גילוי נאות: יוסי שריד ואני בוועדת שיפוט

גם כשמחלקים פרסים סביבתיים יש דילמות אתיות. כשמתחבטים בעניין מתברר שכל קווי ההגנה האתיים קורסים לנגד עינינו כמו מגדל קלפים. לא עוצר בירוק, חלק ב'

סופ
אביב לביא | 24/7/2009 20:12 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
אני לא מצוי בנבכי הברנז'ה הספרותית, אבל הטורנדו שתחתיו נקבר לאחרונה פרס ספיר העלה אצלי כמה זיכרונות. לפני שנתיים ושלוש גם אני הייתי חבר בוועדת שיפוט, שגם בראשה עמד יוסי שריד. בדיעבד, אני רק יכול לברך על מזלי הטוב-הפרסים שהענקנו אז עברו בשקט, איש מאיתנו לא הועמד אל עמוד הקלון והוחשד במשוא פנים.

- לא עוצר בירוק, חלק א': הגליל, לא מה שחשבתם
- לא עוצר בירוק, חלק ג': שאר ירקות: בעד ונגד טוחני אשפה

 
מי שכותב ב
מי שכותב ב"הארץ" מנוע מלדון לא רק בעיתונו שלו-אלא גם במתחרים מ"ידיעות" ו"מעריב"? צילום: יותנתן שאול

הוועדה שבה היתה לי הזכות לכהן העניקה (ועדיין מעניקה) פרס שנתי לעיתונאי מצטיין בסיקור נושאי הסביבה. זהו פרס פראט, אותו מממנת קרן פראט, מייסודו של ריצ'רד פראט, המיליארדר היהודי-אוסטרלי שנפטר לאחרונה. הכהונה בחבר השופטים תבעה לא מעט השקעה-קריאה, צפייה והאזנה לעשרות קטעי עיתונות מכל רחבי הארץ - אבל לא הניבה שום תמורה. בעצם, כשהכל נגמר קיבלנו תשורה - נדמה לי שזה היה ספר מהודר. אני התעקשתי להמיר אותו בשובר זיכוי למסעדה אורגנית. בשנה השנייה לכהונתי התברר שהמסעדה פשטה רגל.

הדילמות האתיות ליוו אותנו כל הזמן. מיום פרישתו מהפוליטיקה שריד הפך לכותב טורים קבוע ב"הארץ" ; גם אני כתבתי אז טור שבועי באותו עיתון. אחת המועמדויות הרציניות באותה שנה היתה של סדרת תחקירים משובחת שפורסמה, ניחשתם נכון, ב"הארץ". כשעניינה עלה על השולחן, שריד תהה אם הוא אמור לצאת מהחדר. אמרתי שאם הוא יוצא, גם אני צריך לצאת.

כשהמשכנו להתחבט בעניין, התברר שכל קווי ההגנה האתיים קורסים לנגד עינינו כמו מגדל קלפים: שהרי אם
לנקוט גישה מחמירה, מי שכותב ב"הארץ" מנוע מלדון לא רק בעיתונו שלו-אלא גם במתחרים מ"ידיעות" ו"מעריב" ; שלא לדבר על נציג ארגוני הסביבה, שעובד מול כל העיתונאים כולם ומקיים איתם מערכת יחסים רגישה של עיתונאי-מקור; וכך זה הלך והסתבך, עד שהתברר שאם נלך עם הפורמליסטיקה עד הסוף, כולנו נצטרך לצאת מהחדר, למעט אולי נציג של חברה כלכלית אחת שמלכתחילה הודה שהוא לא מבין דבר בסביבה, בעיתונות או בקשר ביניהם, והתקשה לתרום לדיונים.

הדיון נקטע עד כמה שאני זוכר, על ידי הפרופ' רב המוניטין לתקשורת יחיאל לימור, שגער בשריד: "אין לזה סוף. מי שביקש ממך לשבת בראש חבר השופטים", אמר לו, פחות או יותר במילים אלה, "ידע בדיוק מי אתה ואיפה אתה כותב. הוא מינה אותך כי סמך על האינטגריטי שלך". שריד התרצה, נשאר בחדר, וכולנו השתתפנו בהצבעה. כבר הספקתי לשכוח מי זכה באותה שנה, אבל אני מקווה שאחרי הגילוי הנאות הזה הפרס לא יבוטל בדיעבד (אמנם רק 5,000 שקל , גרושים לעומת פרס ספיר), ואיש לא ימליץ לפתוח נגד מי מאיתנו בחקירה פלילית.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

לא עוצר בירוק

צילום: דעות

אביב לביא במסע שבועי במטרה להפוך את הסביבה למקום נעים יותר

לכל הכתבות של לא עוצר בירוק

פייסבוק

דעות וטורים

מדורים

  

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים