רכבת ביער ובית מלגו
במקום לנסוע הלוך ושוב או לשכור חדרים בפינה רחוקה, השבדים בונים להם עיירות לגו מלאות קסם מאובק שמתפרקות ונבנות, נעות מעיר לעיר ומביאות חיוך דבילי על פניהם של סטודנטים מישראל. מפתח שבדי
העץ העתיק ביותר בעולם התגלה בשבדיה לאחרונה. הוא לא מרשים במיוחד, למעשה הוא קצת רזה, קירח וחסר כריזמה, אבל ב-9,550 שנותיו הוא בהחלט ראה עולם. (או ליתר דיוק, העולם ראה אותו).
דמיינו כמה חיילים, משוררים, ליצני חצר ושפני סלע התהלכו לידו במשך השנים, בלי לתת לו תשומת לב מיוחדת. ממלמלים משהו על משמעותו של העולם ואז מתפוררים ממנו. הם באים והולכים והוא נשאר. כל הציוויליזציה האנושית שאנחנו מכירים בתור האמת המוחלטת שמניעה את היקום הכלכלי שלנו היא רק עוד מצמוץ, עלה נופל, פריחה רגעית.
שווה ללמוד משהו ממנו, עץ שבדי עתיק שצורך שמש בדיוק במידה שהוא צריך, שותה בדיוק את הטיפות שהשורשים שלו דורשים והנה הוא חי, משגשג ואולי יפגוש את האדם האחרון על הבריאה שיחפש את העץ העתיק ביותר בעולם וינסה לנער ממנו את סודותיו.
מי שמכיר אותי מהימים העליזים של הפקולטה לאדריכלות בטכניון מכיר את הנטייה שלי לעצור מול אשפה אקראית ברחוב ולנסות להבין איזה מין אוצר נמעך כאן מתחת לגלגלי המשאית ומה ניתן לעשות איתו עם חפיסת מסמרים ודבק. בחלומותי הרטובים כל פריט שנזרק מיד אחת מוצא לו שימוש ביד אחרת. בעולם אין מחסור אמיתי, בשום דבר ובשום מקום. אוכל, מים, גג, חיסונים. יש מספיק לכולם, אין צורך לדחוף. רק לארגן טיפה מחדש, לפי צורך. לא לפי התאווה.
מאחורי כל קילו חומר של מוצר שאתם קונים בחנות ומחזיקים ביד יש תשעה קילוגרמים חומר שהוקדשו לתהליך הייצור. המחיר שאתם משלמים נגזר כמובן מעשרה קילוגרמיםו שלמים. עכשיו דמיינו לעצמכם עולם יעיל יותר, שבו האנרגיה היא דבר יקר (200 דולר לחבית נפט זה עדיין מחיר זול), אנשים חושבים פעמיים לפני שהם מחליפים את מה שלא צריך להחליף, מדליקים את מה שעדיף שישאר מכובה וחושבים לרגע מה קורה לזבל שלהם לפני שהם מייצרים אותו בקצב של 726 קילו לשנה).
זו אחת הסיבות שאני מחבב את השוודים, גם אם הטוקבקיסטים זורקים עליהם גרביים ומדביקים את השפם של היטלר לכל בלונדיני עם מבטא משונה. (ולא הם לא אנטישימים, אבל כן, אדיוטים יש בכל מדינה. שנאת חינם היא מוצר מאוד נפוץ עם שירות לקוחות שעובד עבור כל הצדדים).
וחזרה לעניין, לשוודים יש נטייה אהובה למחזר כל מה שבה ליד, כל שכונה גדושה בפחים, מכל הסוגים והגדלים. זכוכיות, פלסטיק מסוג אחד, פלסטיק מסוג אחר, שלושה סוגי נייר, מתכות, פחיות וכל מה שניתן להחזיק ביד.
רק לפני כמה שבועות הגענו לעיר סטודנטים חביבה בשם לונד, ירדנו מהרכבת, שמחים אך עייפים. פירורו סנדוויץ הדרכים נחים להם על הצעיף, צעדנו לאכסניית הרכבת הנטושה בצד הדרך והלכנו לישון.
לא צריך להיות יזם עם אף משובח לעסקאות נדל"ן בשביל לראות את היופי בלהפוך רכבת נטושה לאטרקציית לינה אטרקטיבית. החדרים צפופים, הבידוד מפוקפק, השירותים רחוקים אבל החוויה נהדרת.
ניתן להתעלל בלקוחות אם הם נהנים מהתהליך והרכבת של לונד היא בהחלט תענוג. גם מכולות המגורים הם פנטזיה חמודה שמצאה לה שימוש מעשי באתרי הבנייה השבדים. במקום לנסוע הלוך ושוב או לשכור חדרים בפינה רחוקה, השבדים בונים להם עיירות לגו מלאות קסם מאובק שמתפרקות ונבנות, נעות מעיר לעיר ומביאות חיוך דבילי על פניהם של סטודנטים מישראל עם חלומות משונים על אשפה.
נא להמתין לטעינת התגובות
