חג האורים: שמן, חושך והרבה ריבה
הימים מתקצרים, הגשם מתקרב ובני המשפחה מתכנסים מול החנוכייה, חוגגים את החנוכה ואוכלים סופגניות. אמא ירוקה מציגה - ריבה בטעם ירוק
סופגניות. מאפה בצק קטן וספוגי צילום: יחסי ציבור
אותו מוטיב האור קשור מאידך גם בשמן, על פי סיפור חנוכה ההסטורי. ייתכן וזו הסיבה לבחירת לביבות וסופגניות כמאכלי החג המסורתיים. יש טוענים שהשמן הרב המשמש להכנתן נועד להזכיר לנו את נס פך השמן. הלביבות הראשונות בושלו כבר בימי דוד המלך, לפי ספר שמואל ב' פרק י"ג – שם ליבבה אותן בתו תמר לאחיה למחצה אמנון. אלא שאותן לביבות נעשו מבצק. הסופגניה, לעומת זאת, נזכרת במשנה כ-"סוּפְגָן", שפירושו מאפה בצק קטן וספוגי. הקשר למילה "סְפוג" כאן איננו מקרי, כיוון שמקור המילה המִשְנָאִית הוא מן המילה
היוונית "סְפּוֹנְגוֹס".
אצלנו בבית אבא הושם דגש דווקא על מתוקים, הווי אומר: סופגניות, וכשהיינו ילדים קטנים יותר קיבלנו בנוסף "מעות חנוכה" בצורת שקיק מטבעות שוקולד.
לרוב, ילדים אינם חובבי ריבות מובהקים, אך סופגניית הריבה היא הפייבוריטית שלי. עד עצם היום הזה. זאת למרות שטעמתי סופגניות גורמה זלופות ליקרים, קרמים ושוקולדים למיניהם. אומרים שטעמי 2008 החדשים יהיו קרם קוקוס, פרג, חלווה ופסטוק. אני בטוחה שכולם טעימים, אבל משום מה אעדיף תמיד את הסופגניה האדומה בריבת התותים ואבקת הסוכר. אני שבויה במתיקותה המעודנת. בטעמה הפשוט. טעם ילדות. אולי גם מפני שסופגניה קלאסית זו מחזירה אותי אל ילדותי לא רק בימי החנוכה.
מתתברר שהתפוח נופל לא רחוק מן העץ. בני הקטן אוהב סופגניה עם ריבה כמו אמא. ותשאלו איך הוא אוכל את הסופגניה שלו? הוא "מטפל" באיזור הריבה ומשאיר את הבצק מסביב. מבין עניין, לא?
נא להמתין לטעינת התגובות
