על שפת הנחל גרים ביחד
עברייני הבנייה חוגגים על שפת נחלים. בניגוד למה שחושבים ברשויות, זו לא הבעיה של כמה קרפדות - אלא של כולנו. לא עוצר בירוק, חלק א'
- לא עוצר בירוק, חלק ב': סביבה עכשיו
- לא עוצר בירוק, חלק ג': דימונה זה שם
חוות הפרפרים בנחל שורק. בית באמצע הנחל צילום: אלון רוטשילד, החברה להגנת הטבע
אנחנו מסיירים על גדת נחל שורק, לא רחוק מגדרה. נחל מרוט ועצוב, שהייחוס המרשים-אפיק מרכזי שחוצה את הארץ מהרי ירושלים במזרח עד יבנה והים התיכון במערב-לא מסייע לו להיחלץ מההזנחה. שנים רוקמים תוכניות לשקמו, אבל כל תוכנית כזו תיאלץ לקחת בחשבון, בין השאר, את המתחם שאנחנו עומדים בשעריו: "חוות הפרפרים והחרקים". ממש על שפת הנחל גרים כאן בני משפחה, כמה כלבים והרבה פרפרים טרופיים שמהווים אטרקציה תיירותית וחינוכית.
נילי שחר, בעלת החווה, רכשה את הקרקע לפני שמונה שנים. מדובר בקרקע חקלאית, שבייעוד המקורי הותר להקים עליה מחסן כלים קטן. על פי כתב האישום שהוגש לפני מספר חודשים, המחסן הפך עם הזמן לבית מגורים בן שתי קומות. מהגג מתרוממת צלחת של YES. סביב הבית פזורות חממות, סככות, ציוד מגובב, שטח נדיב שמוקף בשיחי בוגנוויליה וגדר. אפשר להבין את הדיירים: מי לא רוצה אחוזה כזו, לבד בחיק הטבע? (תגובת נילי שחר: "כשרכשתי את הקרקע הבהרתי לכל הגופים הרלוונטיים שבכוונתי להקים כאן חוות פרפרים ולגור במקום. יש לי אפילו טופס 4 עם אישור למגורים ולחיבור חשמל ומים. אולי זו טעות של הפקידים, אבל זו לא בעיה שלי. בסוף המשפט לא רק שלא יפנו אותי מכאן - אני אקבל פיצויים" ).
רוטשילד נאנח: חוות הפרפרים היא רק קצה הקרחון. בשרון, למשל, פורחת בשנים האחרונות אופנה חדשה-גני אירועים לא חוקיים על גדות הנחלים פולג ואלכסנדר. חוץ משפכים ופסולת בכמויות ענק, אתרים כאלה מייצרים רעש אדיר ומושכים מאות מכוניות שנוסעות מדי לילה על גדת הערוץ, פעילויות שמשמעותן גזר דין מוות למערכת האקולוגית של הנחל.
מילא הנקודה שבה המבנה יושב, אומר רוטשילד, הבעיה היא שהוא משפיע על עשרות קילומטרים של נחל. כדי לשקם נחל, צריך לאפשר לו לזרום במסלולו המפותל, הטבעי. לתת לצמחייה שעל הקרקעית לצמוח בחופשיות. אלא שנחל מפותל, שצמחייה בקרקעיתו-נחל אמיתי-נוטה לעתים, בשיא עונת הגשמים, לעלות על גדותיו ולהציף את הסביבה הקרובה. כשעל הגדה יש חלקות חקלאיות, זה לא אסון: מפצים את החקלאים. אבל כשגרים עליה אנשים-זה כבר סיפור אחר. רשות הניקוז לא מוכנה לקחת סיכון כזה. הפיצויים שתידרש לשלם במקרה אסון גדולים מדי, שלא לדבר על ההסתכנות בכתב אישום פלילי.
הכל קומבינה
רבים מהנחלים בישראל חפורים כמו תעלה מלאכותית ישרה, שהצמחייה באפיקה כוסחה לבלי הכר. כשרוקמים תוכניות להציל אותם ולהחזירם למצבם הטבעי, יש בעיה: העבריינים שיושבים על הגדה עלולים להיפגע.
כשאני תוהה היכן רשויות האכיפה, רוטשילד פותח במונולוג כואב, שמבעדו ניבטת דמותה של מדינת תוהו ובוהו: "זה בדרך כלל מתחיל בוועדה המקומית. בראשה יושב ראש המועצה, שלרוב אין לו אינטרס להתעמת עם מצביעים, אם זה מקום קטן אז כולם מכירים את כולם והכל קומבינות. זה יכול להיגרר בוועדה המקומית שנים. בסוף, אם איכשהו נצליח להגיע לכתב אישום, השופט יגיד 'למה חיכיתם 15 שנה'?" גם השופטים הם בעיה.
עורכי הדין של הנאשם מורחים אותם בסיפורים ומבקשים עוד ועוד דחיות, וככה עוברות שנים. לשופטים לא בוער. מבחינתם מה שעומד על הפרק זו פרנסה של משפחה מול
איכות חייהם של הצפרדעים. איש לא טורח להציג להם את הפרספקטיבה הסביבתית המלאה. כשגן אירועים פועל באופן פיראטי, מאוד ייתכן שהוא בכלל לא משלם ארנונה-ואז זה כסף שחסר למערכת החינוך שהילדים שלנו לומדים בה; מישהו בדק אם הוא שילם אגרות בנייה, היטל השבחה? אם הוא מחובר לרשת הביוב? אם הביוב שלו לא זורם ישר לאדמה ולמי התהום שאנחנו שותים? מישהו בדק אם יש לו אישורים של שירותי כיבוי והצלה?
מאות אנשים באים לחגוג ולאכול בלי לדעת שאולי המקום לא נמצא תחת שום פיקוח תברואתי. אני כבר לא מדבר על הצחוק משלטון החוק. הבן אדם מתייצב מול השופט ומספר בדמעות שהוא מפרנס 30 משפחות, אבל איש לא תמחר את העלות האמיתית שלו לציבור ולסביבה. עד שהשופטים לא יבינו שבנייה לא חוקית היא פשע נגד הציבור, ולא משהו שבין האדם לקרפדה, זה לא ישתנה".
נא להמתין לטעינת התגובות
