נעלין - בצה"ל לא עשו את הדבר הנכון
מהרגע הראשון זה היה ברור: הירי בנעלין לא יכול להיגמר אחרת. על זה לא ניתן להבליג
מכאן, הכל סיפור של החמצה והיסוס ופירוש מוטעה של מונחים, כמו גיבוי והליך פיקודי. ברגע שהדבר נודע למפקדים, ואין עוררין על כך שסא"ל עמרי בורברג, מג"ד גדוד 71, דיווח על המקרה, מישהו היה להבין מה עומד לפניו: אלוף הפיקוד, גדי אייזנקוט, או הרמטכ"ל, גבי אשכנזי.
הוא היה צריך לקלוט שיש כאן צורך, ולא פחות מזה הזדמנות, להטמיע בצבא, שעושה יומיום בשטחים מלאכה שמזיקה לו ומעמידה במבחן קשה את ערכיו, קו ברור של מותר ואסור. זה בדיוק המקום שבו מפקדים מתערבים, ממש כמו שגבי אשכנזי, ושאול מופז לפניו, עשו כשזיהו אצל פקודיהם חשש לפחדנות.
גיבוי אינו רק הבעת תמיכה במפקדים כשהם מסתבכים, לא רק לקחת על עצמך הליך פיקודי כאלטרנטיבה למהלך משפטי, העלול לסכן קריירה של קצין מצטיין. גיבוי הוא גם התערבות מיידית במקרה קיצון, הרבה לפני שמתחיל התהליך המשפטי ובלי שום קשר אליו, כדי להבהיר את סולם הערכים.
ואילו לא היו התמונות של בצלם?
זה היה מקרה קיצון, וצבא שמפקדיו התחבאו מאחורי התירוץ שהמקרה של בורברג נמצא בבירור משפטי, מאבד את ההצדקה להפעיל הליך פיקודי כחלופה למשפט במקרים כמו אלה שעלו לכותרות בשנים האחרונות.
אשכנזי או מישהו מטעמו היה צריך להיכנס לעובי הקורה מייד, והספק עדיין מנקר מה היה צה"ל עושה אלמלא התפרסמו התמונות של בצלם. הוא היה צריך לקיים תחקיר מהיר, העובדות פה אינן מסובכות, לפסוק פיקודית ואז, אם צריך, להניע
את התהליך המשפטי.
זה היה חייב לקרות, כי זה הדבר הנכון. זה גם היה חוסך לצבא את ההתבזות של בדיקות הפוליגרף הפרטיות, מלחמת הגרסאות והמקורבים, ההתבטאות הלא מוצלחת של אלוף פיקוד הצפון, כל מה שקרה לפני שאתמול אירע הבלתי נמנע.
עוד יותר חשוב, זה היה מראה שהצבא אכן עומד במקום הנכון, למרות משימותיו כפויות הטובה. אבל זה לא קרה, ולכן שום דבר לא נחסך וספק אם צה"ל יוצא מהמקרה חזק וערכי יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
