סביבה עכשיו
למה להילחם על הסביבה למרות הכיבוש. תשובה לגדעון לוי. לא עוצר בירוק, חלק ב'
- לא עוצר בירוק, חלק א': על שפת הנחל גרים ביחד
- לא עוצר בירוק, חלק ג': דימונה זה שם
זיהום אוויר מארובות תחנת הכח בחדרה. הזכות לנשום אוויר נקי צילום: פלאש 90
בשורות הבאות גייס לוי את כישרון הכתיבה שלו כדי להגחיך את המאבק הסביבתי: "אללי", קבל , "שוודיה זה לא כאן, פינלנד לא מתקרבת. . . קודם שעוסקים בעתיד קני הנשרים בגולן צריך, כמה מרגיז, לעסוק בעתיד ההתנחלויות שם. קודם שנאבקים בציד זנים נכחדים צריך, כמה מעצבן, להיאבק בציד המבוקשים. . . הבעיה היא שזו מלחמה כפויית טובה. הציבור עייף ממנה. . . וכי מי כאן נגד שמירת איכות הסביבה? מי לא בעד הצלת כחלית ההרים הנכחדת?".
יש מעט עיתונאים בישראל שאני מעריך יותר מגדעון לוי. הוא אחד הבודדים שעדיין ממלאים בתוכן את צירוף המילים הנשכח "שליחות עיתונאית". כבר שנים הוא מרגיז את הימין, הפעם הצליח להרגיז גם אותי. להלן כמה הערות על פוליטיקה, סביבה וסדר עדיפויות: המאבק הסביבתי בישראל ובעולם כבר מזמן לא מתרכז בגורלה של "כחלית ההרים". זהו מאבק על זכויות היסוד של בני האדם: על זכותם לשתות מים, רצוי לא מזוהמים; על זכותם לנשום אוויר שלא יהרוג אותם מסרטן; על זכותם ליהנות מחלוקה צודקת של הקרקעות ומשאבי הטבע, ועל חובתה של המדינה לספק לאזרחים תחבורה שווה לכל נפש, שתשפר את סיכוייהם לפרנסה ולקיום הוגן.
אם כל אלה הם מותרות, אני לא יודע מהם הדברים החשובים שנבחר ציבור אמור לטפל בהם. גדעון לוי טוען שלעסוק בסביבה זה נוח כי איש לא מתנגד ל"אופנה הבוהקת הזו", אבל נדמה שדווקא האירוניה כלפי התחום הירוק פופולרית מאוד. ספק אם היה יוצא כך נגד ח"כ (בדרך) שעתיד להתמקד בסוגיות תרבותיות או כלכליות. הרי לוי עצמו ליווה לאחרונה את שלבי הסיום של "האח הגדול", על אף שהכיבוש עדיין לא הסתיים.
כסף קטן
הסכסוך הישראל-לערבי נמצא כאן כבר יותר ממאה שנה, והכיבוש יותר מ-40. אפילו גדעון לוי לא חושב שעד שאלה יסתיימו-אם זה בכלל יקרה אי פעם-צריך להפסיק את חיי התרבות בישראל, את המאבק לצדק חברתי, את המאבק הפמיניסטי ואפילו את משחקי הכדורגל. מה אמור איש ציבור אחראי לומר לתושבי שכונה חלשה שהמפעל שמול חלונם מחריש אוזניים 24 שעות ביממה- "נדבר כשהכיבוש ייגמר"?
ניצן הורוביץ צילום: אלי דסה
בפרפראזה על המשפט המפורסם של יוסי שריד, צריך להיאבק בכיבוש (או בפלסטינים, תלוי את מי שואלים) כאילו אין בעיות סביבה, ולהגן על הסביבה כאילו השלום כבר כאן. לוי טוען ש"זה לא תקין פוליטית" לבקר את לוחמי הסביבה. נדמה לי שדווקא המשפט הבא יישמע מאוד לא תקין פוליטית בימי ההתלקחות האלה: הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא כסף קטן לעומת האסון שייגרם אם כדור הארץ ימשיך להתחמם והאוקיינוסים יעלו על גדותיהם.
בטורי ביקורת הטלוויזיה המושחזים שלו הרבה לוי לבקר, בצדק, את הנטייה של התקשורת הישראלית להתרכז בטבור המקומי ולהצניע את חדשות החוץ. חדשות החוץ החשובות ביותר בחצי המאה הקרובה יגיעו מאזור הקטבים. לוי תוהה "מי כאן נגד איכות הסביבה?".
ובכן-כמעט
כולם. או, אם לדייק, כמעט כל מי שיש לו כוח: תאגידים, בעלי הון, וכמובן ממשלת ישראל, שבשנים האחרונות ניסתה להכשיל כל חוק סביבתי שעלה על השולחן. הרי זה בדיוק המצב גם עם השלום, לא? כולם אומרים שהם בעד שלום, השאלה היא מה מוכנים לעשות למענו. מה שנכון: אם ללוחמי השלום איש כבר לא מקשיב, לאלה של הסביבה יש עוד סיכוי לשנות משהו.
תשאלו את דב חנין: אם היה מקדיש את שנותיו בקצה השמאלי של האופוזיציה למאבק בכיבוש, הוא היה נשאר עם הרבה תסכול ואפס תוצאות. חנין לא שינה את דעתו ולא ויתר על השלום, אבל את עיקר האנרגיה הפנה לפעילות סביבתית וחברתית. התוצאה-צרור חוקים מהמרשימים שח"כ כלשהו יכול להציג. אם ניצן הורביץ ילך בדרכו, דיינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
