גם אני מתנחלת. בתל אביב
המתנחלים נעלבים, ובצדק, על שתום הלב הציוני שלהם נחשב פחות מוסרי מזה של מתנחלים בתוך תחומי "הקו הירוק"
השכונה שבה אני גרה צמחה מתוך הדיונות שמצפון לירקון. הדיונות האלה היו פעם חלק מאדמות שייח מוניס. על אדמות הכפר משתרעות רוב השכונות הצפוניות של תל אביב וגם אוניברסיטת תל אביב, שמועדון הסגל שלה שוכן בביתו של האפנדי המקומי, הבית הירוק.
יכול להיות שבעוד כמה חודשים המידע הזה יהיה אסור להדפסה בעיתון ישראלי. הוא עלול להזכיר את אסונם של ערביי פלסטין שסולקו מאדמותיהם במהלך הקמתה של המדינה היהודית בשנת 1948, ועל כן ייכלל בפעולות שהחוק למניעת הפצת זיכרון הנכבה קוצב עליהן שלוש שנות מאסר.
יש גם זיכרונות אחרים השנויים במחלוקת: בעוד ימים ספורים יצוין 5 ביוני, היום שבו לפני 42 שנה החלה מלחמת ששת הימים. הרבה ישראלים משוכנעים שהכיבוש של שנת 1967 אחראי לפנים הקשים והרעים שלבשה מדינתנו. ישראלים אחרים מאמינים שב-5 ביוני התרחש סוג של נס ושוויתור על השטחים שנכבשו פעם יהיה אסון.
הוויכוח המר על לקחי 42 השנים האחרונות מבטא סערות נפש אמינות בשני הצדדים, בעיקר מפני ששניהם שותפים לחזון הבסיסי שניצח בוויכוח האידיאולוגי הקודם שניטש כאן 20 שנים קודם לכן.
בשנת 1947 הכריע היישוב היהודי ברוב קולות בעד תוכנית החלוקה שהתוותה "שתי מדינות לאום" בשטחה של פלסטין ההיסטורית. המגזר הדתי החרדי (אגודת ישראל), המגזר העסקי הליברלי (הציונים הכלליים), קבוצות אינטלקטואלים (ברית שלום) והשמאל הקיבוצי (השומר הצעיר) התנגדו בתוקף לתוכנית,
בניגוד לערבים, שכולם נענשו על התנגדותם לחלוקה בדרך זו או אחרת, היהודים שהתנגדו נטמעו היטב באתוס הלאומי שייסד דוד בן גוריון בתמיכת מנחם בגין. בדו-שיח החירשים המתקיים בתוך המגזר היהודי הוויכוח כיום הוא על דרכה ודמותה של המדינה היהודית ולא על עצם הרעיון לקיים אותה.
מה שנקרא שמאל בישראל כיום - כלומר תומכי חזון שתי המדינות והנסיגה משטחי 67' מציק לימין עם השאלה: לאן מוביל המשך הכיבוש ואיזה סיכוי הישרדות יש למדינה המצפצפת על כל הנורמות הבינלאומיות. הימין - כלומר תומכי ההתנחלויות ותומכיהם - מתפלץ מהצביעות הזאת: וכי למה באמת אסור להתנחל בשומרון ומותר ביפו, רמלה, ובאר שבע? מה בדיוק ההבדל בין מתנחלי סומייל, ג'מוסין, סלמה ושיח' מוניס (במילים אחרות: צפונבונים תל אביבים) לבין מתנחלי אריאל וקריית ארבע?
על השאלה הזאת אין דורשי הנסיגה לקווי 67' מוכנים להשיב, וכך, בצדק נעלבים המתנחלים על שתום הלב הציוני שלהם נחשב פחות מוסרי מזה של מתנחלים (כמוני למשל) בתוך תחומי "הקו הירוק". הנהגתם מבינה טוב יותר מהשמאל הציוני שהוויכוח האמיתי על הכיבוש מתחיל בעצם רעיון המדינה היהודית שאינה מעניקה זכויות אזרח שוות לכל אזרחיה. וכדי שהוויכוח הזה לא יתפתח עובדים כבר על חוק שעל פיו אסור יהיה בכלל לנהל אותו.
נא להמתין לטעינת התגובות
