היסטוריה של שנאה עצמית
רבקה גולדשמיט מגני טל, היתה ממובילות המאבק בהתנתקות. כשעברה ליד בנימין, לא שערה עד כמה ירחיקו לכת נבואות הזעם שלה ושל חבריה בהתממשותן ולמה העם הזה תמיד הולך נגד עצמו?
אמרנו לכם שבריחה מחבלי ארץ מעניקה לאויב יתרון מורלי עצום. אמרנו לכם שגירוש יהודים מביתם אינו פותר בעיות (שלא לומר, לא הומני) אלא רק מעצים אותם. אמרנו לכם שאינכם קשובים למציאות אלא נאחזים בקונספציה המוטעית שלכם, כבקרנות המזבח, גם לאחר שהתבררה, אלף פעמים, כשגוייה.
לא מהיום אנו שבים ומתריעים ואומרים את הדברים הללו. למי ששכח, גם בימי אוסלו העליזים אמרנו לכם, ועוד איך! אמרנו שההסכם יביא לשפיכות דמים נוראה ולא לשלום, ביקשנו, אל תתנו להם רובים, אבל אתם נתתם. אמרנו שאוסלו יביא את הטרור לכל עיר בישראל. ועוד אמרנו, שהמדיניות הרופסת הזו תביא, חלילה, להשמטת הקרקע מתחת לכל המפעל הציוני. וצדקנו.
אבל מי אנחנו שנתריע? בסך הכל אנשים מן הימין, מתנחלים שהמושג שלום זר להם (לשיטתכם הנלוזה), או כדבריו של רבין ז"ל, 'פרופלורים, בכיינים'. אנחנו, שראינו את המציאות נכוחה, שקראנו נכון את המפה, שניתחנו נכון את המציאות – הפכנו לאבק אדם בעיניכם, מה שכמובן פטר אתכם מלהקשיב.
ועכשיו, עכשיו כולנו משלמים את מחיר היוהרה שלכם. או ליתר דיוק, תושבי שדרות המסכנים, הם קורבנות 'השלום' וההתנתקות שלכם. הם קורבנות ההזיות והמדיניות השגויה, הם קורבנות חוסר האחריות של ההנהגה, של צעדיה הרי האסון ושל אטימותה.
אז אולי עכשיו, כשאנו עומדים כבר על פי התהום, אולי הגיע הזמן שתקשיבו. תקשיבו לאמת, שאינה משתנה: ארץ ישראל כולה שייכת לעם ישראל. ואם נאמר את הדברים האלה מספיק פעמים, לעצמנו ולאומות העולם, ונפעל בדרך זו, או אז נבוא גם על שכרינו. אם רק נפסיק להעניק את החלום הציוני לאויבינו, ונשיב אותו אל חיקנו, אז אולי גם ישכון
תאמרו בוודאי, כמה צפויים הדברים האלה מפי מתנחלת שגורשה מביתה. ובכן, הקשיבו לדברים שאמרו אבות הציונות, דוד בן- גוריון וברל כצנלסון:
בן גוריון – בזל 1937 : אין רשות לשום יהודי לוותר על זכות העם היהודי בארץ. אין זו סמכות של שום יהודי. אין זו סמכות של שום גוף יהודי. אין זו אפילו סמכותו של העם היהודי כולו החי אתנו היום - לוותר על איזה חלק שהוא בארץ. זוהי זכות האומה היהודית לדורותיה, זכות שאיננה להפקעה בשום תנאי. אילו גם היו יהודים באיזה זמן שהוא המכריזים על הסתלקותם מזכות זו - אין בכוחם ובסמכותם להפקיע זכות זו מהדורות הבאים. שום ויתור ממין זה אינו מחייב ואינו קושר את העם היהודי. זכותנו על הארץ – על הארץ כולה – קיימת ועומדת לעד, ועד ביצוע הגאולה המלאה והשלמה לא נזוז מזכותנו ההסטורית. (דוד בן גוריון – הקונגרס הציוני)
ברל כצנלסון – 1936 : היש עם בעמים אשר בניו הגיעו לסילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל יסוריו, הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אויב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את לבם רגש הערצה והתמכרות?
וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו. עד כדי כך שיראה את הגאולה בנאצים הפלשתינאים, שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפגיון שבמזרח. כל עוד ילד יהודי... יכול לבוא לארץ ישראל ולהידבק כאו בחיידק השנאה העצמית, אל דומי למצפוננו"
הנה כי כן, הדברים הנ"ל נשמעים אקטואליים מתמיד. עדיין צריך להזכיר לחלקים בעם הזה, ולהנהגה שארץ ישראל אינה הנדל"ן הפרטי שלהם, אלא נכסיו של העם היהודי מדורי דורות. שלהיסטוריה היהודית יש שורשים עמוקים של אלפי שנים בארץ הזו והיא לא החלה במלחמת ששת הימים. רמיסת העבר שלנו, כעם וההשתעבדות למולך הרייטינג הביאו את הבלבול הנורא בכל הקשור לזהות שלנו כיהודים וכעם, הם אלה הקודחים חור בספינה שכולנו מצויים עליה.
ואני חוזרת לאם כל חטאת. עם פרוץ הסכמי אוסלו הארורים הכריז באוזנינו, הרמטכ"ל לשעבר, אמנון ליפקין שחק, שעלינו 'להחליף דיסקט' ,כלשונו, ולקבל את המציאות החדשה המתדפקדת על דלתנו. הבעיה היא שמכרו לנו דיסקט שרוט ומלא באגים. אז עכשיו הגיע הזמן לחזור אל הדיסקט הישן והטוב. אנו שבעי הבטחות סרק וכישלונות.
ובינתיים, כ-6000 אלפים מתושבי שדרות הינם פליטים בארצם, כל היתר הינם בני ערובה בידי ממשלה אטומה שדואגת בעיקר להמשך קיומה. הרוג נוסף של הטרור הערבי, אושרי עוז הי"ד, יובא למנוחת עולמים ועוד משפחה שלימה שחרב עליה עולמה, מצטרפת למשפחת השכול. וגם פליטי גוש קטיף – קורבנות ההרפתקה המדינית – עדיין מבוססים במחנות פליטים באתרי קרוואנים זמניים, כמעט שנתיים לאחר הגירוש, ופתרון לא נראה באופק. אבל למי איכפת.
הלו..! מישהו שומע?
נא להמתין לטעינת התגובות
