אמריקה לא גרה כאן יותר
המאבק על שיטת הרישיונות. התפטרותו של יוחנן צנגן. ברק אובמה אצל ג'יי לנו. ג'ון סטיוארט נגד העיתונות הכלכלית. הפינאלה של "בטלסטאר גלקטיקה". ולמה כל זה אומר שאף פעם לא תהיה לנו טלוויזיה כמו באמריקה
זכיינים בכיינים (1): המשבר הכלכלי העולמי ודאי אינו תורם לקטסטרופה שפוקדת בימים אלה את שוק התקשורת הישראלי, אבל אל תאמינו לזכיינים. הם לא עמדו בהצעה שהגישו בעצמם למכרז ערוץ 2 גם בימים שבהם הרוויחו ערימות של כסף. מיד אחרי התפטרותו של יוחנן צנגן ממנכ"לות רשת נודע כי ימונה לסגן יו"ר דירקטוריון רשת ויתמקד במאבק להקלות ברגולציה. ההפסדים הם הרי לא תוצאה של ניהול כושל, חלילה. זו הרגולציה. זה המשבר. זו הרצפה העקומה.
המטרה היא רישיון. זהו רישיון להדפיס כסף. זהו רישיון לחסל את הטלוויזיה. רשת, קשת וערוץ 10 מפעילים לובי אגרסיבי בכנסת לביטול שיטת הזיכיונות. במקומה הם רוצים רישיון בלתי מוגבל בזמן, ללא מכסות הפקה מקורית, ללא פיקוח ממשלתי מעיק על הפרת תנאים מכרזיים. הרשות השנייה מכשכשת בזנבה בהסכמה ובניגוד לאינטרס הציבורי. כולם מצביעים שוב על אמריקה. שיטת הרישיונות הרי עובדת שם לא רע כבר עשורים. ואנחנו כל כך רוצים להיות המדינה ה-51.
בנימין נתניהו יקבע מה תראו על המסך בסלון שלכם בשנים הבאות. נטייתו להפרטת המדינה מאוצרותיה ומסמכויותיה בעבור חופן דולרים ידועה, ואין סיבה להניח שבמקרה של הטלוויזיה המסחרית ינהג אחרת. יש כבר דו"ח של מנכ"ל משרד התקשורת שממליץ לתת לסמי עופר, יוסי מימן, מוזי ורטהיים ושאר המיליארדרים שאוחזים בערוץ 2 ובערוץ 10 לעשות באוויר כבשלהם. הדיל הזה סגור, אלא אם יקום קול צעקה גדולה. תתחילו לחמם את הגרון.
זכיינים בכיינים (2): איזה מין טלוויזיה נראה ב-2012 תחת שיטת הרישיונות? הזכיינים טוענים שמגבלות הרגולציה אינן סבירות, שמכסת הפקות המקור האיכותיות אינה כדאית כלכלית ושכך נפגעת זכותם הבסיסית להרוויח מלא כסף. שטויות מחרידות. רשת, למשל, נמצאת
ג'יי לנו הוא ההוכחה ששיטת הרישיונות יכולה לעבוד, עקרונית. אן.בי.סי אוחזת ברישיון כזה כבר 60 שנה, וגם בעיצומו של משבר הרייטינג החמור בתולדותיה היא ממשיכה להשקיע מיליונים במגישי הלייט-נייט שלה וב"סאטרדיי נייט לייב", בלי קשר לביצועיהם במצעדים. כי באן.בי.סי, כמו בכל רשת שידור אמריקאית, מבינים שטלוויזיה היא, יותר מכל, מסורת של נאמנות והרגלי צפייה. בסוף הסבלנות וההתמדה משתלמות, וברק אובמה בא לבקר אותך באולפן. לנו זה לא יקרה.
לעזאזל, פרזידנט אובמה, אפילו להתעצבן עליו כמו שצריך אי אפשר. הופעתו באולפנו של ג'יי לנו, כדי לקדם את תוכניתו הכלכלית באוזני האומה המנומנמת, היתה שיא חסר תקדים בתהליך הבידוריזציה של החדשות. התרגלנו לראות פוליטיקאים בכירים עושים מעצמם צחוק במירוץ אל הכיסא, אך נשיא המטריח עצמו לטוק-שואו בתחילת הקדנציה זה קצת ביזאר. רק שאובמה היה נורא חמוד, ולנו סחט את המקסימום הקומי מהמעמד, ופתאום אפשר היה להבין מה לעולם לא יהיה לטלוויזיה שלנו: סטייל.
"האח הגדול" משודר בחו"ל שבעה ימים בשבוע, התרעמו קברניטי קשת כשהרשות השנייה קנסה אותם על עוד חריגה בוטה ממכסת שידורי הריאליטי. הם היו רוצים, במילים אחרות, להפוך את ערוץ 2 לערוץ 20. אז נכון, גם רשתות השידור בארה"ב יכולות לשדר כמה שהן רק רוצות מאיזה ז'אנר שמתחשק להן, אך הן עדיין מקפידות על מינון סביר של הפקות דרמה, קומדיה ואפילו תעודה ותחקיר. אצלנו לא מקפידים עליו אפילו כשהחוק מחייב זאת. בסופו של דבר כולנו ערסים מזרח-תיכוניים.
הטלוויזיה שמגיעה לנו היא הטלוויזיה שנקבל. שעירה, מזיעה ומפליצה כמו שימי תבורי ועדי נוימן אחרי עוד חמין של פנינה טורנה. בבחירות האחרונות יכולנו להצביע לשני מועמדים ששיחקו את המשחק האמריקאי עד הסוף, כולל הופעות ב"ארץ נהדרת", גריל קליל אצל ליאור שליין ונכונות בסיסית להתחנף לכל מצלמה בסביבה. אבל ראש הממשלה הבא הוא דווקא זה ששיחק בונקר, צמצם את הופעותיו על המסך למינימום ההכרחי ולא התמזג בחגיגת הבידור הלאומית. כך בחרנו. כך יהיה.
אין ג'ון סטיוארט ישראלי. לא יהיה. קומיקאים טובים יש, פובליציסטים מוצלחים גם, אבל השילוב המוחץ ביניהם נדיר ואקזוטי. אחד מתוך 300 מיליון. בשבועות האחרונים תוקף סטיוארט בבקיאות מרשימה את העיתונות הכלכלית על תרומתה לכך שמיליונים איבדו את כל כספם ונדל"נם. ג'ים קריימר, פרשן סי.אן.בי.סי המוטרף, הגיע לאולפן ה"דיילי שואו" כדי להגן על שמו המקצועי. סטיוארט ניגב איתו את הרצפה. מישהו יכול לדמיין קומיקאי ישראלי עושה את זה לגיא רולניק? לא חשבתי.
אמריקה זה שם. מקום שבו סדרה מפעימה כמו "בטלסטאר גלקטיקה" יכולה להתקיים ארבע עונות בערוץ נישה, בשקט, על אף הרייטינג הנמוך. מקום שבו סדרה כזאת מקווצ'צ'ת את הלב לשני מיליון איש שמוכנים להישבע שמדובר באחת היצירות הטלוויזיוניות הטובות של העשור, אלגוריה מופתית על החיים, היקום וכל השאר. המקום גדול מספיק כדי להכיל את שיגיונותיהם של מעטים ולחלוב אותם במרצ'נדייזינג. ישראל כל כך רחוקה מהמקום הזה, שמבחינתנו הוא באמת היה יכול להיות בחלל החיצון.
התעשייה שלנו חולה. זאת מחלה משונה ומידבקת, והסימפטום הבולט בה הוא יכולתם של הנגועים להסביר בפירוט כמה גדול הפער וכמה אין בסיס להשוואה בין ענף הטלוויזיה בארץ לענף בארה"ב ובו-בזמן לעשות הכל כדי להעתיק ולאמץ את דוקטורינת השידור האמריקאית. כולם עדיין חולמים. פצצות הרייטינג-בשידור-חי של קשת, למשל, שאובות היישר מהתגליות האחרונות במדעי הפרוגרמינג של רשתות השידור בארה"ב. "תמרות עשן" בדרך ל-HBO. המממ, אמריקה. אין כמו אמריקה.
נא להמתין לטעינת התגובות
