לא הכל דבש: שודדי הכוורות מכים בדבוראים
קשה להיות יצרן דבש קטן, במיוחד אם גונבים אותך. סיפורם המתסכל של לילך ותומר מהיישוב כליל, שמייצרים דבש אורגני נפלא
- בואו להיות חברים של nrg ירוק גם בפייסבוק
אלא שבתום שלב הברכות קולה של לילך נעכר משהו. "אנחנו בתקופה מאתגרת", אמרה , דרך עדינה לרמוז שעסקי הדבש בצרות. "גונבים לנו את הכוורות, אנחנו לא יודעים אם נוכל להמשיך ככה". גניבת כוורות הפכה למכה שדבוראים בכל רחבי הארץ סובלים ממנה, אבל עבור מכוורת קטנה היא יכולה להיות מכת מוות.
מאה כוורות יש לתומר ולילך, כולן מפוזרות בשדות הלא מרוססים שבשולי כליל, מטופלות בעבודת יד, בלי אנטיביוטיקה ובלי מניפולציות שמאפיינות חלק ממותגי הדבש התעשייתיים. הדבורים יונקות צוף מפרחי הבר העונתיים, ולכן הגוון והטעם של הדבש משתנים מדי כמה חודשים. רק שבחודשים האחרונים גנבים ארורים לקחו כשליש מהכוורות. "כוורת כזו שווה בשוק 3,000-2,500 שקל , וזה לפני ערך הדבש", אומרת לילך. "הגנבים עושים על הגב שלנו קופה יפה, אבל בעבודה הקשה הם לא מוכנים להתחלק".
סיפורם של תומר ולילך מקפל את סיפורו של שוק המזון המודרני, שבו עסקים קטנים, משפחתיים, שמתעקשים לייצר אוכל טעים, בריא, מעשה יד, מהלכים דרך קבע על סף התמוטטות והנפת דגל לבן. זה גם סיפורה המוכר של ישראל, מדינה שהתפרקה מאחריותה לספק שירותים ציבוריים ושולחת את אזרחיה לרכוש אותם בכספם הפרטי: "אחרי הגניבה הראשונה הגשנו תלונה במשטרה", אומרת לילך, "אבל
לעתים הם מוותרים על כמה שעות שינה ויוצאים לסיורים ליליים, אבל אולי מוטב שלא יפגשו את הגנבים: "הבן שלנו החליט להקשות על הגנבים והטמין מסביב לכוורות קרשים עם מסמרים", מספרת לילך. "זה עבד יותר מדי טוב, ובאחד הלילות המסמרים פנצ'רו להם את הגלגלים. בתור עונש הם יצאו למסע נקמה, ובהתקף של ונדליזם נוראי עקרו כוורות, חיסלו מיליוני דבורים והרסו ציוד יקר. רק אנשים אלימים ומסוכנים מסוגלים להגיב ככה. אחרי הגניבה הראשונה והשנייה חשבנו שבזה זה ייגמר, שהם יסתפקו במה שכבר לקחו, אבל זה ממשיך וממשיך ואנחנו פשוט חסרי אונים".
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם