אמא ש'ך רפורמה: על הרפורמה, מילת הקסם בשוק הטלוויזיה
אין מה לראות בטלוויזיה? אולי כי האנשים שאחראים לה עסוקים בהתמודדות עם הכאוס שיצרו ניהול חובבני וחוקי השידור הגרועים בתבל. על מאמץ הרפורמה המטופש של הממשלה, על הבדיחות הגרועות של ערוץ 10, על הטעות של HOT עם גיא פינס ועל פעלול התוכן השיווקי שהתפוצץ לקשת בפרצוף
רגע לפני ש”מגדלים באוויר” ו”תמיד אותו חלום” מצילות אותנו מהשממה, שווה להסיט מבט אל הכאוס המוחלט וההו-כה-חובבני שמאפיין את התנהלות ענף הטלוויזיה בישראל. בימים האחרונים אפשר היה לראות אותו בפעולה ובכושר שיא. ובכל פעם מחדש התגלו אותן אמיתות: אנשים שלא מבינים דבר בטלוויזיה קובעים כיצד היא תיראה. לא משנה אם הם יושבים בממשלה, במשרדים הכי גדולים של גופי השידור או במועצה רגולטורית כזאת או אחרת. הם הבעיה.
רפורמה היא מילת הקסם. ישנם המאמינים כי אם יאמרו אותה מספיק פעמים, יבוא שלום לעולם ואהבה גדולה תשטוף את הבריות ברחביו. המחוקק הישראלי - זה שהצבעתם לו בנימוס - חושב שאם יכריז מספיק על רפורמה, היא בוודאי תתרחש מעצמה. כבר שלושה עשורים שהוא אומר “רפורמה” ומתכוון לרשות השידור, וכמו שאפשר לראות בערוץ 1 מדי ערב, ההוקוס פוקוס מסרב להתרחש. עכשיו מנסים את אותו טריק על הכבלים, הלוויין והטלוויזיה המסחרית. אל תעצרו את נשימתכם.
ביום שני התכנסה ועדת הכלכלה בכנסת כדי לדון באותה רפורמה מוזהבת, שאחריה תפתחו את הטלוויזיה וריח רענן של ורדים יתפשט בסלונכם. פקידי האוצר של יובל שטייניץ, יחד עם גאוני התקשורת של משה כחלון, יודעים מה יעשה לכם טוב: רישיונות קבע במקום זיכיונות לתאגידים החולשים על ערוץ 2 וערוץ 10, ופרסומות ב־HOT וב-yes בתמורה להורדת מחירי חבילות הבסיס והרחבת אפשרויות הבחירה העומדות בפני המנויים. איזה כיף.
המנהלים הבכירים של גופי השידור הגדולים הגיעו לישיבה מאוחדים, באופן נדיר ואולי תקדימי. וגר יוסי ורשבסקי עם אבי צבי, ויורם מוקדי עם רון אילון ירבץ. כולם תקפו את הצעת הרפורמה במרץ. ובצדק. כולם יודעים ששינוי בתנאי היסוד של תעשיית
שיטת הזיכיונות הנוכחית נכשלה בבירור, אבל שיטת הרישיונות תדרדר בוודאות את רמת התוכן על המסך ולא תפתור את מצוקתם הכלכלית של הגופים המשדרים. את זה רק טלוויזיה טובה וניהול מקצועי יעשו. גם פרסומות בכבלים ובלוויין לא ייטיבו עם בטטת הכורסה המצויה, ואת מה שירוויחו התאגידים ממעט המפרסמים שיתפתו לעצבן כך את לקוחותיהם, הם יפסידו ממנויים שיתנתקו או יעברו לחבילות בסיסיות וזולות יותר. כן, זה יהיה שינוי. מהפח אל הפחחחחחת.
“התוכנית הסודית של ערוץ 10”, זעקה הכותרת של “דה מרקר”, ועוד לפני שקראתי את תוכנה פרצתי בצחוק גדול ולא בריא במיוחד. מגניב. לערוץ שמפרכס בין חיים ומוות כבר שבע שנים יש עכשיו תוכנית סודית. קיוויתי שהם מתכננים להחליף באישון לילה את המספרים בממירים של אזרחי המדינה, כך שמי שילחץ “22” בשלט יגיע אליהם. חשבתי שאולי מתכננים בבית הוורד לרכוש מטוס קרב ולהפציץ מהאוויר את כל רמת החי”ל. אבל המציאות יותר מצחיקה.
יוסי ורשבסקי, מנכ”ל הערוץ הרצוץ, הכריז שאינו מתכוון להתחרות יותר בערוץ 2. מעניין, כי מנהלת פיתוח התוכן שלו, ליאת פלדמן, הסבירה לפני כחודשיים ל”פנאי פלוס” שכל מי שמפנטז על ערוץ 10 שאינו מנסה להיות יותר ערוץ 2 מערוץ 2 - פשוט לא מבין כלום מהחיים שלו. יש אם כך שתי אפשרויות בלבד:
א. ורשבסקי לא מבין כלום מהחיים שלו;
ב. ורשבסקי לא באמת מתכוון למה שהוא אומר.
הייתי שם את כל הכסף שלי על האופציה השנייה. מבט מדוקדק יותר באותה “תוכנית סודית” חושף כמעט מיד את הספין שמסתתר מאחוריה: ערוץ 10 מבקש כעת להתחזות לערוץ דוקו ותחקיר. אם יכירו בו ככזה יוכל לחמוק ממחויבויות התוכן המתוסרט שלו ב-2009 ו-2010. איזה דוקו? אופירה אסייג מייחצנת את חיים רביבו. איזה תחקיר? כל מה שאמנון לוי הצליח לדוג השבוע. או שמא רומזים בערוץ 10 לסדרת הדוקו-תחקיר המופתית “הרווק”, שתעלה על מסכו במהלך השנה? היזהרי לך אילנה דיין, גיא גיאור מאחורייך.
הבדיחה הזאת מוכרחה להיפסק. תמרוני ההישרדות השקריים של ערוץ 10 והדחיינות הנואשת של הרשות השנייה, גם אם ימתחו את הסיפור לנצח, אינם פותרים את הבעיה. הניסיונות לשפץ את החוק ולקמבן אותו כך שיכיל את הפרת תנאי הזיכיון מדיפים ניחוחות של שקשוקה וספק רב אם לא יחמירו את מצבו החלמאי. בשביל זה צריך רפורמה דחופה. פרסומות בכבלים ובלוויין הן הבעיה הכי קטנה שלנו.
והנה הצעה לרפורמטורים נועזים: דרוש לנו חוק שיאסור על מוקדי שירות הלקוחות של תאגידי התקשורת לשקר במצח נחושה. כולם כבר שמעו על הורדתה של “ערב טוב עם גיא פינס” והחלפתה בתוכנית יומית של HOT בידור ישראלי. בשבוע שעבר יכולתם לקרוא כאן ב”רייטינג” על הנסיבות שהובילו להחלטה ולהחליט בעצמכם אם היא נראית לכם חכמה ולגיטימית. אבל מנויי HOT שהתקשרו למוקד השירות ודרשו להתנתק במחאה קיבלו תשובה מפתיעה: תוכניתו של גיא פינס אינה יורדת מ-HOT3. הכל שמועות וכזב.
מקומם? אתם אמרתם. אה, לא, זה הייתי אני. וזה לא סתם מקומם. זה בדיוק המקום שבו צריך להתערב הרגולטור ולקנוס את האמ-אמא של התאגיד הנכלולי. יכול להיות שמדובר בטעות שכולה תום לב, ששכחו לעדכן את המוקדנים, שמצדם אינם קוראים עיתונים ואינם מתעדכנים באינטרנט. יכול להיות. לפעמים טועים. אבל על טעויות משלמים. כן, אפילו תאגידים.
ואם כבר מדברים על שגיאות ומחירן: הוויתור על גיא פינס הוא באמת משגה קולוסאלי. אחרי 13 עונות שהפכו אותו למותג התוכן הכי חזק ויציב של HOT, אחרי ששכלל את תוכניתו והקים מערכת חדשות שיכולה ללמד טריק אחד או שניים גם את ערוצי הברודקאסט, זורקים בכבלים את הכל לפח וחוזרים לשולחן השרטוטים כדי להתחיל את הכל מחדש. יש להחלטה הזאת סיבות שנראות הגיוניות למנכ”לים, אבל אף אחת מהן לא קשורה לטלוויזיה טובה יותר. ובמקרים כאלה באמת ששום רפורמה לא תעזור.
שידפון השידורים בחגים סיפק דוגמה נוספת לצורך ברפורמה מוחלטת וכוללת בטלוויזיה שלכם, כזאת שתשנה לגמרי את חוקי המשחק התקשורתי: בחסות חשכת הסוכה הגניבה קשת אל לוח השידורים פרסומת בת חצי שעה לשירות מסחרי חדש של בזק. לא ברור כמה כסף החליף ידיים בעסקה. כן ברור שהייתה זו אם כל החלטורות, כמה קילומטרים מתחת לרף ההפקה המקובל של הזכיינית המצליחה והמוקפדת של ערוץ 2.
והרשות השנייה, שאמורה לבלום פעלולים מסחריים כאלה בגופה ובתקציבה המרשים? היא תבדוק את הנושא, כהרגלה. ייקח לה קצת זמן. את מה שיכול היה לראות כל צופה כבר בחמש הדקות הראשונות - תוכן שיווקי בוטה במסווה של ספיישל חגיגי - צריכה הרשות האימפוטנטית לבחון בזכוכית מגדלת בירוקרטית ומסורבלת. לעזאזל, די בקריאת לוח המשדרים של אותו היום כדי להבין את הקומבינה שנערכה כאן מעל גבו של הצופה.
השידור הזה צריך להטריד מאוד גם את מי שהרוויח ממנו: המפרסמים קיבלו מוצר טלוויזיוני גרוע וצעקני, גדוש בבדיחות בלתי מצחיקות ומריח כמו תקלה טכנית. קשת, מצדה, גרמה נזק תדמיתי קל לקומיקאים שהתבזו בנמל תל אביב ובניו יורק (דודו ארז, יובל סמו, רמי ורד ושלומי קוריאט), חלקם טאלנטים שהיא עצמה בונה עליהם לטווח ארוך, ובוודאי לא תרצה לצרף את הערב הזה לרזומה המרשים שלה. בסופו של דבר כולם הפסידו. ובעיקר הצופים.
נא להמתין לטעינת התגובות
