מנותקים
מה מחבר בין הפרסומת המחרידה של סלקום, העונה הבעייתית של “מסודרים”, ההצלחה המפתיעה של “פולישוק”, זעקות האימה שבוקעות מערוץ 10 והפלא הגדול שנקרא “מחוברות”? בואו נקווה שכלום
מחוברות צילום: יח"צ הוט
2. אמרתי עצבים? יותר כמו אש משתוללת בשדה פיוזים שרופים. סעיפים מתעופפים בשמים של זעם שחור. מתי בפעם האחרונה ראיתם פרסומת שגרמה לכם לרצות למות? לא סתם קבס וגועל. ייאוש מוחלט. תוגה אפוקליפטית. אובדן אמון במין האנושי. ברמת העיקרון, כל פרסומת שמשכנעת אותנו להתפלש בתרבות צריכת היתר היא עוד צעד קטן לעבר סופה הוודאי של הציוויליזציה. במקרה של הפרסומת החדשה לסלקום זהו צעד ענק אל עבר סופנו. אחלה-בחלה.
3. מה בסך הכל כולנו רוצים? שיהיה קצת כיף. ובשביל שלנו יהיה קצת כיף, מוכרחים להתעלם מסבלו וממצוקתו של הצד השני. חומת ההפרדה, סמל הפופ החדש של סלקום, מאפשרת לנו את הקצת כיף שבהתניידות באוטובוסים מבלי שיתפוצצו על יושביהם. במקביל היא גם הרסה את חייהם של רבבות פלסטינים חפים מפשע. זה נושא לדיון פוליטי כבד ראש (שאינו מתקיים) ולא לדאחקה סלולרית צוהלת. ככה זה: מדינה חולה מייצרת תרבות חולה.
4. איך יודעים שאנחנו בצרות? ובכן, זה די קל: אם סבלו של האחר משמש לנו כפלטפורמה למכירת טלפונים, סימן שאי שם לאורך הדרך איבדנו צלם אנוש. כל מי שראה את הפרסומת הזאת טרם שידורה ואישר את החרפה הוא שותף מלא לחורבנה המוסרי של המדינה. אנשי מקאן אריקסון שהפיקו אותה, הרשות השנייה שלא פסלה אותה, קברניטי סלקום שרכשו אותה, כולם אשמים בשילוב חסר תקדים של רוע ואטימות. תראו אותם. תקיאו עלינו.
5. אז אמרתי: “מחוברות” היא מאסטרפיס. אני לא מאוד אובייקטיבי, כי שתיים מחמש הנשים בסדרה הן חברות טובות שלי ושתיים אחרות הן קולגות מוזהבות, אבל יש לי גם כמה נימוקים שמחוץ לתחומי הגילוי הנאות. כבר מתחילים.
6. אבל נישאר רגע בשטחים, אם אנחנו כבר כאן. בשבוע שעבר, בין פרסומת פאשיסטית אחת לרעותה, השתרבב מסר פוליטי גם לעלילת "מסודרים". רביעיית הנובורישים, במצוד אחר רכבו הגנוב של תומר לוי, מגיעה לשטח איי ומרביצה מעט סאטירה בצופים המנומנמים. היה קצת מוזר לראות את אחת הסדרות היותר אסקפיסטיות בתולדות הטלוויזיה בישראל עושה לעצמה כזה ריאליטי צ’ק. מוזר-נעים-כזה. מין תחושה עמומה שאולי לא הכל אבוד.
מסודרים צילום: מתוך התוכנית
7. יש בעיה עם "מסודרים". בעונה הקודמת היא התנהגה כמו חיקוי משובח של "הפמליה", סיטקום-דור-שלישי עם עלילה שמתפתחת מפרק לפרק, אבל עכשיו היא רק נראית כזאת. בעונה הנוכחית מתנהלת "מסודרים" כמו העתיקים שבסיטקומים: האפיזודות מנותקות זו מזו כמעט לגמרי, כל בעיה נפתרת תוך מקסימום חצי שעה, הסדר הישן מושב תמיד על כנו. קצת מבאס, כי לעומת החדשנות הבוהקת של עונת הבכורה, "מסודרים 2" נראית לפתע כמו שידור חוזר מהניינטיז.
8. המשבר הכלכלי פגע בכולם. אבל ב"מסודרים 2" יותר מכולם. היא צולמה לפני
שעולם הפיננסים קרס לתוך עצמו, וכעת משמשת בעיקר כתזכורת לחזירות הקפיטליסטית שהביאה אותנו עד הלום. העושר הדמיוני שהיא מציגה, פנטזיה ישראלית קולקטיבית לפני שנתיים בלבד, נראה עכשיו דוחה ומוגזם ובהמי. תומר, גיא, ארז וברלד, גיבורי העל של "דה מארקר", הפכו להתגלמות כל מה שמגוחך ומגונה בבועת ההיי-טק הישראלית. אולי גם זו סאטירה.
9. אז לגבי "מחוברות": הבמאי דורון צברי, המפיק רם לנדס ועורך העל עמי טיר יצרו כאן שפה טלוויזיונית חדשה, רגישה, רדיקלית. אני ממש מתכוון לדבר על זה תכף.
10. אסור להאמין להייפ. כל ילד יודע את זה. כל העולם ואחותו חיכו ל"מסודרים 2". אף אחד לא המתין ל"פולישוק. הסדרה הזאת העלתה אבק חודשים ארוכים במחסנים של קשת, ובסופו של דבר זכתה לשיבוץ לייט-נייט, פעמיים בשבוע, כפי שעושים בערוץ 2 לסדרות שמתים להיפטר מהן בלי שאף אחד ישים לב. היא הצליחה כנגד כל הסיכויים והציפיות, על אף השיק הרוממאי שלה ולמרות שאין בה אף כוכב נוער לוהט. שיזדיין ההייפ.
פולישוק צילום: אלדד רפאלי
11. "פולישוק" צריכה עונה שנייה. ומהר. קשת חייבת אותה לצופים התבוניים שבחרו בה. הטלוויזיה שלנו זקוקה לכותבים כמו שמואל הספרי, לשחקנים כמו ששון גבאי, ומעל הכל, להבנה שלא הכל מוכרח להיות צעיר ומגניב. למעשה, ייתכן שאפשר להצהיר שלא מגניב זה המגניב החדש.
12. הבעיות של קשת הן בעיות של עשירים. הבעיות של ערוץ 10 הן לא הבעיה שלנו. עצוב מאוד שיוסי מימן הפסיד יותר ממיליארד שקל, עצוב שהרגולציה דפקה את העסק עוד מראשיתו, והכי עצוב שערוץ 10 לא הצליח לעמוד במחויבויותיו מעולם. הקלות בשווי מאות מיליוני שקלים העתירה המדינה על הזכיינים מבית הוורד, פליק-פלאקים תדמיתיים בוצעו מדי שנה ללא הועיל, ניהול חובבני ומשכורות עתק לבכירים מוטטו את הערוץ כלכלית. מה אתה אומר, מימן, שניתן לכוחות השוק לעשות את שלהם?
13. עכשיו גם "חדשות 10" בקריסה. ויש ריח של היסטריה באוויר. הרייטינג ברצפה, מיקי ויעקב נראים מיואשים, והנה פינת "הצינור" הארכאית בדרך לרצועה יומית בין "לונדון את קירשנבאום" למהדורה המרכזית. זה בדיוק מסוג הדברים שהפכו את ערוץ 10 למעבדת פיילוטים מגוחכת בשידור חי וגרמו למשברי אמון חוזרים ונשנים בינו ובין צופיו המתמעטים. כמו לשים את "פיק אפ" בתשע בערב. כמו לשדר את "הלילה" עם ליאור שליין בפריים-טיים. כמו להיות ערוץ 10.
14. במשך שמונה שנים לא הצליחו להעמיד לוח שידורים אטרקטיבי בערוץ 10. איך המעבר לשיטת רישיונות, לו מייחלים יוסי מימן ואנשיו, אמור לפתור את זה? אלא אם כן מדובר ברישיון לעשות טלוויזיה גרועה. ונדמה לי שאותו הם כבר הרוויחו ביושר.
15. אה, כן. “מחוברות”. אמרנו מאסטרפיס? אמרנו שפה חדשה? רגע לפני שאני מתייאש לגמרי ממה שקורה אצלנו על המסך, מגיעה הפקת מקור כזאת ל-HOT3 ולא נותר אלא להודות שיש לנו גם טלוויזיה גאונית שממציאה מחדש ז’אנרים שלמים. את מה ש"בטיפול" עשתה לז’אנר הדרמה היומית עושה "מחוברות" לז’אנר הדוקו-ריאליטי. מה שהיה זול, עממי וחנפני הוא כעת יוקרתי, איכותי ומורכב. זה לא פחות מנס גדול.
16. מחניקה. מטלטלת. אינטימית. מטורפת. מרגשת. מצחיקה. כמעט כל סופרלטיב שתלבישו על "מחוברות" יתאים לה. מגיעה לה ביקורת נפרדת משלה, והיא עוד תגיע, אבל בינתיים אפשר לסמן את הפלא האמיתי שלה: מה שנראה כמו סדרת בנות אולטימטיבית, לפחות על הנייר של מדריך השידורים, הוא בעצם המדריך המלא לגבר המשתומם מהנשים שבחייו. כל התנהלות נשית משונה מבוארת ומתועדת כאן בקפידה, כמעט כמו בסרט טבע של הבי.בי.סי. שימושי.
17. ההישג האמיתי של "מחוברות" טמון בכך ששלושה גברים אחראים לאחת הסדרות הכי פמיניסטיות שראו מסך אי פעם. אף אחד לא יעז להאשים את דורון צברי בחיבור לצד הנשי שלו, אבל עם התוצאה אי אפשר להתווכח. ברגישות ובנחישות הוא הצליח לשלוף מחמש שפנפנות הניסוי שלו את האמת הנוגעת ללב, באופן שאף יוצר תיעודי אפילו לא התקרב אליו עד כה. הגיל שונה, הסטטוס המשפחתי שונה, צבע השיער שונה, אבל כולן סובלות מהמשבצת שאליה דוחף אותן העולם הגברי. עצוב. מצחיק. מעולה.
נא להמתין לטעינת התגובות
