הטוב, הרע והלא ברורה

"חצויה": להיט בטוח. "הישרדות": בלון נפוח. "כוכב נולד": מצב מתוח. "שבוע סוף": הכל מרוח. "מה שנחוץ לרווק": לינור חוזרת ללוח. "פעם בחיים": שנינט תנוח. כן, היה זה עוד שבוע לא קל בחזית המסך

ירון טן-ברינק | 28/5/2009 11:19

זמנים מוזרים בטלוויזיה. התעשייה נאנקת תחת משא הכלכלה הקורסת. היוצרים מתייפחים על חוק הרשות השנייה הגווע. כולם מסבירים לכולם, בדרך כלל בשאגות, כמה הכל גרוע וכמה זה באשמתם. ואז אתה מתיישב מול המסך ורואה משהו שונה לגמרי: דרמות מושקעות, בידור עתיר כוכבים, הפקות ריאליטי מגלומניות, ניסויים נועזים, תנופת עשייה חלוצית שכמותה לא נראתה מאז ימי "חומה ומגדל". הדיאגנוזה המתבקשת היא שהטלוויזיה בישראל סובלת מפיצול אישיות סכיזופרני. זה מה שטוב בה. זה מה שרע בה.

מיליוני דולרים נשפכים על תרגום פורמטים וביות טאלנטים, ואז מגיעה סדרה כמו "חצויה" ומראה לכולם מאיפה משתינה המגלומניה. היא פוסעת במשעולי המד"ב והעל-טבעי שסללו לה "השמינייה" ו"האי", אבל מלוטשת מהן חזותית ולוהטת מהן הורמונלית (תחשבו "דמדומים" פוגשת את "היי סקול מיוזיקל", רק בלי המיוזיקל ועם דיאלוגים של טלנובלה). היא לא נראית מכאן. נאותות הפקה כזאת בז'אנר הדרמה היומית טרם נחזתה בפינה זו של הגלובוס, ולא יהיה מפליא אם היא תימכר מסביב לעולם. ככה זה כשמשקיעים.

וגם, ערפדים ותיכוניסטיות, היי, פשוט אי אפשר לטעות עם השילוב הזה. זה כאילו שהייתה סוכנות דוגמניות וטאלנטים ששייכת לתאגיד תקשורת ענק ומונופוליסטי, ואז היו תופרים ללקוחותיה סדרת נעורים שתשודר ברשת הכבלים שאותו תאגיד שותף בה, ואז מקדמים אותה מאסיבית בעיתוניו ובמגזיניו והופכים את כל משתתפיה לכוכבים וגוזרים עליהם קופונים משולשים. כן, ערפדים ותיכוניסטיות הם שילוב עד כדי כך טוב. ולכן "חצויה" לא יכולה להיכשל.

רגע, צריך להגיד משהו נחמד על "שבוע סוף": קובי פרג' מאוד מצחיק.

במהלך מאות השנים שחלפו מתחילת הגמר של "הישרדות: איי הפנינה" ועד סופו אפשר היה להיווכח במצבה הפסיכיאטרי הקשה של תעשיית הטלוויזיה כמעט בשידור חי. מצד אחד: הפקת ענק של מיליוני דולרים, מתוקתקת ומנוהלת כמבצע צבאי להפצצת הכור בבושהאר. מצד שני: התעללות חובבנית בפורמט של "הישרדות", שמגיעה לרמות שבהן נעים יותר לשהות בכור בבושהאר בעת הפצצתו מאשר לצפות בה. וכך, כפי שהתנסח פעם רמי פורטיס בתבונתו, אפילו שזה טוב - כמה שזה רע.

ביקורת התבונה הטהורה גורסת כי העונה הנוכחית של "הישרדות" היתה טובה ומשחקית יותר מקודמתה. היו יותר תככים ומזימות, יותר אסטרטגיות וטוויסטים, יותר מלחמה על כל גרגר אורז. אבל לא היה סקס. לא היה אומפפפ. לא היה ישבן כמו של מרינה, פה כמו של דן מנו, או כריזמת מי-טרזן-יו-ג'יין כמו של נועם טור. בסופו של דבר, זה ההבדל בין 25 ל-35 אחוזי צפייה בגמר, ללא קשר לאורכו המופלץ ולסטיותיו העקמומיות מהפורמט המקורי. ככה זה. לפעמים גם "יותר טוב" זה לא מספיק טוב.

זוהי שעת מבחן אמיתית גם לטדי הפקות. "כוכב נולד" לא הייתה טובה מספיק בעונתה האחרונה. לעומת מפלצות הריאליטי שהשתלטו על הפריים-טיים, המופע של צביקה הדר ופאנל השופטים נראה השבוע לפתע תמים ונטול שפיצים. תוכנית האודישנים הראשונה הייתה קצבית וכיפית, והיעדרו של הכוכב הסלקומי מפינת המסך השלים את התחושה הפסטורלית: תחרות הכישרונות שנחשבה עד לפני כמה שנים למבשרת האפוקליפסה של הזמר העברי היא בסך הכל תחרות כישרונות. לא פחות. לצערה גם לא יותר.

דרושה עוד נינט. נתפשר אפילו על עוד שירי מימון. אני אומר את זה כבר כמה עונות. קצנו בנערים אנמיים מז'אנר הזמיר. רק כוכבת פופ אמיתית, טרייה ומסעירה תחזיר את "כוכב נולד" אל מסלול הרלוונטיות (והקונטרוברסליות) התרבותית. אני חושד שגם בטדי הפקות יודעים את זה. אני חושד שלא פשוט למצוא אחת כזאת. מה לעשות. בזה הכל תלוי.

ואם כבר נינט: רק ג'ה יודע מה היא ובן ארצי עושים בג'מייקה אם העונה החדשה של "פעם בחיים" מתמקדת בירושלים. כן, שמענו, איירון לייק א ליון אין זיון. בסדר. ובא לזיון גואל. מה שתגידו. קצת חבל, כי העונה הירושלמית מסתמנת כאחת הטובות והמהודקות בתולדות הפורמט החביב. הדבקתה של נינט ממסמסת את הפוקוס ומדיפה ניחוח מיוזע של מאמץ מלאכותי לשדרוג רייטינגי. לא טוב לנינט. לא טוב לסדרה. לא טוב לכולם.

רגע, צריך להגיד עוד משהו נחמד על "שבוע סוף": שני כהן ממש מצחיקה.

שני כהן יוני המנחם

ההבדל בין HOT ל-yes בכל הקשור לתוכן מקורי הולך ומתבהר. זה בעיקר עניין של גימור וליטוש, אבל גם של תעוזה והשקעה. רימייק של עירית לינור ל"גאווה ודעה קדומה"? זה הרי נשמע כמו בדיחה של מדורי ברנז'ה. ב-HOT האמינו ברעיון המופרך הזה כמו שהאמינו ב"תמרות עשן", ב"בטיפול" וב"פרשת השבוע". ואחרי צפייה בארבעה פרקים של "מה שנחוץ לרווק" מתברר שהם צדקו שוב. הרווח כולו של המנויים (ושל עירית לינור, אם יצליחו למכור את הפורמט).

"הרווק" לא צריכה הרבה. רק קאסט מצוין (דן שפירא ונטע ריסקין חורכים את המסך), כתיבה מהודקת והשקעה סבירה בלוקיישנים ובצילומי חוץ. לינור כבר תרגמה את "גאווה ודעה קדומה" לעברית בגרסת עצים-מתים, ונראה כאילו העיבוד הטלוויזיוני לזמננו ולארצנו זרם ממנה

בטבעיות קולחת. נעדרים כמעט לחלוטין הגמגומים הססגוניים והצרימות המבניות שאפיינו את "משמורת", הסדרה הקודמת שהתעקשה לביים. אז אפשר לומר שעירית "אני עם גברים גמרתי" לינור חזרה לעצמה. עכשיו אפשר להתווכח אם זה טוב או רע.

רגע, צריך להגיד דבר נחמד אחרון על "שבוע סוף", כדי לאזן מעט את כל הדברים האיומים שאומרים עליה. אולי, נגיד, שהיא די קצרה בסך הכל, כך שיש גבול לכמה שהמערכונים שלה יכולים להימרח. והיא לא מזיקה לאיש. טוב, אולי חוץ מלעפר שכטר.