אני לא מתנחל
מה מבדיל בין מתנחלי שיח'-מוניס וסומייל לבין מתנחלי אריאל? לגיטימציה בינלאומית. תשובה לעפרה ישועה-ליית
אני מציע לכותבת לקרוא קצת יותר. היא לא יודעת את התשובה, משום שהיא מתעקשת שלא לדעת. היא עסוקה בקריאת מה שהיא וחבריה חושבים. הרי יש אינספור פרסומים העונים על השאלה. אבל היא לא קראה. לפעמים, גברתי הנכבדה, צריך גם לקרוא. לא רק לכתוב.
לתיאוריה הזאת - אין הבדל בין תל אביב לנצרים - יש לא מעט שותפים. גם החמאס, גם רוב הפת"ח, גם השמאל הרדיקלי. וגם רבים בימין. רק בשבוע שעבר, בכנסת, הבהיר בוגי יעלון, הרכש החדש של הימין, שהולך ומקצין ימינה, שזכותם של יהודים להתיישב בכל מקום בארץ ישראל. גם הוא חושב, כמו הכותבת, שאין הבדל. גם הוא מתנחל.
אלא שיש הבדל. משום שמדינת ישראל נוצרה גם על בסיס של לגיטימיות בינלאומית. רוב העולם מכיר בקווי הפסקת האש שלאחר מלחמת העצמאות, על אף שהם חורגים מקווי החלוקה. אך רוב מוחלט בעולם אינו מכיר בריבונות הישראלית בשטחים שנכבש וב-1967. גם הדוגמה שהימין משתמש בה - כיבוש טורקי של חבל אלכסנדרטה, שסוריה נאלצה להכיר בו - אינה מדויקת. משום שרוב תושבי אותו חבל הצביעו בעד סיפוח לטורקיה.
המאמץ האנטי-ישראלי איננו בשדה הקרב. הטרור לא יחסל את ישראל. גם לא רקטות מעזה או טילים מסוריה. המאמץ העיקרי מופנה לשלילת הלגיטימיות הבינלאומית. בלעדיה, ישראל
מאחז מגרון מערער על הלגיטימיות של ישראל. הוא מוביל לפתרון של "מדינה אחת גדולה". זה החלום של שוללי זכות הקיום של מדינת ישראל. השמאל מטיף למדינה אחת. הימין מגשים אותה בשטח. הכוונות שונות. התוצאה זהה.
ישראל לא הייתה קמה ללא לגיטימיות בינלאומית. החל בהצהרת בלפור ב-1917, שזכתה לאישור חבר העמים ב-1922, והמשך בשורה של החלטות, שהחשובה שבהן היא החלטת החלוקה ב-1947, שמאזכרת את המונח "מדינה יהודית" לפחות 29 פעמים.
עם השנים, או"ם הפך לשמום. בעיקר בגלל הרוב האוטומטי של מדינות ערב והעולם השלישי. אבל ללא החלטות בינלאומיות לא היינו כאן. הלגיטימיות הבינלאומית דהיום היא פחות מכיוון האו"ם, ויותר פועל יוצא של עמדת המדינות הדמוקרטיות. כולן, ללא יוצא מן הכלל, מכירות בזכות קיומה של מדינת ישראל.
אך אין מדינה אחת שמכירה בחזון העוועים של ארץ ישראל השלמה. תל אביב כן. מיגרון - לא. יש כרסום בלגיטימיות הזאת. יש תעשיית שקר ענקית, שפועלת בקמפוסים במערב כדי לשלול את הלגיטימיות הזאת. אין צורך לפעול בשירות התעשייה הזאת.
ההבדל בין תל אביב למגרון הוא ההבדל שבין מדינה יהודית ודמוקרטית, עם לגיטימיות בינלאומית, לבין ישות אחרת, שתהיה לא יהודית ולא דמוקרטית. זה ההבדל בין זכויות לאומיות, גם ליהודים וגם לערבים, לבין המפלצת של "מדינה אחת", שהדבר היחידי שיאפיין אותה הוא מרחץ דמים אחד גדול.
נכון, ישראל צריכה להיות לא רק יהודית, אלא גם דמוקרטית. זו לא נוסחה פשוטה. יש בה גם פגמים. אבל דבר אחד בטוח: האלטרנטיבה של "מדינת כל אזרחיה" או "מדינה אחת גדולה" או "מדינה דו לאומית" - הרבה יותר גרועה. זו אלטרנטיבה שמשתמשת בשיח הזכויות, אך עיקרה הוא שלילת זכויות. זו אלטרנטיבה ששוללת מהיהודים את הזכות הבסיסית להגדרה עצמית. כן לצ'כים ולסלובקים ולקרואטים ולפלסטינים. רק לא ליהודים. היינו כבר בסרט הזה. אין שום צורך לחזור עליו.
נא להמתין לטעינת התגובות
