דרוש מנהיג
לאחר שהתפנה מוועדת וינוגרד, מציע יחזקאל דרור 12 מאפיינים למנהיגות מסוג אחר
1. תפיסת המנהיגות כשליחות ולא כקריירה. לכן, כאשר מתברר למנהיג שאין הוא יכול עוד למלא את משימתו עליו להתפטר. בוודאי שאם נכשל במשימה חשובה עליו לעזוב, ללא טיעוני שווא שמי שכשל צריך ויכול לתקן.
2. שילוב בין ערכים מלובנים עם ראייה נכוחה של המציאות, תוך איזון האמונה "אם תרצו אין זו אגדה" עם ההכרה שבתחומים רבים "גם אם תרצו בלב ונפש תהיה זו אגדה מסוכנת.
3. מנהיגות ממלכתית של כלל העם, תוך יחסי גומלין אכפתיים עם כל השכבות והימנעות מקרבת יתר לבעלי עניין לסוגיהם.
4.בעל ראש אסטרטגי עם ראייה ארוכת טווח ורב-ממדית, תפיסת מורכבות, יכולת התמודדות עם אי ודאות תוך הכרה באמת המרה שכל הכרעה חשובה היא בחזקת הימור, הבנה לעומק של תהליכים היסטוריים, שילוב של מחשבה מופשטת עם מעשיות ופתיחות לרעיונות יצירתיים.
5. נכונות להחלטות נועזות כאשר הן כדאיות, כולל זריקת הפתעות, עם תביעה ל"זיעה ודם" מהציבור כאשר הדבר מתחייב. זאת, בכפוף לעיקרון של זהירות והיערכות לקראת אפשרות של כישלון.
6. התמקדות במדיניות חדשנית בתחומים קריטיים, כולל שלום וביטחון; צמיחה כלכלית יחד עם הקטנת פערים חברתיים. העמקת מהותה היהודית של מדינת ישראל יחד עם שילוב מלא של המיעוטים. חינוך, מדע וטכנולוגיה. יחסים עם התפוצות ובנייה מחדש של המשטר.
7. כושר גיוס עוצמה דמוקרטית שיש בה לחולל תמורות החיוניות לשגשוג בסביבה משתנה במהירות, תוך התגברות על עריצות המצב הקיים. זאת, בעיקר בעזרת שיח חינוכי עם הציבור המשלב מרכיבים של מנהיגות ערכית-רוחנית במקום ספינים.
8. בעולם כפי שהוא, המנהיג המכונן זקוק גם הוא לכישורים פוליטיים מעולים, כולל יכולת לחבוש מסכות. אך עליו לראות בתכסיסים אמצעי של לית ברירה, ללא התמכרות ובלי שאלה ישתלטו על ה"אני" שלו.
9.
10. מנהיג מכונן זוכר כל הזמן שהוא בשר ודם. עליו להתייחס לעצמו בספקנות ולהישען על בעלי ידע, השראה וניסיון מגוונים, תוך סילוק "אומרי הן".
11. מאמץ לפיתוח מנהיגות העתיד.
12. גם אם מתקיימות כל המעלות האלה במידה ראויה, אין שחר למנהיג מכונן שאינו מקפיד על יושר אישי והתרחקות מהתנהגות בעייתית. חובותיו לציבור קודמות לזכויותיו כפרט. הוא חייב לחשוף מידע מלא על בריאות והון, ולוותר על זכות השתיקה בכל חקירה.
מצויים בארץ בעלי התכונות הדרושות, אך הם נדירים בין הפוליטיקאים. שינויים במשטר עשויים לעזור ותוכניות לטיפוח מנהיגות צעירה עשויות להכין עתודה. אך האחריות העיקרית להבטחת מנהיגות מכוננת מצטיינת היא על הציבור. אם הציבור הישראלי ימשיך ללכת שולל אחרי קסמי שווא במקום לתמוך במנהיגים מסוג אחר - עתידנו בסכנה.
הכותב הוא פרופסור אמריטוס למדע המדינה באוניברסיטה העברית וחתן פרס ישראל. היה חבר בוועדת וינוגרד
נא להמתין לטעינת התגובות
