המסר של ארדואן
הרעש שעוררה הממשלה בניסיון הנפל לסייע לטורקיה היה חזק מהרעש עצמו. במקום תרגילי חנפנות צריך להתנצל
אחריו הזדרזו גם שר הביטחון אהוד ברק, שר החוץ אביגדור ליברמן (סרבן ההתנצלות הראשי כלפי הטורקים) והרמטכ"ל בני גנץ.
מבין כל מדינות העולם ישראל הייתה הראשונה שהציעה את הסיוע, מסיבות הומניטריות כמובן. הרמטכ"ל כבר שיגר פקודת מבצע והורה לצה"ל להכין מיד את משלחת הסיוע. אלא שהמשלחת יכולה לקבל צפירת הרגעה. הטורקים השיבו בנימוס "לא תודה".
הסיוע לנפגעי הרעש ב-1999 התקבל בברכה, אולם היו אלה זמנים אחרים. יחסי טורקיה וישראל היו אז בשיאם. אלא שמאז השתנו הנסיבות. הטורקים אחרי פרשת המרמרה כבר אינם מוכנים שדגל ישראל יתנופף באזור הרעש. גם הניסיון הישראלי לקשור בין הצעת הסיוע הנוכחית לעובדה שהטורקים שיגרו לפני עשרה חודשים שני מטוסים שסייעו מסיבות הומניטריות בכיבוי השרפה בכרמל - לא עבד.
אני נותן קרדיט לכך שהצעת הסיוע הממשלתית לטורקים נעשתה באמת ובתמים מסיבות הומניטריות. כך נהגנו בעבר לא רק כלפי הטורקים אלא גם כלפי היפנים, תושבי האיטי ומי לא.
אלא שבתוך הצעת הסיוע הסתתר שיקול נוסף: מקבלי ההחלטות חשבו בתוך תוכם שגם אם הסיוע לטורקים לא יועיל, בוודאי שהוא לא יזיק לקירוב הלבבות
ראש הממשלה הטורקי טאיפ ארדואן אינו פראייר. כפוליטיקאי משופשף הוא הבין שאם ייענה בחיוב להצעת הסיוע של ישראל, הוא ישלם מחיר על כך. הוא העדיף להשאיר את משלחת הסיוע בארץ הקודש ולא ליפול למלכודת גם במחיר הטורקי האומלל הלכוד תחת הריסות בניין שקרס.
אם כן ניסיון קיצור הדרך הנוכחי של ממשלת ישראל לא עלה יפה. כאן המקום להזכיר שאיש העסקים יוסי צ'חנובר הצליח לגבש לפני מספר חודשים בשם הממשלה נוסחת פשרה לפתרון המשבר במערכת היחסים שפרץ בעקבות משבר המרמרה.
צ'חנובר היה בטוח בהצלחתו, אך נתניהו התחרט ברגע האחרון והמתווה לא אושר. נראה שרק התנצלות בסגנון זה או אחר תרצה את הכבוד האבוד הטורקי. אם זה המצב, הרי מבחינת מאגר האינטרסים האזוריים שיש לנו, אין סיבה שלא לסתום את האף ולספק לטורקים את רצונם.
חשוב לזכור ששר הביטחון אהוד ברק כבר הוכיח שהוא יודע להתנצל כשעשה זאת בפני ממשלת מצרים כחלק מעסקת גלעד שליט. ברק נותר בחיים גם לאחר הפגיעה בכבודנו הלאומי. אם זה המצב מול המצרים, מדוע שלא לעשות זאת מול הטורקים, מדינה שבה האינטרס של ישראל הרבה יותר קריטי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם