מי שחלם ולא התפכח מהחלום
ארז תדמור לא מבין איך אחרי שההתנתקות התפוצצה לנו בפרצוף תרתי משמע, עוד יש מי שטוען שמלחמת ששת הימים הביאה עלינו אסון. הפולמוס נמשך
לפי הסקרים כשישים אחוזים מהציבור מתנגדים לנסיגה. הצד השני של זה אומר שאפילו לאחר שכישלון הנסיגה מלבנון הוכח, ההתנתקות מתפוצצת לנו בפנים ואין פרטנר לקצהו של תהליך שלום, יש 40 אחוזים מאזרחי ישראל שמוכנים לסגת ממרבית יהודה ושומרון. אם מוסיפים למשוואה את המקהלה התקשורתית ברור כי נסיגה מרובם המכריע של שטחי יהודה ושומרון הינה סכנה ברורה וכמעט מיידית.
המשמעויות ההרסניות של נסיגה כזו ברורות: מלבד הסכנה החמורה לביטחון המדינה ויתור על שטחי יהודה ושומרון, לב מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, יוביל לפגיעה אנושה באתוס הציוני בדמות התנערות העם היהודי מנכסים היסטוריים ולאומיים בצורה חסרת תקדים בחומרתה.
התנערות שהיא למעשה ויתור טוטאלי על הנרטיב הציוני וכניעה מוחלטת לנרטיב הערבי הרואה ביהודים כובשים בלב מולדתם. במדינה כמו ישראל שקיומה מותנה בקיום תודעה ורגש לאומיים קשה להבין כיצד אמור האתוס הציוני להמשיך ולהתקיים לאחר נסיגה כזו. אם יהודי שגר בחברון הוא כובש, מתוקף איזו זכות מתגוררים יהודים ברמת אביב ובקטמונים?
למרות ובגלל כל זאת, התבצרות הימין בעמדותיו המסורתיות הינה סכנה חמורה לעתיד ישראל. נסיגה ממרבית שטחי יהודה ושומרון היא הרסנית ומסוכנת אך גם אפשרית וריאלית. לפיכך מחויב כל מי שעתיד המדינה לנגד עיניו להבטיח את מניעת סכנה זו.
עכשו התירוץ הוא הדמוגרפיה..
בשנים האחרונות התפכח הציבור משני חלומות שהיוו אידיאולוגיות על: הסכם אוסלו הוביל להתנפצות חלום ארץ ישראל השלמה, וכישלון אוסלו הוביל להתנפצות חלום השלום. רובו המכריע של הציבור כיום אינו רואה עוד כאופציה ריאלית אף אחת מאידיאולוגיות העל הללו ומתכנס סביב מרכז שנתפס כפרגמאטי בעודו מממש את תכניות השמאל הקיצוני.
כיום מוצדקת הנסיגה מיהודה ושומרון בבעיה הדמוגרפית וההתנגדות לנסיגה מוצדקת מנימוקים ביטחוניים. שני הצדדים לא מנסים לשלב בין שני השיקולים ושניהם מתעלמים מאינטרסים חיוניים אחרים. אסטרטגיה ציונית כוללת צריכה להביא לביטוי את האינטרסים הביטחוניים ההכרחיים, את הבעיה הדמוגראפית, את חשיבותם
הלאומית וההיסטורית של אזורים מסוימים, את לכידות הציבור היהודי, את צביונה הדמוקרטי של המדינה, את משמעות הויתור על חלקי מולדת וזו רק רשימה חלקית.
אינטרסים שונים מתנגשים זה בזה. כך למשל עומד האינטרס לעומק אסטרטגי בסתירה עם הבעיה הדמוגרפית. האסטרטגיה הציונית צריכה לקבוע אלו אזורים הינם חיוניים ביטחונית ואין לוותר עליהם בכל מחיר ואלו אזורים הינם בעלי חשיבות ביטחונית פחותה. בנוסף יש להגדיר במפורש אלו אזורים הינם בעלי חשיבות לאומית והיסטורית עליונה ולפיכך אסור לוותר עליהם ואלו הם בעלי חשיבות פחותה. יש לגבש שורת עקרונות ויעדים עליהם אין להתפשר ולגבש לפיהם את קו הגבול של מדינת ישראל.
הכותב הינו חילוני, דובר תנועת "אם תרצו" הפועלת לחיזוק ערכי הציונות בישראל
נא להמתין לטעינת התגובות
