לבן כסיד: נחל חברון נותר בצד
המים שזורמים בנחל חברון מלאים בסיד שמקורו בתעשיית השיש הפלסטינית. טוב, כשהצדדים לא מדברים, הם לא מדברים גם על ביוב
בכל זאת, אין רע בלי מעט טוב: הזעם על מצב הנחל הוליד כאן, בנגב הרותח, שיתוף פעולה בין תושבים מקהילות שונות שמתגוררות לאורך הנחל, ושהמכנה המשותף ביניהם הוא תעלת הביוב הניבטת מחלונם. אנשי עמותת "נגב בר קיימא", ביניהם שלומית תמרי ממיתר, מרצה במכללת ספיר, הקימו את פורום נחל חברון, שבו חברים גם אישי ציבור מהיישובים הבדואיים בסביבה. מביתו של אחד הפעילים, מורה ביישוב הבדואי אום בטין, אפשר לראות את הנחל שעובר בטבורו של הכפר. "בקיץ הכל מתמלא עכברושים ויתושים", אומר המורה, שמעדיף ששמו לא יתפרסם, "הכבשים יורדים אל המים המטונפים, והרבה פעמים גם הילדים חוצים את הנחל המזוהם כדי לא ללכת עד הגשר".
אז איך הופך נחל לסיוט של אזור שלם? נחל חברון יורד מהר חברון, אוסף את הביוב של חברון וקריית ארבע ודוהר לעבר ישראל, מהלך כמה עשרות קילומטרים. אחרי הקו הירוק הוא חוצב את דרכו בנגב והופך לנחל באר שבע, שאמור לזרום בלב הפארק המטרופוליני הגדול, גאוותה העתידית הירוקה של בירת הנגב. איך ייראה פארק שבמרכזו תעלה מסריחה? שאלה טובה. משם הוא ממשיך, נשפך לנחל הבשור ומגיע לרצועת עזה. "מחברון לעזה באהבה", אומרים במרירות פעילי הסביבה בנגב על תוכנו המפוקפק של הנחל שחוצה את ישראל ממזרח למערב.
עד לפני מספר שנים גם יישובי הנגב הרימו תרומה נכבדה לזיהום הנחל. לחלקם לא הייתה מערכת ביוב מסודרת, ורק בהתערבות בג"ץ הואילה המדינה להקים מתקן אזורי לטיהור שפכים, שמטפל בביוב של מיתר, חורה ושכנים נוספים. מכיוון שהביוב של חברון וקריית ארבע המשיך לזרום בנחל, הוחלט שהמתקן יטפל גם בו. את העלויות, אגב, ישראל מקזזת
רק שעד מהרה התברר שכדי להביא את הנחל למצב סביר לא די במתקן טיהור שפכים רגיל, שמבוסס על חיידקים שמפרקים את מה שחיידקים אוהבים לפרק. החיידקים, בעוונותיהם, לא אוכלים סיד, ונחל חברון, כאמור, משמש גם כחצר האחורית של תעשיית המנסרות החברונית המפורסמת שמשווקת שיש ברחבי תבל. בהובלת מועצת חורה הוקם מתקן נוסף, על הקו הירוק, שתפקידו לנקות את מי הנחל מהסיד. ואכן, עשרות טונות סיד מפונות מכאן מדי יום במשאיות לאתר דודאים.
אחרי שנים של דחיות ותקלות, המתקנים יצאו סוף סוף לדרך בפסח האחרון. לכמה רגעים היה נדמה שבא לציון גואל. ממזרח לקו הירוק עדיין מתרחש אסון אקולוגי-רוב המים המזוהמים שזורמים באפיק הנחל מחלחלים למי התהום - אבל לפחות בצד הישראלי מה שהיה מפגע אקולוגי, תברואתי ונופי, הפך, מי היה מאמין, לסתם נחל. רק שהאופוריה נמשכה בערך יומיים.
זמן קצר אחרי שהמתקנים יצאו לדרך, התברר שמשהו לא כשורה. המתקנים עלו על גדותיהם והפסיקו לתפקד. צביקה גרינברג, מהנדס מועצת חורה, זיהה שינוי בעוצמת הזרימה שמגיעה מכיוון חברון. המתקנים תוכננו לטפל בכ-9,000 מ"ק ביוב, בהתאם לכמויות שזרמו במקום במהלך השנים. רק שאחרי ההשקה, הכמויות התחילו לגדול בקצב מבהיל.
"התחלנו לקבל 12 אלף מ"ק ביום מכיוון חברון, 15 אלף, גם 18 אלף", אומר גרינברג, "ובנוסף על כך השפכים מגיעים עם ריכוז הרבה יותר גבוה של סיד ". אחרי שנים של עבודה והשקעה של עשרות מיליונים, נשארנו עם מתקנים שלא עומדים בעומס ונחל שחוזר להיות תעלת ביוב.
בירורים שנעשו העלו שבחברון הוקמה לאחרונה שכונה חדשה, ושכמות מנסרות השיש גדלה משמעותית. אלמלא היה נתק כמעט מוחלט בין הצדדים, אפשר היה לדעת שכל זה עומד לקרות ולתכנן בהתאם את הקיבולת של המתקנים. אבל כשלא מדברים, לא מדברים גם על ביוב.
לכולם ברור שהפתרון האמיתי טמון בהקמת מתקן טיהור שפכים בחברון. הבנק העולמי אף הודיע לאחרונה שיקים מתקן כזה בעלות עשרות מיליוני דולרים, אבל "זה לא יקרה מחר", אומרת בייאוש שלומית תמרי, "יש בסיפור הזה יותר מדי פוליטיקה ואינטרסים". בינתיים, בונים במיתר שכונה חדשה המשקיפה אל נופי הנחל. במקומות אחרים, רחוקים, בית בשכונה כזו הוא התגשמות החלום הירוק. כאן, מומלץ לדיירים להצטייד באטמי אף.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם