אל תלכו בעקבותינו
דמעותיה של דקלה גלעד בזמן פינוי ביתה שבגוש קטיף תועדו בקליפ מצמרר, היום מהקרוואן היא כותבת לתושבי שדרות: "אל תהיו כמונו. הלחמו". מדור חדש מביא את הקולות של מי ששילמו את המחיר
אני יודעת בדיוק מה עובר לכם בראש, אתם לא רוצים לעזוב את הבית, את השכונה, את החברים. המראות המוכרים יקרים לכם, ואתם רוצים להשאר בעיירה המקסימה שלכם, אבל לחיות בה בביטחון. זו בהחלט דרישה לגיטימית ומתבקשת. מה כבר ביקשתם? ללכת למכולת בלי לחשוש שאולי לא תחזרו משם בחתיכה אחת? למרות שמנסים להראות פנים אחרות שלכם, מובסות, מתלהמות, אני יודעת שבית קשה לעזוב, גם אם לפעמים לא נעים בו.
אל תוותרו, אל תשברו ואל תיכנעו למחבלים. כאב ההרוגים צורב וקשה מנשוא, מראות ההריסות, אין נורא מהם. אני יודעת, ונזכרת בלי להתכוון בביתי שלי, האהוב, שנהרס. לילות הסיוטים חוזרים אליי אחרי כל טיל שפגע, מראות הזוועה של היום מתערבבים עם מראות ההרס של פעם, וכאילו לא השתנה דבר. אני יודעת אילו לילות נוראיים עוברים גם עליכם, מה חשים הילדים הקטנים למראה גנם החרב, ומה חשים הוריהם בדאגה מטורפת לעתיד משפחתם.
לצפייה לחץ כאן:
מבוסס על צילומים מהטלוויזיה של ערוץ 7.
אין לי משהו אחר לומר חוץ מ'אמרנו לכם'. אמרנו לכם בהתחלה, אמרנו לכם באמצע, וגם כמה דקות אחרי הסוף. בדמעות אני אומרת גם עכשיו, אלא שעכשיו זה כבר מאוחר מידי. מה זה יעזור אם אני צודקת? הלוואי והייתי מתבדה. בניגוד לרבים אחרים בסביבתי תמיד אמרתי שאם הייתי יודעת בוודאות כי השלב הזה, של מסירת ביתי לידי הערבים – תביא לרגיעת עולם, הייתי הראשונה לפצוח במסע שכנועים נרחב.
אלא מה? גדלתי איתם, גדלתי לידם, אפילו שיחקתי איתם, בזמן שזה היה פחות מסוכן, אבל תמיד ידעתי כי לא ניתן לסמוך עליהם. היה כל כך ברור כי הם רק מחכים לשעת כושר כדי לפגוע ולהרוס ולחבל, והנה, ניתנה להם שעת כושר שכזו, והם משתמשים בה היטב.
צעד כל כך מטופש, נמהר ויהיר, שנועד לכסות על פשעיו של מי שבכלל לא רואה למה הוביל מהלכו האכזרי. ידענו כולנו כי המצב יסלים ויהפוך
הייתי מארגנת הפגנות, הייתי עולה על בריקדות ודורשת פעולה צבאית חזקה שתהמם את כל אותם מבקשי רעתנו, ותשים קץ לחפירת המנהרות, שתכף מגיעות לקיבוצים והיישובים שתמכו בעצת הגירוש המטופש מגוש-קטיף, ביתי. הייתי עושה הרבה דברים, אם רק היה לי קצת כח לאסוף את עצמי.
אבל אני עדיין מלקקת את פצעי הגירוש וקמה יום יום למציאות הקשה של אין בית. תתחילו, חייבים להלחם על הבית, אני מבטיחה שאגיע לתמוך, אחרי הכל, אין לנו ארץ אחרת.
כל הזמן דאגנו, הזדהינו, התקוממנו על אוזלת היד בשדרות. כשמנינו הרוג עשירי, הבנו שאי אפשר יותר לשתוק, גם לא בשם הצורך להתאחד סביב מצוקה.
בעוד חודש, ימלאו שנתיים לפינוי 7000 תושבים מבתיהם שבגוש קטיף. ערוץ nrg יהדות ליווה את הסערה שקדמה לפינוי, את המחלוקת ואת השבר. כעת כששדרות ויישובים נוספים בנגב סופגים את תוצאות הפינוי מדי יום, ראוי שישמעו קולותיהם של מי שהתריעו ושילמו את המחיר: המפונים.
נא להמתין לטעינת התגובות
