טוחני האשפה הביתיים מזיקים לסביבה

טחינת אשפה בכיור גורמת לבזבוז אנרגיה פעמיים: פעם במהלך הטחינה שצורכת חשמל רב, ואחר כך בפירוק של הפסולת במכון הטיהור. בתנאים הקיימים בישראל טוחני האשפה הם עונש לסביבה. לא עוצר בירוק, חלק ג'

אביב לביא | 7/8/2009 18:24

דיון קצר שערכתי כאן לפני שבועיים בסוגיית טוחני האשפה נחתם במסקנה שהנזק שהם גורמים לסביבה לא עולה על התועלת, ושמי שמוכן להיפרד מסכום נאה יכול ליהנות משירותיהם בלי נקיפות מצפון ירוקות. הדברים נסמכו על מחקר שנערך לפני מספר שנים בטכניון. אלא שאנשי המשרד להגנת הסביבה ומומחים נוספים נזעקו למקרא השורה התחתונה: מתברר שמחקרים נוספים, יסודיים יותר, כמו גם בדיקות מקיפות שנערכו במשרד להגנת הסביבה, הביאו למסקנה שבתנאים הקיימים בישראל טוחני האשפה הם עונש לסביבה.

לאמריקאים הם מתאימים כמו כפפה ליד: שם, בעיקר באזורים כפריים, מפנים אשפה פעם בכמה ימים, פרק זמן שבו פסולת שנאספה מהכיור מספיקה לתסוס ולהפוך למפגע שמפיץ ריח רע ומושך מזיקים. לרוב

מכוני טיהור השפכים בארצות הברית אין קושי להתמודד עם עומס החומרים האורגניים שמוזרמים אליהם, והם מעכלים בקלות את שאריות האשפה מהכיור.

בישראל המצב הפוך: איסוף האשפה תכוף יותר, ולעומת זאת רוב מכוני טיהור השפכים כורעים תחת הנטל. טחינת אשפה בכיור גורמת לבזבוז אנרגיה פעמיים: פעם במהלך הטחינה שצורכת חשמל רב, ואחר כך בפירוק של הפסולת במכון הטיהור, שמתקשה לעמוד בעומסים האורגניים. מסיבות אלה, יש מדינות באירופה שבהן נאסרה התקנת טוחני אשפה בבתים פרטיים. בישראל זה כנראה לא יקרה בקרוב: הרי איש כאן לא ימהר לפגוע באינטרסים המסחריים של ארצות הברית, שממנה מיובאים רוב הטוחנים הנחשבים.

- לא עוצר בירוק, חלק א': מחזור נייר - הדור הבא
- לא עוצר בירוק, חלק ב': סורבה גופרית