבורה הציבורית. הנמשל: כ"ץ וחולדאי התחילו את תכנית הרה-ארגון בתחבורה הציבורית בגוש דן, בפעימה הראשונה לפני כחודש וחצי, אך עשו "חצי עבודה": לא תיקנו את הליקויים בתכנית ולא פירסמו אותה כיאות לציבור הרחב, שלא מכיר את התכנית.