האם יש בפוליטיקה הישראלית מקום למפלגה ירוקה?
בבחירות הקרובות עשויות להתמודד שתי מפלגות ירוקות על מקום בכנסת. על רקע המחלוקת בין מפלגת הירוקים לארגונים הסביבתיים, נראה שלא חשוב אם תהיה נציגות ירוקה בכנסת או לא, העיקר שפאר ויסנר לא יחזיק בתיק הסביבה. לא עוצר בירוק, חלק א'
- לא עוצר בירוק, חלק ב': לא בוכים על חלב
- לא עוצר בירוק, חלק ג': נתח שוק
פאר ויסנר, יו''ר מפלגת הירוקים צילום: יוסי אלוני
חבר כנסת משופשף עם זיקה לנושאי סביבה לא מתלהב מהרעיון: "זה לא יעבוד. הקהל שבאמת אכפת לו מהסביבה לא יקנה את ההצגה, ולרוב הציבור, שהסביבה היא ממילא לא שיקול בהצבעה שלו, זה לא יזיז. אבל סביר להניח שכולם ינסו לעשות מהלכים כאלה. הרי אפילו הליכוד וביבי התחילו להשמיע קולות של התעניינות בירוק".
הבחירות לרשויות המקומיות, שהאבק מעליהן טרם שקע, התאפיינו בדומיננטיות גדולה מאי פעם של הנושאים הסביבתיים. האם יהיה לזה ביטוי גם בבחירות הכלליות? בעבר זה לא היה כך. בבחירות האחרונות לכנסת כשלה מפלגת הירוקים בניסיונה לעבור את אחוז החסימה, ושאר המפלגות מילאו פיהן מים בנושאים סביבתיים. אבל 2009 היא לא 2006. בכל זאת, כדור הארץ התחמם מאז בכמה עשיריות מעלה.
בשלוש השנים שחלפו מאז קרה עוד משהו: הכנסת הנוכחית היא הפרלמנט הסביבתי ביותר בתולדות מדינת ישראל. אלא שהפעילות הירוקה האינטנסיבית לא נבעה מאג'נדה מפלגתית, כי אם מהסתערות יחידים של קומץ ח"כים מכל קצווי הבית: כשדב חנין, אופיר פינס, מיכאל מלכיאור ומשה גפני קידמו שיירה של חוקים ירוקים, הם ייצגו את עצמם ולא את סיעותיהם. ערב המשא ומתן על הקמת הממשלה, ביקש פינס מאהוד ברק להציג לציפי לבני כמה דרישות סביבתיות. מיותר לציין שהסוגיות הירוקות כלל לא עלו על שולחן המשא ומתן (למען ההגינות צריך לציין שמעט מאוד נושאים הספיקו לעלות על השולחן ההוא).
מחלוקת ירוקה
הבחירות הקרובות גם יעמדו בסימן שבר גדול בתוך המחנה הירוק פנימה: רבים בתנועה הסביבתית כבר מזמן לא רואים במפלגת הירוקים בראשות פאר ויסנר מייצגת אותנטית שלהם ושל העניין הירוק. אנשי סביבה רבים מקבלים צמרמורת רק מהמחשבה שויסנר יהיה השר הירוק הראשון. "אם הירוקים ייכנסו לכנסת ולממשלה, זה ייגמר כמו צומת של רפול", אומר פעיל סביבה ותיק, "זה יהיה נזק לשנים, מפני שהציבור יחשוב שזה מה שיש לתנועה הסביבתית להציע".
אלון טל צילום: ארכיון מעריב
החששות האלה עמדו בבסיס הקמתה של תנועה מתחרה לירוקים - "התנועה הירוקה", בראשות כמה מבכירי הארגונים הסביבתיים, ביניהם פרופ' אלון טל (ממייסדי אדם טבע ודין) וערן בנימיני (לשעבר יו"ר מגמה ירוקה). אחרי התחבטות ממושכת החליטו אנשי התנועה לרוץ לכנסת, והשבוע דיברו שם על פוטנציאל של שלושה עד שמונה מנדטים. אופטימיות מופרזת? אולי, אבל אחרי תקדים הגמלאים לכולם מותר לחלום.
"אם תרוץ יותר מרשימה ירוקה אחת זה יהרוג את שתיהן", משוכנע פוליטיקאי ותיק. אבל נראה שבעיני אנשי התנועה הירוקה זה לא כל כך נורא-העיקר שהירוקים לא יחזיקו בתיק הגנת הסביבה בממשלה הבאה.
צליחה היסטורית של אחוז החסימה היא החלום הירוק הגדול, אבל השאלה היא מה יקרה בבוקר שאחרי. בכנס שנערך לפני מספר חודשים, הציג שרון אחדות - דובר המשרד להגנת הסביבה-תזה מפתיעה: מי שבאמת רוצה לקדם נושאי סביבה, אמר, צריך לקחת את אחד התיקים הנושקים לתחום-תשתיות, פנים או תחבורה. השר להגנת הסביבה ממילא מחויב לנושא,
וכך תוכל להיווצר חזית משמעותית בתוך הממשלה.
שר בכיר לשעבר מקבל את התאוריה רק באופן חלקי: "התיק הראשון שרשימה ירוקה תיקח חייב להיות הגנת הסביבה, אחרת אין לזה צורה, אבל אם יהיו להם מספיק מנדטים לתיק שני באמת כדאי להם לקחת את אחד המשרדים בסביבה של הסביבה. הבעיה היא שמי שרוצה להצליח במשרד להגנת הסביבה, צריך לקחת אותו רק בתנאי שהתקציב יוכפל ושיועברו אליו סמכויות שכרגע תקועות במשרדים אחרים. אחרת יקרה לירוקים מה שקרה לשינוי: אחרי קדנציה באופוזיציה הם קיבלו 15 מנדטים, ואחרי שנכנסו לקואליציה הם פשוט נמחקו".
מעל כל התסריטים הללו מרחפת שאלת הכפירה - האם בכלל יש מקום בפוליטיקה הישראלית למפלגת נישה ירוקה? בקדנציה האחרונה לא היתה כזו, ובכל זאת נרשמה תנופת חקיקה סביבתית. לא מן הנמנע שבכנסת הבאה התמונה תהיה הפוכה-הירוקים ירוויחו מקום בכנסת ואולי אפילו בממשלה, אבל הסביבה תפסיד.
נא להמתין לטעינת התגובות
