הולכי הרגל יצילו את אולימפיאדת לונדון?

זיהום האוויר הגבוה בבירה הבריטית עלול לפגוע במשחקים האולימפיים בעוד שנתיים. רגע לפני שמפתחים את תשתיות התחבורה, בעידן בו 20% מפליטת גזי החממה מקורו בכלי רכב, כדאי פשוט ללכת ברגל

תמר קינן | 9/6/2010 11:31 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
ענן שחור מרחף מעל לונדון זה מספר חודשים והמקור אינו בהר הגעש האיסלנדי. מדובר בעננת חרדה העולה בעקבות הנתונים המדאיגים על רמת זיהום האוויר בעיר. חריגת זיהום האוויר בלונדון עולה על פי חמישה מהמותר על פי חוקי האיחוד האירופי, נתון ההופך אותה לאחת הערים המזוהמות באירופה. אך לא הדאגה לאיכות החיים בבירתם היא שמטרידה את הבריטים. החשש הגדול הוא מדחייה אפשרית של פתיחת המשחקים האולימפיים בעיר ב-2012, פשוט משום שזיהום האוויר במועד המקורי (בין יולי לאוגוסט 2012) צפוי להיות קשה מנשוא.

חוקרים באוניברסיטת גינגס קולג' הזהירו  לאחרונה כי במזג אוויר חם, כמות האוזון באוויר עלולה לפגוע בבריאותם של הספורטאים באולימפיאדה. החוקרים טוענים שעל מנת להימנע מדחיית המשחקים, לא יהיה מנוס מהוצאת  כלי רכב ממרכז העיר. עיריית לונדון, דוחה אמנם את ההזהרות, אך מעשית, עברה השנה לונדון את סף הזיהום השנתי כבר בתחילת החודש.

אחד ממוקדי הזיהום הבולטים מקורו כמובן בגזי הפליטה מרכב. בבריטניה כבר הבינו, כי ההכנות לקראת האולימפיאדה מחייבות לא רק הקמת אצטדיונים ואולמות אלא גם צמצום היקף הרכבים במרכז העיר- נושא שהוזנח במשך שנים. השינוי כבר מורגש: מיליוני הבריטים שעושים את דרכם לעבודה בלונדון ברכבם הפרטי, נאלצים לשלם "מס גודש".

תגובות הציבור רחוקות מלהתאים להומור הבריטי היבש, אך זה עובד. התחבורה הציבורית – שזכתה לציון הנמוך ביותר מבין הערים שהגישו מועמדות לאירוח, תעבור שיפור ניכר(במיוחד ביחס לרכבת התחתית) ולאחרונה אף הצטרפה לונדון לרשימת הערים החתומות על אמנת "walk 21" (עליה חתומות  גם ערים נוספות בעולם כברצלונה, קופנהגן, מלבורן ועוד). באמנה מוצגת המחויבות  לקידום תרבות ההליכה ברגל ויצירת מרחב עירוני המיועד קודם כל לאנשים, ורק אחר כך למכוניות.

הליכה ברגל? נדמה שבעידן הסאגווי ומגוון הרכב הדו גלגלי הממונעים למיניהם, כמעט ושכחנו את המיומנות הבסיסית הזאת של שימוש בגפיים התחתונות. עד כמה שכחנו? מסתבר שכ-15% מהנסיעות ברכב הפרטי שלנו, הן נסיעות של עד קילומטר בלבד (כן עם הפקקים ובעיות החנייה). 

מי שמאמינים כי הדרך להיאבק בזיהום האוויר בערים צריך להתבסס על  "תחבורה בת קיימא" (עידוד השימוש בחבורה ציבורית ותחבורה לא ממונעת על חשבון השימוש ברכב הפרטי) מכיר בהליכה ברגל כאמצעי תחבורה משלים. לפחות במרכזי הערים. זה חסכוני, זה בריא, וזה מועיל לסביבה. במציאות בה 20% מפליטת גזי החממה מקורו ברכבים, אנו יכולים להרשות לעצמנו לחסוך את הנסיעה ברכב לפיצוציה הקרובה.
צילום: איי-פי
לונדון. הולכים ברגל. אנו יכולים להרשות לעצמו לחסוך את הנסיעה צילום: איי-פי
שאלה של תשתית

בחברה הטכנולוגית, הליכה ברגל היא החלטה. עידוד ההחלטה תלוי גם בתשתיות. במשך שנים רבות נטו הרשויות לראות בהולכי הרגל מטרד ומכשול בדרכן של המכוניות. הצרכים שלהם הוזנחו, עד כדי סיכון חייהם. מיהם אותם הולכי רגל מושבעים? בראשונה קשישים וילדים: מי שזקוקים לתשתיות יותר מכל.

אין צורך להרחיק לכת, הנתונים בישראל, למשל, מדברים בעד עצמם: בשנת 2008 בישראל נפגעו 668 ילדים כהולכי רגל; אחוז הקשישים באוכלוסייה שנפגעו עומד על כעשרה אחוזים, אולם שיעור היפגעותם בתאונות הולכי רגל גבוה משמעותית משיעורם היחסי באוכלוסייה (כ- 42%).

כאשר המדרכות צרות; אין מספיק מקומות לחצייה בטוחה ומעברי החצייה מופרדים זה מזה בכמה איי תנועה, אין פלא כי הורים חוששים לאפשר לילדיהם להלך ברחובות. כמבוגרים, הילדים הללו עלולים להתייחס להליכה ברגל בעיר רלוונטית בערך כמו כנסיעה בכרכרה.

מה עושים? בערים הגדולות בעולם (ובהן המצטרפת הטרייה לונדון) מכים על חטא. מושג חדש נכנס לתכנון העירוני: היכולת לשהות ברחוב - עד כמה מזמינה העיר את אזרחיה להלך ברחובות. כיצד ממנים את השינוי? בלונדון (ובערים נוספות) מנתבים את כספי מס הגודש לשיפור התשתיות להולכי הרגל.

תל אביב מתקרבת

בכנס "העתיד הולך ברגל" שהתקיים בתל אביב בחודש שעבר הוצגו כמה רעיונות להפיכתן של הערים  לידידותיות יותר להולכי הרגל:

בערים הגדולות בארץ ובעולם מתרבים "רחובות עם שימושים מעורבים" - רחוב בו בנוסף למגורים קיימים שימושים למטרות אחרות כגון מסחר, עסקים ומוסדות ציבור. ברחובות כאלה מספר תאונות הדרכים גבוה משמעותית מאשר ברחוב רגיל. רצוי לפיכך לדאוג שרחוב עם שימושי קרקע מעורבים יהיה חד-סטרי; ברחובות בעלי שימוש מעורב יש להקצות מקומות חנייה לפחות בצד אחד; במידה ורחוב עירוני קיים, משנה את תפקידו והופך לרחוב עם שימושים מעורבים,יש להתנות שינוי זה בביצוע שינויים בהסדרי התנועה; הגברת האמצעים למיתון תנועה (כיכרות ופסי האטה). וזוהי רק רשימה חלקית כמובן.

מדוע זה לא קורה? הרשויות לא יוזמות פעולות להטמעה וליישום של פרויקטים בתחום, ואינם מעודדות את הרשויות המקומיות לשפר את התשתיות להולכי הרגל. גם ברשויות עצמן מורגשת חוסר מודעות לחשיבות מיתון התנועה לאיכות החיים העירונית. שלא יהיה ספק, גם בערי העולם לא קרה השינוי בין לילה. זיהום האוויר בלונדון מטריד את פרנסי העיר גם בלא קשר לאולימפיאדה. קנס של כ-300 מיליון ליש"ט רובץ על העיר באדיבות האיחוד האירופאי במידה שלא תשנה את דרכיה.

בעבר היה מי שפנטז על אירוח האולימפיאדה של 2012 בתל אביב. האולימפיאדה אמנם לא תתקיים בעוד שנתיים בתל אביב, אך זיהום האוויר בה כבר לא מבייש בירה אירופאית גדולה. אם פנטזיית האירוח עדיין קיימת, חשוב שנזכור כי ב-2020 (טרם נקבעה העיר המארחת) תוכפל פליטת גזי החממה בישראל. לא סביבה מזמינה במיוחד לספורטאיי העולם. לא עיר שנעים להלך בה כתושב.

הכותבת, תמר קינן, היא מנכ"ל עמותת "תחבורה היום ומחר"

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

תמר קינן

צילום:

מנכ"לית עמותת "תחבורה מהיום למחר"

לכל הטורים של תמר קינן

עוד ב''תמר קינן''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

דעות וטורים

המייל הירוק

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים